התפכחות כאובה-חלק ב

06/10/2012
מסתבר כי טרנד יין, שהתעצם אמנם מאז סוף שנות התשעים של המאה החולפת, עדיין נשאר בגדר טרנד ולא התפתח לתרבות של ממש. המשך »

מאת רונן פרלמוטר  פורסם במקור ראשון

 

מסתבר כי טרנד יין, שהתעצם אמנם מאז סוף שנות התשעים של המאה החולפת, עדיין נשאר בגדר טרנד ולא התפתח לתרבות של ממש. מחזה אירופאי לא נדיר של זוג היושב בבית קפה, בר או לובי של מלון על כוס יין עדיין אינו נפוץ בארץ, גם לא במוקדי הבילויים של ישראל. גם התמונה הפסטורלית של צימר מפנק המשקיף אל הכרמים ובמרפסתו לוגמים בצוותא הנופשים יין משובח – נשארה בעיקר באתרי האינטרנט ובברושורים של התיירנים. היקבים מנסים בדרכים שונות לפתח את הנושא – מרכזי מבקרים, טיולי יין, קידום מכירות, הטעמות ועוד – אולם פיצוח חיכו של הקהל הישראלי עדיין לא הושג. נדמה כי הטעם הישראלי שכל כך הורגל למשקאות הממותקים הסינטטיים עדיין מעדיף את המתיקות החד מימדית של השתיה הקלה ורבים טוענים שיין פשוט לא טעים להם. כך גם עולה מסקר קטן ולא מקצועי שנערך בקרב כ-50 גולשים באתר הפורומים הדתי 'כיפה'. "אני לא אוהבת יין" או "אחרי שאני שותה כוסית יין אני מרגיש מסוחרר ולכן ברוב הפעמים אני מוותר עליו" היו תשובות שכיחות. גם תשובה כמו "יין במסעדה זה נורא יקר. אחרי הארוחה אנחנו שותים את היין בבית" קיבלנו מספר פעמים לא מבוטל.

את הזווית הבליינית-תל אביבית מספק יוסי בן אודיס. בן אודיס הוא סומליֶיה – אוצֶר יין, מומחה לטעימה והתאמת יין למזון – מהוותיקים בארץ. כיום הוא הבעלים של בר-יין תל אביבי בשם "הטרקלין" בשד' נחלת בנימין. "הבעיה הגדולה של יין ישראלי כיום היא היבוא", הוא טוען. "יש כמה שחקנים גדולים שמייבאים יין ומקדמים אותו באגרסיביות במסעדות ובברי היין בארץ. הם משלמים בונוסים שמנים למקומות שמוכרים מהתוצרת המיובאת על ידם ואפילו מממנים את עלות העסקתם של חלק מהצוות באותו מקום. מול מערכת משומנת כזו – אין ליקבים הישראליים סיכוי".

ש: אבל זה לגיטימי שיהיה מגוון של יינות במקומות המובילים, לא?

בן אודיס: "מגוון של יינות כן אבל לא מיובאים ובוודאי שלא בצורה שבה זה נעשה. אסביר – כשאני מגיע למסעדה באיטליה או לאיזה בר בברצלונה – אני לא אמצא שם יין שהוא לא מהתוצרת המקומית. יש מקומות שאפילו מקפידים להחזיק יין המיוצר באותו חבל ארץ בלבד, אפילו לא מאזורים אחרים במדינה. היין הוא חלק מהתרבות המקומית וככזה הוא אמור להשתלב בתפריט לצד האוכל המקומי. רק בישראל, מגיע תייר לבר ומה שהוא מוצא בתפריט היין הם יינות מאוסטרליה, מבורגון או מטוסקנה. אין לי בעיה אם יהיה ייצוג מינורי ליינות מיובאים, אבל המצב הוא שברוב התפריטים דווקא התוצרת הישראלית היא זו שנדחקת לקרן זוית".

ש: על אילו כמויות של יין מיובא אתה מדבר?

בן אודיס: "הסברה הרווחת היא שיש יבוא בהיקף של 5-6 מיליון בקבוקים בשנה. בכסף זה הרבה מעל מאה מיליון ₪. תעשה לבד את החשבון. אצלי בבר אני מקדם יינות ישראלים ורק של יקבי בוטיק. אין אצלי יינות מחו"ל או אפילו יין של כרמל, בנימינה או רמת הגולן. אני מחזיק רק יקבים קטנים – יקב בן זמרה, יקב שילה ויקב מורלי, למשל. האג'נדה שלי היא לקדם את התעשייה של היין הישראלי גם אם אני ארוויח פחות – קצת פטריוטיות, מה יש?".

"הבעיה של קידום יין מיובא על חשבון הישראלי קיימת בעיקר במקומות בילוי שאינם כשרים", אומר מנגד רועי בלנק, מנהל תחום היין במסעדה התל אביבית הכשרה 'ליליות'. "רוב היבוא הוא של יינות לא כשרים ולכן לנו כמעט ואין את הדילמה הזו. אנחנו מוכרים עשרות בקבוקי יין מדי שבוע וכמעט כולם ישראלים. יש לנו אמנם גם כמה שמפניות בתפריט, אבל מעבר לזה – רק ישראלי".

ש: האם אתה מרגיש האטה במכירת יין במסעדה?

בלנק: "תראה, יש האטה בצמיחה אבל אין האטה במכירות. הקפיצה הגדולה הייתה עד לפני שנתיים ועכשיו המכירות של היין מתייצבות. זה נכון שהציבור החילוני שותה הרבה יותר יין אבל היום יש מודעות גבוהה ליין גם בקרב הציבור שומר המסורת, ולא נדיר שאנשים חובשי כיפה מזמינים יין לארוחה, אם לא בקבוק שלם – אז לפחות בכוס. אנחנו גם מאפשרים להזמין יין בקראף, קנקן זכוכית המכיל כחצי בקבוק, והרבה לקוחות מוצאים את זה משתלם".

ש: המחירים של בקבוק יין במסעדה גבוהים מאוד מול עלות אותו בקבוק בחנות יין. אתה לא חושב שאם תורידו קצת את המחיר יותר אנשים יקנו מהמשקה הזה?

בלנק: "גם נתח פרגית אצל הקצב עולה פחות ממה שהוא עולה במסעדה. יש לנו תקורות שונות שבאות לידי ביטוי בסופו של דבר בתמחור היין – מקרר יין, כוסות, מלצרים, מלאי וכו'. יחד עם זה, אנחנו משתדלים שהתמחור יהיה הוגן ולא גבוה מדי, ובאמת יש יותר ויותר אנשים שמנצלים את זה ומזמינים".

 פרספקטיבה קמעונאית מעניק לנו שלומי כהנא, חובב יין ותיק ומי שהיה עד לאחרונה מנהל קטגוריית היין ברשת השופרסל (לאחרונה הוא קודם במערך התפעול של הרשת). לפי פרסומים שונים, אחראית הרשת למכירות של למעלה ממיליון בקבוקי יין בשנת 2011. "הפגנות 'הצדק החברתי' גרמו להתמתנות מסוימת בכל סל הקניות של הישראלים והיין הוא חלק מזה. יחד עם זאת – אנחנו בשופרסל לא מרגישים ירידה משמעותית בקטגורית היין. נכון הוא שלמעלה מ-50% ממכירות היין בארץ נעשות בשבועיים שקודמים לראש השנה ובאלו שלפני פסח, אבל כך זה היה תמיד. אנחנו עם שמחפש סיבה למסיבה, ויין הוא עדיין מוצר של חגיגות ולא מוצר צריכה יומיומי", הוא אומר. "אנחנו כרשת משתדלים לקדם את תעשיית היין הישראלי ומקדמים ברכה כל יקב חדש שרוצה למכור יין דרכנו. יש לנו בסניפים המובילים מקררי יין מקצועיים ויינות פרימיום שלא תראה בסופרמרקטים אחרים. אנחנו גם עורכים שם הטעמות יין ומזמינים ייננים להציג את מרכולתם – עוד לפני שאנחנו חותמים איתם על חוזה. הקהל נהנה מטעימת יין, היינן חושף את עצמו במקום מרכזי ולנו זה טוב כי אנחנו מרגישים את הלקוחות לפני שאנחנו מוציאים כסף. כולם מרוצים"

ש: "אבל אתם בשופרסל גם מייבאים יין מחו"ל. זה לא בא על חשבון היין הישראלי?

כהנא: "סך היבוא שלנו לא מגיע ל-30% ממכירות היין ברשת. התחלנו עם זה כי היו שנים שליקבים לא היה מספיק יין למכור לנו לקראת החגים והמשכנו כי ראינו שיש אפשרות להביא יין כשר ראוי מחו"ל כחלק ממגוון המוצרים שאנחנו מציעים ללקוחות אבל בהחלט יין ישראלי הוא המועדף עלינו".

ש: איך אתם מעודדים צריכה של יין ברשת?

כהנא: " אנחנו עושים מבצעי מכירות לקראת החגים – שלושה בקבוקים במאה, ארבעה במאה זו המצאה שלי, יש לנו מועדון לקוחות ייחודי לצרכני יין 'כבדים' שמקבלים קופונים ייעודיים לרכישת יין, כל מנהל או סגן מנהל של סניף עוברים הדרכה – קורס יין לפני כניסתם לתפקיד ויש גם יועץ-על לענייני יין, עבדך הנאמן, שכאשר מתעוררת שאלה כל שהיא, גם מצרכן בסניף נידח – הסלולרי שלי זמין בזמן אמת. כבר קרה לי שהתקשר מנהל אחד הסניפים וביקש שאייעץ ללקוחה שרצתה לבחור יין לתבשיל. כשעניתי התברר שזו הייתה אשתי…"

ש: איך אתה רואה את שוק היין בשנים הבאות?

כהנא: "אין לי ספק שאיכות היין תמשיך לעלות וגם אם מחיר הבקבוק יישאר כפי שהוא – היין שבאותו בקבוק יהיה יותר איכותי. כבר היום אתה מוצא את המאסה של היין ברשתות בטווח המחירים של 28-35 ₪ לבקבוק כשהוא ברמה גבוהה הרבה יותר ממה שהיתה בעבר".

לעומת צביקה ועוד כמה נוספים שסגרו את יקביהם, יקב טפרברג 1870 מדווח דווקא על הרחבת פעילות. היקב הוותיק, שהעתיק את מושבו לפני שנים מספר מפאתי ירושלים אל קיבוץ צרעה, נמצא בתנופת פיתוח. אחרי השקעת ענק בבניית יקב חדיש ומודרני הקולט כמעט 5000 טון ענבי יין מדי בציר (היקב הרביעי בגודלו בארץ), הם שוקדים כעת על השלמת הקומפלקס בדמות מרכז מבקרים מרשים בין הכרמים ובצמוד למתקן הייצור, אשר אמור לכלול בשלב מאוחר יותר אף גן אירועים. איש החזון והמעש הוא מוטי טפרברג, דור חמישי לבעלי היקב ומנכ"לו.

ש: אתה לא חושש להיכנס להשקעת ענק כזו כאשר הרוחות בענף מבשרות שנים מורכבות?

טפרברג: "יש לנו תוכנית רב שנתית מוגדרת ואין סיבה לשנות אותה. יש לנו ראיה ארוכת טווח ואנחנו מתקדמים להשלמת התוכנית כפי שתכננו. מרכז המבקרים שלנו מתוכנן להיות הרבה יותר תוכני וערכי מיתר מרכזי המבקרים – הוא יכלול לא רק מקום לטעימות יין, מסעדה וחנות אלא יהווה מוזיאון לתולדות היין בארץ. זה יהיה משהו חוויתי מאוד. במקביל אנחנו בונים מערך לוגיסטי חדיש . אני מאמין בענף הזה ובסייעתא דשמיא החדשנות הזו תמשיך להוביל אותנו למעלה".

ש: ובכל זאת – יש מקומות בארץ שמוכרים בהם בקבוקי יין ב-15 שקלים. זו מלחמת מחירים קלאסית. אתה לא חושש מפגיעה ברווחיות?

טפרברג: "אנחנו לא מרגישים שינוי במכירות ויש לנו אפילו חוסר בכמה מוצרים. מדיניות התמחור שלנו היא שמרנית מלכתחילה ולכן אנחנו לא נגררים לכל המלחמות שאולי רואים בכמה מקומות בארץ. הורדת מחירים אל מתחת לעלות ייצורם לא תעזור לאף אחד. היא רק תגרום לסחרור של המערכת ולהפסדים ליקבים שכן יגררו לשם. יש אמנם בשוק עודפים של ענבי יין אבל אני מאמין שזה יתאזן במהרה. הגברת הצריכה תהיה ע"י הסברה ולאורך זמן ולא בגלל שמישהו החליט להוריד עוד חמישה שקלים מהמחיר. יש יוזמה משותפת שאני מוביל ונמצאת כרגע על השולחן לפיה יוקצו סכומי כסף, הן מצד הכורמים והן מצד היקבים, אולי גם הממשלה תצטרף, לטובת קמפיין מתמשך לקידום היין הישראלי. אני מאוד מקווה שזה יקרום עור וגידים".המשך המאמר בחלק ג'

 

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

סגור לתגובות.