יין ישמח

15/03/2014
לא תמיד צריך סיבה למסיבה המשך »

עד דלא ידע/ תמנע שטרית
אשת היינות בטור פרקטי עם טיפים לבחירת יין למשתה צוהל
(מתוך המגזין של ניר צוק)

אני אומרת שלא צריך סיבה למסיבה, בוודאי לא צריך סיבה ליהנות מיין טוב. אבל אם כבר יש סיבה – אז כמובן ליהנות מיין טוב! כי איך אומרים גדולים ממני? החיים קצרים מדי בשביל לשתות יין רע (באנגלית זה נשמע קצת יותר טוב – life is too short to drink bad wine).

פורים זו הזדמנות נהדרת, שכן זהו חג שבאופן רשמי נדרש מאתנו להשתכר מאלכוהול "עד-דלא-ידע" – עד שלא נוכל להבדיל בין המן הרשע לבין מרדכי היהודי.  אגב, שמתם לב שניתן לסכם את קונספט החגים שלנו במשפט כמו  –  "ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נעשה משתה!"? כמובן אין משתה טוב ללא יין טוב. מסיבות בפורים יש לרוב וחשבתי שזו הזדמנות נהדרת לדבר על איך בוחרים יין למסיבה, בין אם מארחים או מתארחים.

בוודאי שיינות שונים מתאימים לאירועים שונים. לא רק המחיר שנשקיע ברכישת היין אבל גם אלמנטים נוספים כמו: סוג היין – אדום או לבן, יבש או חצי יבש, מבעבע או לא. אופי היין: כשר או לא, קליל ופירותי או כבד ומלא ואפילו צורת ההגשה – האם ישתו את היין בכוסות פלסטיק או זכוכית? כל אלו הם שיקולים שרצוי לקחת בחשבון. גם אם לא יורדים ברמת הפרטים המדויקים, חשוב להבין באופן כללי את רוח האירוע על מנת שהבחירה תהיה מתאימה ביותר.

האם היין הוא לאנשים שלא שותים סוגי אלכוהול אחרים?  או שיין הוא המשקה העיקרי? האם יש אמצעי קירור להגשת יינות לבנים ומבעבעים? זה בסדר גמור שיין יוגש במסיבה בכוסות פלסטיק וכמשקה אלכוהולי מהנה. זה בסדר שיוגש יין ואנשים לא יהיו עסוקים לבחון אותו כפי שהיו בוחנים אותו בטעימה או בארוחת ערב יותר אינטימית. יין יכול להיות פשוט משקה שבא לשמח לבב אנוש.

במסיבה, בחתונה, במפגש חברים. מקווה שאף אחד לא יצעק פה גוועלד – אבל ממש כמו בירה. באופן פרדוקסלי בירה נהייתה יותר כמו יין. עשרות סוגים, בוטיקים ומסחריים, עושר טעמים, מגוון מחירים, והעדפות אישיות. אבל שוב, לא משנה איזה משקה שותים – לפעמים שותים כחלק משלים מחוויה גדולה יותר ולא רק כעצם החוויה. במקרה כזה – אלא אם היין באמת עשוי רע או אולי לא תקין – כמעט כל יין שולחני יכול לעשות את העבודה. יחד עם זאת, בכל זאת אני אמליץ על מספר טיפים שיכולים להפוך את הבחירה למדויקת וחווייתית יותר:

כדאי לבחור יין העשוי מזנים מוכרים ונגישים – שיראז, מרלו, מלבק, נרו דאבולה באדומים וזנים כמו גוורצטרמינר ושרדונה בלבנים. כל אלה הם זנים יותר חברותיים. שוב, אין ממש חוקים. זה תלוי לא רק בזן אלא ביין, אבל זהו מעין כלל אצבע. זנים כמו פינו-נואר, ברברה, נביולו, סנגובז'ה – הם זנים קצת פחות מוכרים וחברותיים. ויש זנים שמתחברים יותר לחוויית היין וקולינריה. ברברה וסנגובז'ה הם זנים עם רמת חמיצות גבוהה יחסית, חמיצות שתהיה מושלמת עם מנות מסוימות (ואז פחות מתאים לאירוע מסיבתי) או שכדי שיהיו נגישים ואיכותיים, עליכם לשלם מחיר גבוה יחסית, ואז הערך שלו באירוע המוני, או במסיבה עלול ללכת לאיבוד.

מגוון – קצת אדום, קצת לבן, מבעבע, וכו' – לא לקנות סוג אחד בלבד. אנשים אוהבים שיש בחירה, גם אם היא מצומצמת.

נגישות היין – כאשר מגישים יין במסיבה הוא צריך להיות נגיש וטעים. הכוונה שאלו צריכים להיות יינות שלמרות שפותחים אותם ושותים אותם מיד הם טעימים. במסיבה אתה לא יכול לחכות שהעפיצות תעלם, או שהיין יפתח. במסיבה שותים ונהנים. יינות צעירים מדי (נפתחו בטרם עת), או בוגרים מדי, מתיישנים מדי, עשויים מדי, מיוחדים מדי  – לא מתאימים.

מחיר – כמובן שזה תלוי אם אתם המארחים או המתארחים, ותלוי גם כמות הבקבוקים שבכוונתכם לרכוש. באופן אישי אני בעד הטווח של 2-3 בקבוקים ב – 100 ₪. שוב, זהו כלל אצבע. הניסיון שלי הוכיח לי שוב ושוב שיש פער גדול באיכות בין ה – 4 ב – 100 ל-3 ב – 100 ₪. ו-33 ₪  לבקבוק נראה לי מחיר סביר לכל הדעות, בוודאי לאירוע מסיבתי. היום ברוב המקרים גם כשקונים במבצע ניתן לגוון בסוגים כך שאפשר לרכוש 3 בקבוקים שונים במחיר קבוע.

 

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *