רשמי ביקור בתערוכת היין המקצועית "סומלייה 2014"

09/01/2014
כוסית יין ליום מטיבה את בריאות השותה המשך »

מאת פרופסור עמוס הדס

מלאו עשר שנים לתערוכת היין המקצועית "סומלייה"; במקורותינו גיל זה נועד להחכמה, רכישת ידע ולימוד. אולם הכוונה במקורות היא לבני אנוש ותערוכה אינה כזו. לבאי התערוכה ומבקריה היה ויש בה להציע הרבה בכל הקשור ללמידה, התנסות ורכישת ידע חדש בכל הקשור ביין בארץ. עם כניסתי נתקלתי במגזין "זאפ רסט", המגזין המקצועי למסעדות, בארים ובתי קפה. בעלעול ראשוני צדה עיני שתי כתבות קצרות. האחת הוכתרה בשם "עשור לסומלייה" והשניה הביאה נתונים על שוק היין הישראלי.

הכתבה על שוק היין בישראל עניינה אותי במיוחד, בטרם התחלתי בסיבובי הטעימה והפגישות. בין הנתונים שהובאו, היקף שוק היין בישראל מוערך בכ- 850 מיליוני שקלים בשנה במחיר סיטונאי ובודאי יותר בערך קמעונאי. מספר הבקבוקים הנמכרים בארץ מוערך בכ- 40 מיליון בשנה, מהם כ- 34 מליונים מתוצרת ישראל והיתר מייבוא.
מנתונים אלה אפשר ללמוד כי:
א. היקף היבוא הוא כ- % 15 מהצריכה המוערכת, וב. שכלל צריכת היינות לנפש בשנה עומדת על כ- 3.85 ליטרים (על בסיס מס' אוכלוסין של 7.8 מיליון נפשות בישראל). הווה אומר אין בכתבה כל חידוש, היות והיא מוכיחה בפעם המי יודע כמה כי הצריכה בעינה עומדת מאז הסקר המבוסס האחרון, שערך פרופ' ארנון סופר על תעשיית היין בישראל ב- 1957.

עם הטמעת תובנה זו לא נותר אלא לשאול: האלו הן תוצאות ההשקעות ה"גבוהות" במאמצי החינוך והפעילות הכבירה בהדרכה לתרבות היין שהורעפו על ידי יבואני היינות, חברות הדרכה פרטיות, מועצת גפן היין ואחרים? תובנה נוספת שחלחלה בי היא העובדה שכל הנתונים הם בחזקת הערכות! עד כמה הערכות אלה מדויקות? מדוע אין נתונים מסודרים במדינת היי טק והסטרט אפס? הלא "העם היהודי ממציא לנו פטנטים" כדברי החוזר בתשובה אורי זוהר.

התחלתי בסיורי ובפגישותי כשבידי כוסית טעימה ושאלות רבות מתרוצצות בראשי.

הרושם הראשון היה חד וברור. כבעבר, מיצוב התצוגות והדוכנים הצביע על ארגון ביד מנוסה, טוב טעם בחלוקת נפחי התצוגה ובתשומת לב לפרטים. אכן זו הייתה והינה התערוכה הטובה בעיר והטובה בין תערוכות היין בארץ. במהלך הביקור נהניתי מתחושות של רחבות, נוחות בגישה לדוכנים, שקט יחסי המאפשר ריכוז בעת הטעימות, או בעת שיחות עם מבקרים אחרים ומציגים כאחת. כל אלה תרמו לאווירה הכללית של נינוחות וחוויה מהנה ורבת הפתעות לחיך ולעין. אולם ככל שחלף הזמן ומספר הטעימות הלך וגדל ומספר המפגשים תפח ועלה התעוררו מספר תהיות.

ראשית, מספר היקבים הישראליים המציגים לא היה גדול בהשוואה למספר היקבים מחו"ל שהוצגו רק על ידי שלוש מבין כלל חברות יבואני היינות והכהילים.
מגוון היינות המקומי היה יחסית מצומצם בהשוואה להיצע היינות המצוי בקטלוגים המודפסים (האחים שקד) והוירטואליים (חב' גראפאס וישראל צרפת) של היבואנים. אולם מטעימות חלקיות ( בבקור יחיד קשה לעמוד על כל יין ויין) ההתרשמות חידדה בי את ההרגשה כי אין לנו להתבייש בפרי ידי ייננינו. המגוון הישראלי שהוצג כלל יינות רבים, לבנים כאדומים, שניתן היה להבחין בחלקם יינות המציגים סגנון מתהווה של יינן זה או אחר, יינות נסיוניים  מזנים חדשים ומרקחות יין (ממסכי יין) מענינות. כל אלה מוכיחים שהענף על כל קשייו ונפתולי התנהלות מנהיגיו הוא ענף התוסס לא רק במיכלים וחביות אלא גם בדימיונם של ייננים מוכשרים המחפשים ביטוי נאות לסגנונות, חדשנות ומאפייני אזורים ביינותיהם.

בשיחות שנהלתי עם באי התערוכה, יותר עם צעירים אך גם עם הותיקים, נראה כי הנחיתות המספרית של המציגים מישראל יחסית ליקבי חו"ל אינה מפריעה, אולם הודגש חסרונם של כמה מהיקבים המובילים בארץ ומהבוטיקאים המובחרים. ברור היה כי המבקרים מדברים בהתלהבות על התקדמותה של התעשיה, אך היו לא מעטים שהעירו כי יש חוסר איזון בין מידת ההסברה וההדגשה לאיכות ומיוחדות היינות בין המציגים הישראלים לבין אותם נציגים בדוכני חברות יבוא יינות חו"ל, שהיו נמרצים ופעילים יותר. הקהל נראה היה כמגיב לאמירה ש"הדשא שמעבר לגדר ירוק יותר". הערות של "לייק" והערכה ליין יבוא זה או אחר ומיעוט הערות כאלה ליינות ישראליים ליד דוכני ההטעמה העידו על כך. האם יש בכך רמז שהערכות היחס בין הכמות המיוצרת בארץ לזו המיובאת אינה מדויקת והיבוא גבוה יותר? או שחלק יינות היבוא מכלל הצריכה הקבועה עולה יחסית למרות ההגדלה בשטחי הנטיעות בשנים האחרונות? נושא נוסף עלה וצף בחלק משיחות אלה והוא חוק היין והכהילים החדש. הערות רבות הועלו על משמעות החוק החדש.

איני בקיא בפרטי פעילות מנהלות היקבים, מועצת גפן היין, משרדי החקלאות והתמ"ת בכל הנוגע לחקיקה זו, אך ברור כי מישהו חקק חוק על בסיס מניע פופוליסטי, מיעוט או חוסר הבנה בהבדלים בין משקאות כוהליים בכלל לבין יין, וללא ידיעה למשמעות היין בתרבות המזון, השולחן, הפולחן ועוד.
בדברי אחדים ניתן היה לחוש במעין פחד משתק מפני חוק דרקוני, אשר פרטיו אינם ידועים והשלכות החובה בהצגת תוית אזהרה על כל בקבוק יין, כהיל ובירה מחד ומאידך איסור הפרסום על משקאות מכילי כוהל בכל אמצעי תקשורת אינן ברורות.

האם יש בהן גם איסור גורף על אפשרות להוספת תוית משלימה לזו הנדרשת בחוק בזו הלשון: "על פי מחקרים מדעיים הוכח כי כוסית יין ליום מטיבה את בריאות השותה". מכל מקום לדעתי חוקים רבים נחקקו בישראל וזו הסיבה להיותה "מדינת חוק", אך מעטים מחוקיה נאכפים כנדרש כי אין בה גופי אכיפה יעילים ואמינים. לכן סביר יהיה להניח כי גורל חוק זה יהיה כגורל חוקים רבים אחרים למשל, אזהרות והתראות נגד הסיכון בעישון לא הפכו או שינו את עולם המעשנים, מלבד הפיכתם למצורעים ומוקצים מהציבור. יתכן ומספרם ירד אולם הביטו סביב וראו כמה צעירים מעשנים?

בכל התצוגות למיניהן חסרה לי גומחא או פינת תצוגה של מועצת גפן היין, משרד תמ"ת האמונים על ענף היין, או של "העמותה לקידום תרבות היין בישראל", במידה וקיימת כזו. חסרון זה מצביע על המחדל הגדול של מנהלי תעשית היין והגופים המנהלים את הענף, קרי מחדל הזנחת הפן החינוכי וההדרכתי החיוני כל כך לקידום תרבות היין והגדלת צריכת היינות.
פעילות הדרכה ויעוץ, הדגמה ופיקוח הינן חיוניות ובפועל מחייבות פעולה ברמה לאומית. יין אינו משקה המכיל רק כוהל אלא הוא מוצר בעל ערך חברתי ותרבותי, רב משקלו כמרכיב חשוב בכל תרבות אוכל של חברה אנושית מפותחת ומבוססת.

לסיכום אסתפק בברכת יישר כוח למארגני התערוכה ולמציגים בה, תוך הבעת משאלה שבתערוכות הבאות יגדל חלקה של תעשית היין המקומית וההבט ההדרכתי – חינוכי, יעלה ויובא כחלק מובנה בתערוכה.

 

סומליה2014 X9

צילם ישראל פרקר

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

תגובה אחת על רשמי ביקור בתערוכת היין המקצועית "סומלייה 2014"

  1. פינגבאק: תערוכת סומליה 2014 | Wines-Israel – השער לעולם יינות ישראל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *