טעימת קסטל בג'אפה ערבי יין

02/12/2013
כתב וצילם: אבי הלוי המשך »

יפו ויין מתחברים אצלי באופן טוב במיוחד. אולי זה זיכרון אירועי היין שהתקיימו לפני כעשור בבית הסקוטי, אולי זה בגלל 'איש הענבים' שהרגיל אותנו לחיבור המיוחד הזה, ואולי סתם כי יפו היא עיר קסומה, במיוחד בלילה. לאחרונה חוויתי שוב את האווירה המיוחדת של יין ביפו באירוע טעימת יינות בדירתו של יזם אירועי יין צעיר, דולב גבעון רוטר שמו. דולב מארגן ערבי טעימות כאלו כמה פעמים בחודש כאשר הוא מארח קבוצות של כארבעה עשר איש המתקבצים לטעום יינות של יקב מסוים ולשמוע את יינן היקב מספר על היינות. הטעימה מלווה במטעמים מעשה ידיו של דולב ולעיתים מוזמן שף להכנת ארוחה, הכול לפי הביקוש. דירתו של דולב עוצבה במיוחד לאירוח מסוג זה וההרגשה היא שאתה מתארח אצל חבר בסלון.

בטעימה הפעם התארח יקב קסטל באמצעות אריאל בן זקן, יינן ובנו של מקים היקב אלי בן זקן. ימים טובים עוברים על יקב קסטל, בלי עין הרע. היקב חוגג שני עשורים לקיומו והוא מצליח מאוד בארץ ובעולם. לאחרונה הוענק לאלי בן זקן עיטור הוקרה מיוחד משגרירות צרפת על תרומתו ותרומת היקב להיכרות של ישראל עם התרבות החקלאית הצרפתית. אריאל הביא לטעימה 'נבחרת' מכובדת של יינות שכללה שני יינות לבנים 'קסטל C' מבצירים 2011 ו- 2012, קסטל רוזה, פטי קסטל 2011 G.V. 2011,, G.V. 2010, G.V. 2008 ו- GV 2003. הטעימה לוותה בארוחה שהכין השף אלון גונן כמחווה מיוחדת לדולב וליקב קסטל.

קסטל גפה

קסטל C 2011
בעת ההתכנסות לגמנו להנאתנו את ה- C מבציר 2012 שהוא זמין כרגע בשוק ואילו ליד השולחן טעמנו את אחריו הבוגר ממנו בשנה מבציר 2011 שאזל. "הלבן הכי אדום שיש" מכנה אריאל את היין הזה. הקסטל C הוא 100% שרדונה מכרם ותיק בקיבוץ צובה. היין נעשה בתהליך המקובל בבורגון שבצרפת והוא מתיישן בחביות צרפתיות, חלקן חדשות, המגיעות גם הן מאזור זה. ליין צבע זהב בהיר והוא שופע ריחות נעימים של פרי לבן בשל עם רקע חמאתי קל. בפה היין מאוד מאוד טעים והוא 'מתיישב' יפה בחיך. החמיצות והמתיקות משתלבים היטב זה בזה והבוקה מן העץ נמצא אי שם ברקע. יופי של שרדונה שנמצא, לטעמי, באמצע הטווח שבין השרדונה כבדים לקלים. מחירו 130-150 ש'.

קסטל רוזה 2012
יין חדש יחסית ביקב קסטל שזכה להצלחה רבה. בן זקן מספר שעד לפני כמה שנים היה הרוזה של קסטל תוצר לוואי של תהליך ייצור יינות אדומים ולא שווק באופן מסחרי. חברים שטעמו את הרוזה המליצו לאנשי היקב לשווקו ולאור ההצלחה נכנס הרוזה לרשימת היינות באופן מסודר ויש הקצאה מיוחדת של ענבים למטרה זו. היין עשוי ברובו מענבי מרלו, הוא לא עובר תסיסה מלולקטית ואינו מתיישן בחביות עץ. צבעו כצבע נחושת בהירה והוא שופע ריחות קלילים של פטל ותות שדה. בחיך מורגש יין חד, פריך ורענן. יופי של רוזה שיענג כל חיך עם או בלי אוכל. מחיר: 95 ש'.

פטי קסטל 2011
מאז ומתמיד התייחסתי בחשדנות ליין הזה. ההתלבטות בין 'ראש לשועלים' או 'זנב לאריות' הכריעה תמיד לכיוון הרבה יותר גבוה לעבר ה- G.V.. לאחרונה התחלתי להתיידד עם היין הזה ולמדתי שצריך ללגום אותו תמיד בנפרד, או מקסימום לפני ה- G.V. … כך או כך מדובר ביין טוב ומיטיב שההבדל בינו לבין ה- G.V., עד כמה שידוע לי, הוא שימוש בענבים (קברנה, מרלו ופטי וורדו) מכרמים יותר צעירים, שימוש בחביות לא חדשות ויישון קצר יותר 16 חודשים במקום 24. לפטי קסטל 2011 צבע אדום כצבע החרס. האף מפגין ריחות מעורבים של פרי צעיר ובשל גם יחד. בפה חגיגת טעמים מופגנת והיין מאוזן ונעים לחיך. הטעם השיורי לאחר הבליעה מעט מחוספס אבל שילוב היין באוכל מסתדר היטב עם תכונה זו. יין טוב ונגיש למרות צעירותו. 110-125 ש'.

קסטל G.V. 2011
ככלל, לסדרה זו (G.V. = Grand Vin), מוקצים הענבים המובחרים של היקב מחלקות הכרם הותיקות והטובות ביותר. הענבים הם מהזנים קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו, קברנה פרנק ומלבק ביחסים משתנים מדי שנה, על פי החלטת היקב. היין מתיישן 24 חודשים בחביות עץ חדשות. ל- G.V.  מבציר 2011 צבע אדום עז והוא שופע ריחות פרי אדום לאו דווקא בשל, בטח לא בשל מדי ולא 'ריבתי'. המגע הראשוני עם החיך מפגין פרי טוב עם טאנינים רכים, מה שמתעדן עוד יותר בלגימה שנייה ושלישית. הטעמים מורכבים ובכל לגימה נחשפים טעמים חדשים, כביכול, שלא חשת בהם קודם. הגוף מלא ועשיר והסיומת ארוכה ומשאירה טעם של 'עוד' זמן רב אחרי הבליעה. יין רציני. 200-250 ש'.

קסטל G.V. מתיישנים
כאמור, טעמנו גם שלושה יינות G.V. מבצירים קודמים. הצעיר שבחבורה, 2010 הפתיע אותי מכיוון שבציר 2010 נחשב לבציר חם וציפיתי ליין כבד והלום אלכוהול ואילו היין הזה היה די עדין ואלגנטי אם כי בעל אופי בשל ומלא. ה- 2008 היה ה'רציני 'שבטעימה והוכיח לי את מה שחשבתי כבר מזמן לגבי הכדאיות של לגימת יינות ישראלים בחלוף לא יותר מחמש שנים משנת הבציר. הוא היה מאוזן ונעים לחיך באופן מיוחד. שום דבר לא בולט מדי, לא החמיצות, לא המתיקות ולא הטאנינים. ה- 2003 הוא יין לאוהבי יין מבוגר. הפרי ירד, אם כי לא נעלם לגמרי, ומי שחוגג בריח ובטעם הוא העץ שהתרכך עם השנים ומעניק את מיטב הבוקה ליין. את היינות המתיישנים אפשר להשיג ביקב אבל יש להניח שמחירם לא נמוך.

סיכום

יקב קסטל אינו זקוק לחוות הדעת של כותב שורות אלו. אף על פי כן אני מרגיש צורך לציין שהיקב הזה ראוי הערכה מיוחדת בעיקר בשל תכונה שלא קיימת אצל רוב היקבים בארץ והיא מסורת יין. מזה עשרים שנה מייצר היקב את אותם יינות ובאותה רמת איכות. זה לא דבר מובן מאליו בעידן של יקבים חדשים שטרם עיצבו זהות וייננים ש'מקפצים' מיקב ליקב. לקוח של יקב קסטל יודע בוודאות שבכל שנה יחכה לו אותו יין, באותה רמת איכות עם הבדלים לא משמעותיים בין שנה לשנה.

תודה לאריאל בן זקן על היינות, לדולב גבעון על האירוח ותודה לאלון גונן על הארוחה המושקעת שליוותה את הטעימה.

 

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *