שלחו לנו את החומר לפרסום

אנשי עולמות היין, שמן זית ומזון, יצרנים ומשווקים

מוזמנים לשתף במדורי האתר את הקהל בפעילות וחידושי ענפיהם וגם ברשמי טעימה ופגישות באירועים שונים.

הירשמו לניוזלטר שלנו

יין מנחם

אלון גונן 

אלון גונן 

"אם מנחמת את ילדה", ציור עיפרון ודיו, Louisa Anne Beresford המרקיזה של ווטרפורד (1818-1891)

הכתבה האחרונה שלי התפרסמה  בשישה באוקטובר השנה, וכותרתה הייתה "איך היה בציר הענבים השנה?". העורך שאחראי על שיבוץ התמונות בצמוד לכתבות, העלה תמונות של ייננים מחייכים כשהאופטימיות בשיאה, וגם ביקורות היין היו מפרגנות. יקב טוליפ תיכנן יום הולדת, ניר שחם סיכם ושיבח את השנה, דיווחנו על יציאתו לדרך של מיזם חדש של אילנית צמח לקידום יין ישראלי בעולם, ויונתן לבני ביקר את היינות של אסף פז מיקב ויתקין, מלבד סדרת 'מסע ישראלי' שלבני לא ביקר כי אלה יינות שלא צריכים לעמוד למבחן היות ש'מסע ישראלי" היא בעצם הסדרה הכי טובה של היקב. אבל המסע הישראלי התמוטט, קרס, חֻלַּל יום אחרי שהכתבה עלתה לאוויר.

אורי שקד – רשת דרך היין קנתה עשרות אלפי בקבוקי יין במזומן מיקבים שנתקעו. צילום שרון אלוני

אתחיל בזה שאני יודע שתעשיית היין הישראלית חזקה. לא בגלל תמיכה או תקציבי ממשלה שאינם קיימים, אלא רק בגלל האנשים שיש בה. זו תעשייה שתתמוך ותחבק את מי שנפגע (וכבר עושה זאת), זו תעשייה שבה הקירבה של הייננים והיינניות אחת לשני תציל את בציר 2023, היות שכול מי שיזדקק לעזרה יקבל אותה בלי שום היסוס מהקולגות. יקבים חזקים עם אורך נשימה ובעיקר נשמה, כמו דלתון, אדיר, טוליפ, טפרברג, כרמל, ברקן ואחרים, נמצאים שם בשביל כל מי שצריך, והם עושים הכול בשקט, בצניעות, ועם כל הלב. גם היבואנים הגדולים שנפגעו באופן מידי, נמצאים שם כדי לקדם את היינות הישראלים.

חיים גן – ממליץ ליקבים במה להתמקד ואיך לשרוד את התקופה. צילום איל גוטמן

אני יודע שאורי שקד מ'דרך היין' לא אוהב שאני כותב על הנדיבות שלו, אבל הרשת קנתה עשרות אלפי בקבוקי יין במזומן מיקבים שנתקעו. חיים גן, הלא הוא 'איש הענבים', מייעץ באופן ממוקד לכל מי שפונה אליו, וממליץ ליקבים במה להתמקד ואיך לשרוד את התקופה. בנוסף הוא הפך את בית איש הענבים למקום עלייה לרגל לעשרות ייננים ובעלי יקבים קטנים שסומכים על האיש.

צחי דותן מנכ"ל המועצה לגפן יין נוסע מיקב ליקב, ומנסה בכל כוחו ותקציבו הדל לעזור. גם יקבים קטנים מסייעים ל"אחיהם", כמו יקב מרקוס בכפר מונש שמארח יקבים מהדרום והצפון במיזם "אחים ליקב" של אור מרקוס.
צחי דותן מנכ"ל מועצת גפן יין – מנסה בכל כוחו ותקציבו הדל לעזור. צילום איל גוטמן

ברור לכולנו כי התעשייה שלנו חזקה והיא תשרוד את המשבר. לעומת זאת לממשלה אין שום תוכנית מגירה באף אחד מהמשרדים למצב כמו שלנוף, ובוודאי שלא לגבי תעשיית המזון או היין, במדינה שחווה כזה אירוע טראומטי. עשרות עובדים גויסו למילואים (ראו לקראת סוף המדור היום מה קורה, למשל, ביקב תבור), שיבושים בשרשרת האספקה, חוסר יציבות כלכלית, אתגרי יצוא, ירידה בתיירות, סגירת מסעדות וברים, מצב כלכלי של אזרחים, מצב רוח של אנשים – תעשיית היין הישראלית תלויה בחוסן של התעשייה והכלכלה הרחבה יותר. כולנו רואים מה קורה במשרד האוצר (כספים קואליציוניים עדיין עוברים בלי בושה), משרד החקלאות בראשות אבי דיכטר אינו מתפקד, ולשר אין מושג מה קורה לחקלאות הישראלית וגם לא באמת אכפת לו (אף פעם לא היה אכפת לו).

התעשייה הקטנה שלנו תמציא את עצמה מחדש, כפי שעשתה במשבר הקורונה או במשבר וירוס ליפרול 3 – אנשים יחזרו לאט לאט לקנות יינות, ולפנינו פסח וראש השנה שיעשו את שלהם. לקוחות נאמנים של יקבים קטנים יגיעו ויתמכו, למרות שברור שבהיבט הפסיכולוגי אין שום מקום למסיבות ולפתיחת בקבוקי שמפניה, אבל בתוך התא המשפחתי, בקבוצות של חברים שמתקבצים מול החדשות, כוס יין מֻכָּר וְיָדוּעַ היא סוג של משקה מנחם.

כולנו צריכים משהו שיעורר תחושה נוסטלגית או סנטימנטלית, ולגימה של יין אהוב מאפשרת לאנשים לחיות מחדש ולהוקיר רגעים מעברם, וזיכרונות חיוביים שיש לאנשים עם בקבוקי יין ספציפיים, ולו כדי להקל קצת על תחושת העצב והלחץ.

ארבעה בקבוקי יין מנחמים. ראו בהמשך. צילום אורי כהן

למרות שאולי אין מונח מוגדר כמו "יין מנחם", הרעיון של מציאת נחמה ביין אינו נדיר, ואנשים רבים מקשרים את פעולת ההנאה מכוס יין עם הרפייה, התרגעות ויצירת אווירה נעימה. הנוחות המופקת מהיין חורגת לרוב מהמאפיינים הספציפיים של היין עצמו, וכוללת את החוויה של לגימת יין אהוב בסביבה נעימה. אנשים עשויים למצוא נחמה ביינות מוכרים ואהובים; כמו יין שמזכיר למישהו אירוע מיוחד, מקום חופשה מועדף, או רגעים של בילוי עם אנשים אהובים. הטקס של פתיחת בקבוק, מזיגת כוס והקדשת זמן להתענגות על הטעמים, עשוי להיות שגרה מנחמת עבור חובבי יין רבים. המושג "יין מנחם" הוא סובייקטיבי ואישי, משתנה מאדם לאדם על בסיס העדפות, חוויות ואסוציאציות אינדיבידואליות. אז יכול להיות שבלי לשים לב המצאנו כאן את הסלוגן הבא שתעשיית היין צריכה לאמץ – "יין מנחם".

ערן שלומי מיקב גלאי (משמאל), יונתן לבני, אסף גלאי, רני רוגל, אור מיקב מרקוס. צילום אסף צדיק

כאמור לא כתבתי חודש וחצי, ולא פשוט בכלל לחזור לכתוב על יין. אני מאוד רוצה להודות ליונתן לבני על כך שהיו לו הכוחות הנפשיים להמשיך בעשייה, באופטימיות וברגישות האופייניות לו; לעורך רני רוגל שהבין שמה שהכי חשוב עכשיו זה להמשיך ולתת ליקבים את המדיה שלנו, על מנת שיוכלו להתפרק, לכתוב, ולדעת שהם לא לבד.

אני רוצה להודות גם למוטי מיקב חבל יהודה, מוטי הוא בחור חרדי שפגשתי לפני שנה, ומאז אנחנו מחליפים דעות ומתכתבים לא רק על יין, אלא גם על יהדות, פוליטיקה, מגדר ועוד, ולמרות חילוקי הדעות  המאוד מאוד גדולים בינינו, יש לנו יכולת לסיים כל ויכוח באופטימיות. השבוע הוא כתב לי וצירף בסוף דבריו את השיר של שימרית אור "עוד נדע ימים טובים מאלה", ובתוך כל הפסימיות הוא הצליח להעלות חיוך על פניי, ולגרום לי לפתוח את מקרר היין שלי ולהוציא את היינות המנחמים שלי.

אלי בן זקן יקב קסטל ורזיאל עם אלון גונן. צילום אורי כהן

יקב קסטל – GRAND VIN 2013: יצירת המופת של אלי בן זקן. עשר שנים בבקבוק ובועט כמו ינוקא, עשיר ומתובל. לפני כמה שנים, עדיין ביקב הישן מול חצר ביתו של אלי, פתחנו את אותו יין עם סיר של תבשיל מְלוּחִיהָ שהכנתי והבאתי ליקב. זהו תבשיל מסורתי של בני העדה המצרית (אלי וגם אני "מָסְרִים"); תבשיל ירוק מהביל עם בשר ארנבת שלא אמור להתאים לכזה יין, אבל האושר של אכילת מאכל מסורתי שלא נמצא באף תפריט של מסעדה, לצד היין של אלי, הם עבורנו זיכרון מדהים שמלווה  אותי עד היום.

מוטי גולדמן יקב וילה וילהלמה. צילום איריס לוי

יקב וילה וילהלמה – TIMELESS 2009: היינן מוטי גולדמן בעט בכל המוסכמות כאשר הזמין חבורה של עיתונאי יין לחצר ביתו המקסים במושב בני עטרות. אז עדיין הייתי צעיר בין הכרישים שהגיעו – דניאל רוגוב, שגיא קופר, אלדד לוי ואחרים. אף אחד לא הבין מה מוטי ושותפו היינן עמרם סורסקי עושים, ולמה צריך לשים יין בחביות למשך עשרות חודשים. וכולם הרימו גבה, גיחכו ובעיקר היו מופתעים, ולא הרבה פירגנו. אבל עם השנים התברר שהשניים ידעו על מה הם מדברים. מספר חודשים אחרי המפגש ביקב קבעתי עם מוטי פגישה אישית, והבאתי אליו סטייק T BONE במשקל שני קילו, אותו הניח מוטי על הגריל עם קצת מלח ופלפל וכמה יינות TIMELESS  לצד הבשר הוורדרד. מאז  כל ביקור ביקב וילה וילהלמה הוא חוויה עבורי. היין משנת 2009 שנפתח השבוע היה עשיר מאוד, עוצמתי וחמאתי. יין מטורף.

משפחת קדם – משפחת יקב אסף. צילום לידור שוקרון

יקב אסף – MOISE 2013: יין יוצא דופן, מורכב וקשוח, תמצית בזלתית של טרואר רמת גולני במיטבו, אותו יצר אסף קדם. זהו יין שנולד פחות או יותר עם תחילת בניית מרכז המבקרים החדש של היקב והצימרים סביבו, כשבחצר היקב עמד קרוואן או חדר שעמד על כלונסאות. ערב אחד בחורף גשום הגעתי ליקב, ובגלל מזג האויר פשוט לא יכולתי לחזור לתל אביב, והחדר הזה הועמד לרשותי. בבוקר הגיע הבן אורן קדם, היום יינן היקב, עם מגש ארוחת בוקר עמוס בגבינות ולחמניות טריות, וכמובן יין של ארוחת בוקר; אותו יין קשוח ועוצמתי שנפתח השבוע שוב.

בלאק טוליפ 2015 מסמן הכי הרבה את השינויים שדוד בר אילן (בתמונה עם רועי יצחקי) שואף להגיע אליהם עם היינות שלו. צילום דוד סילברמן dpsimages
דוד בר אילן (מימין) – לשעבר יינן טוליפ עם רועי יצחקי מנכ"ל היקב. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב טוליפ – סירה רזרב מגנום 2014: אחת מיצירות המופת של דוד בר אילן, שפרש לפני מספר חודשים מתפקיד יינן טוליפ. גם את היין הזה טעמתי לראשונה ביקב לפני מספר שנים, כשהגעתי בהפתעה גמורה למרכז המבקרים. חבורה של תיירים אמריקאים ישבו סביב שולחן גדול עמוס גבינות, רועי יצחקי מזג לאורחים יין ממגנום (לא הרבה עושים את זה).

צילום אודליה בנאי

כמה חודשים לאחר מכן רועי ארגן מסיבת יום הולדת לאבא שלו יצחק, ושאל אם אני יכול לבוא ולהפתיע אותו עם אוכל. באותו ערב פירות הים, הלובסטרים ושאר חיות טעימות עלו על השולחן, לצד אין ספור בקבוקי יין שיצחק אהב, וכמובן לצד הילדים והנכדים. זהו אחד מימי ההולדת שלא אשכח לעולם. בסיום הערב קיבלתי את המגנום הזה שנפתח אתמול עם אודליה בנאי שצילמה, וטענה לאורך כל הארוחה שחבל שפתחנו בקבוק מגנום ושלא נוכל לסיים אותו. סיימנו את הבקבוק.

אברהם פז ז"ל ויהודית תבל"א – ההורים של שרונה ואסף מיקב ויתקין. צילום אורי כהן

יקב ויתקין – סדרת מסע ישראלי: סדרת מסע ישראלי של ויתקין היא סיפור של כל החזון הציוני שהקים פה את המדינה – עובדי אדמה קשוחים, חיילים שמגינים על המולדת, והרבה נשמה. יקב ויתקין אינו רק היינן אסף פז ואחותו שרונה, הוא קודם כל ההורים של אסף ושרונה – יהודית שתבדל לחיים ארוכים, ואברהם זכרונו לברכה. שתי פצצות אנרגיה הכי שמחות בעולם, שני אנשים מאושרים ואוהבים, שהיו מגיעים לביתי בתל אביב ארבע  פעמים בשנה עם יינות לטעימה, ותמיד היו בלחץ וביקשו שאצא לרכב שלהם כדי לקבל את המשלוח.  אני חושב שבפעם הראשונה הם היו בהלם כשסירבתי וביקשתי מהם להיכנס אלי הבייתה, וכשנכנסו בסוג של חשש לא הבינו על מה ולמה. הסברתי להם שאצלי לא זורקים יין ונעלמים, אלא יושבים ומדברים קצת. תוך שניות הבית התמלא חיוכים, היו גבינות ועוגות על השולחן. תמיד הם יצאו עם משלוח של עוגות הביתה, ורק כך הסכמתי לראות אותם. גם כשהיה חולה קשה, אברהם הקפיד להגיע לכול עיתונאי היין באופן אישי, ולתת להם את היין של יקב ויתקין שהוא היה כל כך גאה בו ובילדיו.

השקת ספיישל רזרב 2019 עם לני רקנאטי ואורי שקד הבעלים ואלי גידור המנכ"ל (ביניהם). צילום רן בירון

יקב רקנאטי – ספיישל רזרב אדום 2016: הים תיכוני האולטימטיבי מענבי סירה וקריניאן. יין מאוד מתובל שמתאים, כמו כפפה לאוכל ישראלי. זה יין שלדעתי נתן את יריית הפתיחה לחיפוש אחרי זנים יותר נגישים ומתאימים לאוכל הישראלי ולמזג האוויר הישראלי; יין שהצליח לתת מלחמה מאוד מעניינת לזנים המוכרים כמו קברנה סוביניון ומרלו, או לזנים הבורדולזים שכול כך השתרשו פה.

ז'אן קלוד ברואה – יועץ ליקב צרעה ובעבר יינן ראשי שאטו פטרוס. צילום ויקיפדיה

יקב צרעה – שורש אדום 2018: קברנה סוביניון וסירה, עם קצת פטי ורדו. היינן ערן פיק יחד עם היינן-יועץ הצרפתי ז'אן קלוד ברואה מיקב שאטו פטרוס, יצרו פה יחד משהו שונה בנוף הישראלי. גם היום היין עדיין תוקפני, קשוח וזועק לאוכל לידו. אחד מהמשובחים של היקב.

דורון רב הון היינן וסימה כל השאר – הצמד הסימביוטי של יקב ספרה. צילום אילן נחום

יקב ספרה – ווייט סיגנצ'ר 2019: שרדונה וסמיון, שני זנים שהתחברו להם יחד בצורה נפלאה, והשנים בבקבוק עשו להם פלאים. מדובר ביין לבן מטורף של דורון רב הון, וגם פה אי אפשר לשתות וליהנות מהנוזל בבקבוק בלי לחשוב גם על סימה רעייתו של דורון, שבלעדיה ליין אין את אותו טעם. לאנרגיות שלה ולתשוקה שלה לעשייה של דורון, יש משקל רב בהחלטה להקים יקב רק של יינות לבנים.

יורם שלום יקב אלכסנדר. צילום איל גוטמן
יורם שלום יקב אלכסנדר. צילום איל גוטמן

יקב אלכסנדר – אלכסנדר הגדול אמרולו 2017: יין שמורכב מחמישה זני ענבים שגדלים בצפון. לא מדובר רק ביין שיורם שלום רקח בבקבוק, אלא מדובר בתווית שהיא יצירת אומנות שנמצאת על הבקבוק, וביין שהוא תכשיט שאי אפשר להפסיק להתפעל ממנו כשרואים את העיצוב. כשלוגמים את היין ומתבוננים בבקבוק המרשים הזה, אי אפשר שלא לשקוע לעולמות אחרים.

אלכס הרוני בעלים ומנכ"ל יקב דלתון (מימין), מתי הרוני בעלים, גיא אשל יינן. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב דלתון – מתתיה 2018: בלנד של קברנה סוביניון ושיראז, ביין שהוקדש למתי הרוני בעל היקב. זהו אחד היינות שמוצאים בהם אדמתיות משובחת, טבק, שוקולד מריר, אניס ורוזמרין, וקשה שלא להתפעל מהמיצוי המקסימלי של ענבים משובחים בידי היינן גיא אשל. גם פה דלתון אינו רק יין ולא רק יקב יפה ומעוצב, אלא מקום שחרט על דיגלו להיות הוגן במחירים, ולהנגיש יינות מצוינים לקהל הרחב, והיינות מרתקים. בילי הרוני היא המנוע הסילוני של היקב, והיא דוחפת ומובילה את חבורת הגברים הקשוחה סביבה (אלכס בן זוגה וגיא היינן) להתחדש כל הזמן ולחשוב על הלקוחות, ורק עליהם.

כל כך הרבה אהבה נשקפת מפניה של אורנה לב כשהיא מציגה את קותי – היין המוקדש לאביה. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב אדם – קותי 2018: יין שנקרא על שם קותי אדם, אביה של הייננית אורנה לב, שנהרג במלחמת לבנון הראשונה. לא הכרתי את אלוף קותי אדם שנהרג שנתיים לפני שהתגייסתי, אבל מורשת הקרב הראשונה ששמעתי הייתה עליו. אלוף שנהרג בשדה הקרב, ומורשת הקרב עליו חקוקה לי בזיכרון עד היום, כך שכאשר הכרתי את אורנה והבנתי במי מדובר, קשה היה לי להסתיר את סערת הרגשות. גם פה מדובר בבקבוק עם תווית שהאיש והאגדה מביטים עלי תוך כדי לגימה. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?

לורי לנדר ייננית יקב צפרירים בבציר 2022. צילום מדף הפייסבוק

יקב צפרירים – זינפנדל 2018: יין של לורי לנדר הייננית המוכשרת כל כך, שהייתה הראשונה בארץ שהעזה לקחת את זן הזינפנדל ולעשות ממנו יין משובח כמו שאף אחד לפניה לא הצליח. חמש שנים אחרי היין הזה מדהים, והשתבח בבקבוק בצורה מופלאה. לורי היא מסוג האומניות או הגאוניות שלא מבינות שהן כאלה.

שוקי ישוב (משמאל) ואייל דרורי יינני עגור ואלעד כץ המנכ"ל. צילום קרין ראבנה

יקב עגור – שמירה מיוחדת 2018: בלנד של קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, סירה ופטט ורדו. יין עשיר מאוד ומתעתע. ארומות מאוד אדמתיות וחריפות, אבל הפה רך כחמאה. שוקי ישוב הקים את היקב ב-1999, כשכל מותג יינות הרי יהודה לא ממש היה קיים, והייתי מגיע אל שוקי לא רק כדי לשתות יין או לשמוע את משנתו לגבי החיים. תמיד הגעתי לבקר את שוקי עם מישהו שהיה צריך להתמודד עם שדים שמופיעים משום מקום באמצע הלילה. חברים מהצבא שעברו טראומות מצאו אצל שוקי נחמה, ובדרכו המיוחדת הוא עזר לעשרות להתמודד עם השדים שלהם.

זאב דוניה יינן יקב סוסון ים. צילום יונתן לבני

יקב סוסון ים – רומיין 2013: בשנת 1995, כחמש שנים לפני שפתח את היקב שלו, זאב דוניה הפיק סרט בשם "בשכיבה במקום קריר ואפל". הסרט הוא מסע של 40 דקות לתוך הקרביים של כל האנשים שהקימו את תעשיית היין הישראלי, זה סרט משמח, עצוב, אופטימי, מדכא, יש בו הכול מהכול. אני לא יכול להפסיק לצפות בו, אף על פי שראיתי אותו עשרות פעמים. אל מול המסך השבוע פתחתי את רומיין 2013; בלנד של גרנאש, סירה, מורבדר, סאנסו וקונואז. יין בן עשר, שמצליח להרשים ולענג בכול מובן.

מגנום של כהנוב בשריפה – אוד מוצל מאש. צילום אלון גונן

יקב כהנוב – פטי ורדו 2013: בשלושה באוגוסט 2012, בערך בשעה שמונה בערב, התקשרה אלי מרים כהנוב בצעקות: "היקב נשרף". נערים שישבו לעשן נרגילה בחורשה ליד היקב, גרמו לדליקה גדולה שהתפשטה למחסן היין של יקב כהנוב בגדרה, ושרפה תוך שעות כ-20 אלף בקבוקים. כך מצאתי עצמי שעה לאחר מכן דוהר על האופנוע, ומספיק להגיע לעזור לכבות את השריפה ולהציל כמה עשרות בקבוקים, כדי שלפחות תהיה ליקב ספריה.

אבי ומרים כהנוב. צילום ערן כהנוב

חשבתי לעצמי שאין סיכוי שאחרי דבר כזה היקב ימשיך לתפקד, ופה באה לידי ביטוי גדולתה של משפחת חקלאים שורשית ואופטימית, עד כדי כך ששבוע לאחר השריפה הם כבר פתחו את מרכז המבקרים ואירחו לקוחות, כאשר הייתה להם רק בקשה אחת: "תביאו מהבית יין שקניתם מאיתנו, כדי שיהיה מה לשתות". מתוך האסון הגדול הזה, הקימו אבי וערן כהנוב, אב ובנו, יקב חדש שממשיך לייצר יינות מצוינים עד היום. פטי ורדו 2013 הוא היין הראשון שיצא לאחר השריפה, והמשפחה החליטה לבקבק אותו בבקבוקי מגנום  כדי לומר שהעוצמה של המשפחה מנצחת את הכול. אכן אחד מיינות הדגל של היקב, שמייצג בכבוד את הזן הזה.

פורסם באכול ושאטו

 

כתיבת תגובה

שתף:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn

קרא עוד כתבות