טיול בתוך ענן – להט לבן

24/11/2013
להט לבן של איתי להט המשך »

אבי פלדשטיין
לפני כחודש הושק בתל אביב יין לבן חדש "להט לבן" ששמו נגזר משם עושו, איתי להט, והוא משאיר בצידו מקום לנפקד נוכח, שיקרא בוודאי להט אדום.

מכיוון שנעשו רק 1300 בקבוקים, מכיוון שזהו אחד היינות הטובים והמעניינים שנעשו אי פעם במחוזותינו ומכיוון שהמחיר הוא 140 ₪ לבקבוק, הרבה פחות מכל בקבוק יין אדום שיש איתו הצהרה, הרי שכדי לא לבזבז זמן, הייתי ממליץ מאוד לכל מי שהיין נגיש לו לעשות לעצמו טובה להעביר לבעלותו לפחות בקבוק אחד. לפחות אחד, כי אין ספק שזהו יין לבן שיתיישן באצילות.

לא מעט דברים מייחדים את היין. הבולט לעין שזהו לבן בעל הצהרה, והוא חוגג את מהפך המעמד שעברו יינות לבנים בארץ בשנים האחרונות. השני שהוא עשוי מזנים לא מקובלים. העיקרי שבניהם הוא בכלל עולה חדש לארץ, רוסאן, והשני, ויוניה, אף הוא לא נמצא כאן מאז ומעולם. והשלישי, והעיקרי, שיין בעל הצהרה לא חייב להיות קולני, או צעקני בצורה וולגרית, ההיפך הוא הנכון. רוב היינות הלבנים הדומיננטיים הם מהסוג הרזה החומצי והארומאטי, בעוד להט מציע מלאות מרגיעה ורוחב ובכך הוא דווקא מתחרה עם האטרקטיביות הבוטחת של יינות אדומים.

היין עשוי מלאכת מחשבת והוא בלנד של 70% רוסאן, ו-30% ויונייה. מקור הענבים הוא בכרם ראש צורים, 900 מטר גובה בהרי ירושלים, כשבתנאי הגידול כאן מצטרף לגובה גם המרחק מן הים. מראש הייתה זו נטיעה נבונה. כשחוגגים אצלנו את דרומיותו של זן שוכחים לפעמים שהדרום בו התפתחו זנים אלה צפוני הרבה יותר מישראל כולה, ולכן נטיעתם דווקא באזורים הקרירים שביותר בארץ נראית מתחייבת. חלק מאשכולות הענבים נסחטו שלמים, כדי להוריד את מינון הפנולים, שהם מלכודת אנטי-ארומאטית ארוכת טווח, וגם מחספסי חיך, וחלק רוסקו כדי לאפשר קירור מיידי וחיות עוקצנית של מרכיבי ארומה אחרים. המיץ הועבר לתסיסה בשלוש חביות, רק אחת מהן חדשה, אחוז נאה בקטנותו, שלושתן משני יצרנים שהתמחו בעשיית עץ מעודנת במיוחד ליין לבן, ושלושתן אף בנפחים גדולים, 300 ו-400 ליטר, להקטנה נוספת של היחס בין פרי ועץ. היין תסס בטמפרטורות לא קרות מדי, כדי לתת דגש לרוחב יריעה, והתיישן על משקעיו בחביות אלה 11 חודשים, מה ששמר היטב על ארומות ראשוניות אך אפשר גם התרחבות מדודה נוספת של היין באמצעות משקעיו.

האף מנכיח מיידית את מיוחדותו. אין כאן ארומה דומיננטית אחת ומיוחדת, או אפילו כזו של משפחת ארומות, המטפסת מיד בתעלות האף לופתת חזק ומטלטלת אותו. במקום זאת נפרשת יריעה שדומה ואופפת את הראש מאוזן לאוזן וגורמת ללב להתרחב בציפייה להמשך. הרוסאן מעניק תחושה בשרנית ורחבה של ענן נקי מאוד ומוכל, מין ריח יין בסיסי שלעיתים קוראים לו בשגגה מינראליות, אך כאן הוא שמנוני ואגוזי מעט, המאפשר לך לטייל בתוכו ולגלות ניצוצות קטנים ושונים המתחבאים וגם מגיחים מאחורי קפליו המשייים. להט מציע לך טיול, ובטיול הזה תפגוש ניצוצות חבויים של פרחים, יערת דבש, פרחים יחד עם עשבוניות קלה שיחד מעלים אסוציאציה של תה צמחים, ופירותיות. 
לפירותיות הזו שותף גם הזן השני בבלנד, ויונייה. כשלעצמו אני די לא סובל אותו. לא אוהב את החריפות החד מימדית של הניחוחות שלו, אפילו שיאמר גם, לביטויים היותר מאופקים ומעודנים שלו כיין זני שותף איתי להט בעצמו. אבל כאן, ככינור שני מהוסה, וביחד עם הרוסאן, משפיעים השניים שפע ניצוצות קטנים של פירות קיץ (משמש, אגס, נקטרינה) ופרי הדר, מהצד הלימוני שבו ועד הצד הכבד של חבושים וריבתם. 

הפה הולם. כמה ליטוף אפשר לקבל מיין אחד. הגוף שמנוני וגליצרני, כמאפיין יינות רחבים, אך יודע להסתיר חומציות בריאה שגם תעזור ליין להתיישן. בפה מתחזק הרושם הבשרני והאגוזי, אך גם מתחזקת האמונה בגרעיני הטעם הפירותיים ויכולתם להוסיף עוד ולנבוט. החיך האמצעי הולך לסיומת ארוכה, קטיפתית, בולטת בחוסר תלותה בחומציות. בסיומת בולטת שיורת דיאצטילית, חמאתית, פאנקית משהו, כמו מתסיסה מאלולקטית שנבלמה במתכוון רגע לפני סיומה. שיורת זו מתאימה יותר, יחד עם וניל של חבית מודגשת, לסיומות של זנים ארומטיים, אבל כאן בהקשר האגוזי-לימוני היא מתאימה פחות ומזכירה את אבן הקיר שהושארה לא מטויחת, או אבן הגמלון שהורכבה במיוחד הפוך, רק כדי להקנות לקפדנות המוחלטת מסביב מידה של סבירות הכרחית. בהכירי את הדמות הפועלת אני משער די בבטחה שהושארה במתכוון.

מה שמוביל אותי לגילוי נאות. להט הוא עמית וחבר במשך שנים רבות. אם למישהו נראה כי יש לעובדה זו קשר מהותי לכתוב לעיל, הוא מוזמן שלא לבזבז את אחד הבקבוקים המעטים שנעשו. לא טעים, אל תשתה. וכמות זו מובילה להרהור אחרון. בכל מיני תחומים נתקלתי בשאלה "מהי עובדה?" מה הכמות הנאותה לתופעה כדי להיחשב משפיעה? 

כשביקרתי, כחובב וויסקי מושבע, באיי אורקני, אותו לקט עצום של חתיכות דשא הצפות בשער האוקיאנוס, שמעתי למשל את ההגדרה, שהתנאי המינימאלי לזכייה בתואר אי היא היכולת של חתיכת אדמה צפה, לפרנס כבשה אחת במשך שנה שלמה. לשמחתי יש בעולם היין תקדים. מפני שיצרנים נכבדים יכולים לדבר בגאווה על חבית אחת, או אפילו חצי חבית אם נעשתה במשותף, כמו למשל בבורגון, הרי ששלוש חביות גדולות בהחלט עומדות בתנאי. אני משער שבסופו של עניין זו בעצם מכפלה, מכפלה של איכות סגולית בכמות. בעוד שיש יינות שאיכותם דורשת מכפלה בכמות נכבדת כדי להפוך לתופעה משפיעה, יש יינות שאיכותם זו יכולה להסתפק במכפלת שלוש עשרה מאות בקבוקים בלבד

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

תגובה אחת על טיול בתוך ענן – להט לבן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *