מבעבעים בכל העיתויים כמו כל יין

19/12/2013
יין מבעבע איכותי הוא קודם כל יין המשך »

תמנע שטרית
מתוך מגזין ניר צוק המופץ למנויים במייל.
להרשמה למגזין: http://nir-zook.com/

מומחית היינות מבקשת לנתץ את הסטיגמה לפיה היינות המבעבעים מתאימים רק לאירועי צהלולים

אני בדילמה. האם לכתוב על מבעבעים בתקופה הזו של השנה ולחזק את הסטיגמה שיינות מבעבעים למיניהם שותים באירועים מיוחדים, קרי הסילבסטר? או לשמור את הכתבה על המבעבעים ליום חול כדי להעביר מסר הפוך בדיוק – שיין מבעבע איכותי הוא קודם כל יין. וניתן ללוות ארוחה שלמה עם יין מבעבע. מצד אחד, מי אני שאקח את אלמנט החגיגיות מהשמפניה? או מהסילבסטר? מצד שני, למה לא לנצל את ההזדמנות לדבר על שמפניה ויינות מבעבעים אחרים בתקופה בשנה בה יש לכך הקשבה? נראה שעניתי לעצמי והנה אנו מתחילים.

מנסיוני האישי, כל חובב יין יגיע בסוף להתמודד עם נושא היינות המבעבעים. מסלול חובבי היין מתחיל בדרך כלל ביין הלבן החצי יבש.  אחר כך הוא עובר ליינות האדומים, תוך אימוץ האמרה: אני לא שותה יינות לבנים; לאחר כמה שנים של יינות אדומים, הוא מתחיל להבין שאיכות היין לא נקבעת בהכרח על פי צבעו של היין, ואז לאחר חשיפה לאיזה שרונה מבורגון טוב, או סוביניון בלאן ניו-זינלנדי יוצא מגדר הרגיל, הוא פתאום מגלה שיינות לבנים זהו עולם ומלואו, הוא תופס את הראש, החובב, ומתחיל להתפתח וללמוד את עולם היינות הלבנים. בסופו של דבר הוא לומד לאזן ולא להכליל ומתחיל ליהנות משניהם. השלב הבא תהיה החשיפה ליינות הרוזה, ולאחריו יינות מתוקים ויין פורט ולבסוף – איך לא, הוא מגיע גם ליינות המבעבעים… ואז, אז נפתח בך משהו. כך היה אצלי.

אני זוכרת את הרגע הזה לפני מספר שנים, מיד אחרי ביקור בבית קאווה ספרדי, ובבית שמפיין צרפתי, הרגע הזה שנופל לך האסימון כמה יין מבעבע איכותי יכול להיות מרגש. הרגע הזה שאתה חווה שמפניה או יין מבעבע איכותי אחר, כיין. ובדיוק כפי שנשתה יינות שונים בסיטואציות שונות כך גם בדיוק ביינות מבעבעים.

רגע לפני שאני עושה מעט סדר, אם הייתי צריכה להגדיר את המסר אותו אני רוצה להעביר הוא שיין מבעבע הוא יין. לכל דבר. הוא יכול להיות אדום, לבן או רוזה. יכול להיות יבש (BRUT), חצי יבש או מתוק. יכול לעלות 4 ב – 100 ש"ח או אחד ב – 100 יורו. יכול להיפתח באירוע מיוחד או ללוות ארוחות שלמות. נראה לי לעיתים שהאויב הכי גדול של היינות המבעבעים זו החגיגיות שהוא מסמל. אנשים מרגישים או חווים יין מבעבע כיין להרמת כוסית. גימיק לחגיגה, שבמסגרתו רעש חילוץ הפקק הוא העיקר, וככזה, קשה מאוד להבין מדוע צריך לשלם על בקבוק יין מבעבע כל כך הרבה כסף. ואני אומרת: כמו שאתם מוכנים להוציא 150, 200 או 300 ש"ח על בקבוק יין במסעדה – תנסו פעם לעשות את זה עם בקבוק מבעבע איכותי. מושלם. לא תצטערו.

כרגלי, קצת סדר בבלאגן:

יצירת הבעבוע: יינות מבעבעים הם למעשה יינות אשר עוברים תהליך תסיסה שנייה. הראשונה – כמו בכל יין, להפוך את הסוכר לאלכוהול. השנייה, על מנת להעניק את הביעבוע של היין. התסיסה השנייה יכולה להיווצר באחת משתי דרכים:

השיטה המסורתית ( (METHOD TRADITIONAL המכונה בחבל שמפיין  – METHOD CHAMPENIOSE – בשיטה זו התסיסה השניה מתרחשת בבקבוק. כלומר כל בקבוק הופך למעשה להיות "מיכל תסיסה". תהליך זה אורך במינימום 15 חודש אך לרוב נמשך למעלה משלוש שנים כאשר כל בקבוק דורש טיפול אישי.

פה המקום לציין כי יין מבעבע המיוצר בשיטה המסורתית בחבל שמפיין בצרפת, ורק הוא, נקרא שמפניה. כלומר – כל השמפניה בעולם מיוצר בשיטה המסורתית. אך לא כל יין מבעבע המיוצר בשיטה המסורתית הוא שמפניה  (שבוע הבא – פינה מוקדשת כולה לשמפניה).

שיטת שרמאט (METHOD CHARMAT) – תהליך בו התסיסה השנייה מתרחשת במיכלי נירוסטה גדולים ורק לאחר מכן מבוקבק היין. השיטה היותר נפוצה. נחשבת לפחות איכותית, אך אין זה אומר שאין יינות מבעבעים טובים המיוצרים בשיטה זו.

יין מוגז – הגזה מלאכותית ע"י הכנסת CO2 בעת הבקבוק – כלומר אין תסיסה שנייה  טבעית. מדובר על יינות זולים ופחות איכותיים מן הסתם.

יינות מבעבעים מוכרים לנו: שמפניה (צרפת); קאווה (ספרד); פרוסקו, אסטי, למברוסקו (איטליה); יינות אלו ועוד רבים וטובים המוכרים לנו יותר או פחות מארצות העולם (גרמניה, אוסטרליה וגם ישראל) הם יינות מבעבעים המיוצרים באחת משתי השיטות והמיקום שלהם בקשת האיכות תלויים, כמו בכל יין, באזורי הגידול, הענבים, הקפדה על שיטות הייצור וכמובן תהליך היישון וכך גם נקבע מחירם.

ההמלצות שלי להנאות מיינות מבעבעים:

ורוד אך רציני: ירדן רוזה 2008 – חדש מבית היוצר הנפלא הזה, יקבי רמת הגולן. יין מבעבע רוזה ראשון בישראל המיוצר בשיטה המסורתית. 2008 מופק מ- 70% ענבי שרדונה ו- 30% פינו נואר, שגודלו בכרמים הממוקמים בגובה רב בצפון רמת הגולן. היין מיוצר בדקדקנות אך ורק על פי השיטה המסורתית, הכוללת בציר ידני, סחיטת אשכולות שלמים ותסיסה שנייה בבקבוק ויישון על משקעי השמרים בבקבוק למשך חמש שנים. יין מבעבע מהנה, מרענן ואלגנטי, יבש מאוד ובעל חמיצות נהדרת מה שמאפשר וורסטיליות רבה כשמתאימים אותו לאוכל. מחיר 130 ש"ח (מציאה מטורפת אם אתם שואלים אותי).

הסקסי והאלגנטי: VOGA ITALIA SPARKLING – הפתעה נהדרת. לרוב, יינות המוגשים לי במעטפת "גימיק" לא עושים לי את זה. אבל את המבעבע הזה טעמתי לפני שידעתי איך נראה הבקבוק. היה לי טעים. 100% פינו גריג'ו, שיטת שרמאן (תסיסה שניה ארוכה יחסית, 7 חודשים), צפון איטליה. מה רע? ראיתי את הבקבוק, התאהבתי ואז שמעתי את המחיר – 69 ש"ח – קניתי. לסיכום: טעים, יפה ועושה רושם. גם את זה צריך לפעמים. כשר.

הקלאסית מספרד: פרקשינט קורדון נגרו – תגידו עלי שאני מיושנת. קאווה נהדרת, מעולם לא אכזבה אותי. יבשה ופירותית, זנים מקומיים מסורתיים מחיר טוב (סביב 70 ש"ח), יין נהדר לכל אירוע.

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *