יקב דוכתא – שלושה אלמנטים

26/02/2014
הקשר עם העבר והארץ, באמצעות השפה הקדומה המשך »

דוכתא- בקבוקיםמאת: שחר זיו

לפני מספר ימים התמזל מזלי לטעום את יינות יקב דוכתא.

אני כותב מזל, כי הוא מדובר בשילוב מרתק של שלושה אלמנטים בטעימה אחת, כשהיין עצמו הוא רק אחד מהם.

 סנונית ראשונה למודל של בר יין במחירי חנות
הראשון היה המפגש עם אלה סקלארבסקי, בעלת היקב ושותפתו לחיים ולעשיית היין של ד"ר ויטלי סקלארבסקי. אלה, בעלת האופי הסוחף והאישיות הכריזמטית, המעידים על אהבתה הגדולה ליין בכלל וליינות היקב בפרט. היא מכירה את שוק היין בישראל. בעבר הקימה וניהלה את בית היין באשדוד, שהיה סנונית ראשונה למודל של בר יין המשלב מכירת יין במחירי חנות. זה היה שלב הכרחי וחוויה לימודית לקראת אתגר הקמת היקב והשיווק שלו.

היקב הקטן פרץ לאחרונה לתודעה הציבורית כשזכה בתואר 'היקב הביתי הטוב ביותר' בתחרות טרה וינו 2013 מבית 'איש הענבים'. לפריצה המטאורית הזו, לכאורה, קדמו שמונה שנים של עשיית יין והתקדמות עקבית אל עבר היינות המשווקים כיום לראשונה.

מי שתוהה מה משמעות שמו של היקב, דוכתא, הרי זהו תרגום מארמית של המילה 'מקום'.
אלה מספרת כי לאחר משלוח היין לתחרות טרה וינו הם נשאלו לשם היקב, שעד אז נשא את שם המשפחה של בני הזוג סקרלבסקי, כשם זמני. בסיעור מוחות אינטנסיבי וקצר מועד, נבחר השם 'דוכתא', המשקף לטעמה את הקשר עם העבר, באמצעות השפה הקדומה, והקשר עם הארץ.

האחרון מהווה ללא צל של ספק, אלמנט חשוב עבורה, והיא גאה לספר כי היא זו שהגתה את השם שנבחר.

במפגש המשלב את היין עם האדם העומד מאחוריו אני לעיתים מצליח למצוא קווי אופי משותפים לשניים, כך גם במקרה הזה אלה והיין כובשים מהמשפט הראשון, האלגנטיות של השניים ניבטה מכל פינה ושניהם מצליחים להגיד כל כך הרבה, כשכל מילה במקומה.

השני הוא עצם הזכות לטעום יינות המיוצרים בכמות קטנה, אפילו ביחס לממוצע המקובל של יקב בוטיק.

1500 בקבוקים לשנה בלבד, מייצר יקב דוכתא, כשלא מגבלות השוק ואתגר התחרות הם המשפיעים על כמות הייצור, אלא פילוסופיה הגורסת כי על מנת לייצר יין, שהוא יצירת מופת, יש להגביל את כמות הייצור. זו פילוסופיה מקובלת ושגורה בעולם ייקבי הבוטיק, אך הפעם קנה המידה מצומצם למימדים הגורמים ליקבי בוטיק אחרים להרגיש מסחריים וגדולים לעומתם.
 

ההפתעה העומדת בניגוד לכמות הייצור הינה מחירי היינות. היקב, המוכר את רוב תוצרתו במקום מושבו בגן יבנה ובמספר מסעדות, שואף לזכות את צרכניו ביין משובח, כמובן, אך גם בתווית 'תמורה הולמת למחיר'. הוא בהחלט עומד בשאיפה זו כשמחיר היינות לצרכן עומד על 70-80 ש"ח לבקבוק בלבד.

פזמון עתיר רון
והאחרון הוא יינות היקב, כמובן.

היין הראשון, בלנד מבוסס 84% קברנה סוביניון ו-16% קברנה פרנק מבציר 2012, רך ואלגנטי עם חומציות טובה, שעושה אותו ל- Food wine אמיתי, בן לוויה למגוון רחב של מאכלים.

יש אמירה המסתתרת מאחורי המספרים. בקלות אפשר היה להשתמש באחוז נוסף של קברנה סוביניון ולהפחית בהתאמה אחוז אחד של קברנה פרנק, כדי שהיין יישא תווית זנית, סקסית יותר בעיני רוב הקהל הישראלי.  אך 'טובת היין' שיחקה תפקיד משמעותי יותר מהיתרון השיווקי שמהלך זה יקיים. זהו בלנד מבוסס קברנה סוביניון וזה היין שרצה היקב לייצר.

אמירה מכובדת ומכבדת בעיני.

היין השני, מאותה שנת בציר, היה שירז זני. אני מרגיש צורך לשתף כי שמו של היין, המעיד על סוג הענבים והיותו יין זני, עושה עוול מסויים ליין עצמו.

למה אפשר לצפות משירז? האמת,  לא להרבה.
דוכתא

צילם ישראל פרקר
 

הזן המפולפל, חביבם של האוסטרלים, יש בו עצמה רבה, טעמים דומיננטיים והוא מתחרה משמעותי בקרב על תואר 'חביב הקהל', אך אם אתה מצפה ליין בעל מגוון רחב של טעמים, המאתגר את המנה שלצידו בהתמודדות על תואר המורכבות, הרי מצפה לך אכזבה ידועה מראש.

לעומתו, אחיו החורג, בעל המבטא הצרפתי, הסירה, יספק את כל מה שיין מתוחכם יודע להציע.  כך שתווית הנושאת את השם 'שירז', עושה עבודה נפלאה בעיקר בהנמכת ציפיות.

יקב דוכתא מצליח להפתיע. היין המופק מהקלון האוסטרלי מצליח להביא את ניחוחות הפלפל השחור הקלאסיים של הזן, אך בו בזמן מספק יריעה רחבה של טעמים וניחוחות, שמילאו את הכוס שלפני מיד עם המזיגה ולאחר מספר דקות ביצעו קפיצת מדרגה נוספת והחלו לזמר פזמון עתיר רון (תרתי משמע).

החלטתי לא לסמוך על הטעימה הראשונה, גם בגלל שהובטח לי שהיינות יתיישנו משך שש עד שמונה שנים נוספות ולקחתי עימי את בקבוק הטעימה הפתוח כדי לטעום ממנו גם ביום למחרת.

היין היה מאוד קל לשתיה בטעימה עצמה, אמנם הצלחתי להבחין בנוכחות של טאנינים בין מעגלי הפרי, אך נוכחותה העדינה של החבית בשילוב הרכות הקטיפתית של היין אילצו אותי להטיל ספק.

24 שעות לאחר מכן היין הצליח לעמוד מאחורי הבטחותיה של אלה והראה התפתחות נאה על ציר הזמן, אתגרתי אותו ב-24 שעות נוספות ובתגובה הוא המשיך לדבר באותה השפה, כשהוא לא מספק אפילו רמזים ראשונים של חמצון וירידה באיכות.

שותה הנבואה
אני לא מעוניין להתנבא, אך כנראה שגם כאן אלה לא מבטיחה שום דבר שהיא לא מאמינה בו בלב שלם. אין לי ספק שהיין ימשיך להתפתח בשש השנים הקרובות, כשאני לא אביע שום התנגדות ללגום ממנו גם במהלכן.

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *