מאת: פרופסור עמוס הדס
לאחר התיישבות אברהם ולוט בארץ, האחד באלוני ממרא והשני בחבל סדום, המקרא מעלה בפנינו סיפור מעניין הקשור ביין וניצולו כחומר משכר לצורך השגת מטרה.
תחילתו של הסיפור במשא ומתן בין אברם והאלוהים על עתיד הערים סדום ועמורה שתושביהם עשו כל שיכולתם להעלות את חרון האל עד כדי רצון להשמידם.
אברם מתמקח על בסיס ידיעתו את פרטי הברית עם נח לבל ישחית האל בבני האדם על אף עוולותיהם. ומשהוסכם שבאם יהיו עשרה צדיקים בסדום תמנע השמדת הערים על יושביהן.
לאחר סיום הדיון פונים שליחי האל לסדום להציל את לוט, אחי אברם מהחורבן (בראשית יח', כ' – יט', א'). בבואם הם פוגשים את לוט יושב בשער העיר, מקום השמור לנכבדי העיר ושופטיה. לוט מזמינם לביתו המוקף תוך זמן קצר באנשי סדום המבקשים לפגוע באורחיו ומציע להם את בנותיו הבתולות. ההמון מסרב ולוט ואורחיו ניצלים מידי ההמון כשהשלוחים, שהם מלאכים, מכים את ההמון בסנוורים.
שליחי האל משכנעים את לוט ובני משפחתו להמלט מהעיר, לא אל העיירה הקרובה כבקשת לוט אלא הרחק משם תוך הדגשה שלא יפנו להסתכל לאחור. אשת לוט אינה יכולה לעמוד בפני סקרנותה לגורל הערים שמאחור והיא הופכת לנציב מלח ואילו שארית הנמלטים מרחיקים לכת, כשמאחוריהם מושמד הכל "וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים. ויהפוך את הערים האלה ואת כל הככר ואת כל יושבי הערים וצמח האדמה" (בראשית, יט', ב'-כו'). למחרת החורבן חש אברהם אל גב ההר וממרחק הוא משקיף ורואה כי "עלה קיטר הארץ כקטר הכבשן" (בראשית, יט',כז'-כט'). לוט ובנותיו התיישבו במערה מעל החורבן הכולל. זה הרקע לסיפור בו "מככב" היין ככלי רב עצמה בהשגת מטרה.
לוט ובני משפחתו נמלטים מסדום.
תחריט שהודפס בשנת 1884, מאוסף "קרוננברג הוצאה לאור" www.probooks.co.il
בנות לוט ההמומות מהחורבן, שנותר מאחוריהן, ומאובדן אימן מחד ומהעדר נפש חיה בסביבתן הקרובה, נעצבות מאד. הן חוששות מאד, שלא יהיה המשך למשפחתן והן לא תדענה חיים מלאים ולא תוכלנה ללדת ילדים בשל חסרון גברים בסביבתן.
הסיפור הבא מתאר את השימוש הראשון על פי המקרא ביין כחומר מהמם או מרדים לצורך ביצוע מעשה אסור, שהאדם בו מבוצעת הפעולה לא יחוש בביצועה:
"ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל ארץ. לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו ונחייה מאבינו זרע. ותשקנה את אביהן יין בלילה ההוא ותבוא הבכירה ותשכב את אביה ולא ידע בשכבה ובקומה. ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה הן שכבתי אמש את אבי נשקהו יין גם הלילה ובואי ושכבי עמו ונחייה מאבינו זרע. ותשקין גם בלילה ההוא את אביהן יין ותקרב הצעירה ותשכב עמו ולא ידע בשכבה ובקומה. ותהרין שתי בנות לוט מאביהן. ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב הוא אבי מואב עד היום והצעירה ילדה בן ותקרא שמו בן עמי והוא אבי בני עמון עד היום" (בראשית, יט', לא-לה').
אין הכתוב מציין מהיכן השיגו בנות לוט את היין אותו צריכות היו לצורך השקית אביהן, יתכן ולקחו אותו עמן בעת בריחתן. מכל מקום בנות לוט מנצלות את יכולת היין לערפל תודעת אביהן והן "אונסות" אותו לבעול אותן מבלי דעת, במונחים של ימינו הן גונבות ממנו זרע למען החיות את השושלת ושמירתה. אין בכך התעללות מינית אלא פגיעה במודע ועברה על איסור גילוי עריות. בפועל הסיפור מתאר גילוי עריות בכוונת תחילה וכפרי תכנון קר, עברה חמורה מעין כמוה ובכל זאת אין בה קללה.
היין שימש חומר ההרדמה וסימום הן לנח בלא שידע, והן ללוט אבי בנותיו לבל ידע בבואן, שכבן עמו ובקומן ממשכב אביהן.
בנות לוט אכן עברו עבירה חמורה מעין כמוה, אך כזו שלא הייתה עבירה הבאה למלא אחר תאווה אלא, עבירה שכל הצדקתה היא לקיים רציפות משפחה וחיים. מאחר ובנות לוט לא הומתו כנדרש על שעברו מרצון ובחירה על גילוי ערוות אביהן עבירה כפולה ומכופלת שדינה מוות, מלמדת שעל פי הדעה המובעת במקרא, הועדפה "תאוות קיום רציפות החיים" על העונש החמור המתבקש מעבירת גילוי עריות המעוררת "תאווה סוטה" אף שנעברה ולו גם בשגגה.
אולם בלא עונש בכלל לא נפטרו בנות לוט אלא הצאצאים נענשו "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם" (דברים, כג', ד') דינם חמור מדין ממזרים הנזכרים בפסוק המקדים את פסוקנו. אך בקריאה בתנ"ך בפרשת רות ובועז, וממנה לישי ודוד אנו נתקלים בסתירה מקראית שעל פניה היא חמורה ומוזרה ביותר.
