כיצד ניתן לשפר את ענף היין

17/06/2013
האם יש סיכויי להצעות? המשך »

מאת: פרופ' עמוס הדס

עמוס הדס 105-78

 

מצב ענף היין ערב תחילת בציר 2013 וכיצד ניתן לשפרו ולקדמו – הרהורים ומשאלות.

אנו בפתחה של עונת הבציר לשנת 2013. האווירה רוגשת, מתוחה ומלאת חששות באשר למצב הענף מחד ומאידך אמירות שהכל כשורה וכל שיש לעשות הוא להמתין ולחזות בעתיד הטוב יותר והאיכותי יותר הבא עלינו לטובה.

 איני נוהה אחר אותם מטיבי הראות והבטוחים בהצלחה הפורצת ומתרחשת כיום ושתתפתח בעתיד הקרוב. יקבים לא מעטים נמצאים במצב רע עד גרוע, בעליהם חוששים מפני הבאות, מצב הענף נראה רע יותר ממצבו עת התחלתי לכתוב על כך.

רשימותיי בארבע השנים האחרונות "לא הזיזו" לאיש בענף, אף שרבים מעידים על עצמם כמי שקראו את רשימותי ורשימות של אחרים שנכתבו באותו נושא, באותה רוח ובסגנונות שונים. רבים מאלה ששוחחתי עמם לאחרונה בנושא, הגיבו בהרמת ידים נואשת, ואולי כהצבעה על אווירת "אין מה לעשות".

האומנם כלו כל הקיצים? השכח עם ישראל, שיאן הסטרט-אפים, את הסיסמא "הראש היהודי ממציא לנו פטנטים"?
אמת, הגאון ששגה באהבת עצמו ואשר טבע ססמא זו, הפך בינתיים לרב הגאון, אולי אדמ"ור שליטא. יתכן וגם הוא בזמנו נואש מאפשרויות של שינויים בענף אליו התכוון בסיסמתו. אולם לא אלמן ישראל והרבה ניתן לעשות לביסוס וקידום הענף על ידי הכנסת שינויים  במגמות הקיימות בין הגופים הפועלים בו כיום.

אין בדעתי לעלות שוב את עניין תרבות היין ונושאים כגון זה אלא לנסות ולבחון את התחזיות ואת הבטחת הקימא בענף בצורה ישירה, פשוטה ובהירה על בסיס ניתוח קר ושכלתני של המצב כיום.

ומהו אותו "המצב בענף"?
ניתן לסכמו בכמה משפטים. שטחי הכרמים המניבים ענבי יין גדלים מדי שנה, יכולות היקבים לעבד את יבוליהם ליינות אינו גדל באותו שיעור. לכן כמויות הפרי הנקלטות ביקבים אינן גדלות כשיעור העלייה ביבולים.
מחירי הפרי נקבעים מנהלית במועצה לגפן היין ולא תמיד משקפים לאשורו את מחיר הפרי בשוק בפועל.
מחירי היינות יורדים במבצעים של חג ומועד מזה שנתיים ימים, אך צריכת היינות על ידי הציבור ומכאן שיעורי הקניה לראש קבועים ואינם משתנים (מזה כ- 72 שנים הצריכה קפואה סביב 4.5 – 4.0 ליטרים יין לראש לשנה).

כתוצאה נזהרים היקבים לרכוש כמויות ענבים התואמות את יכולות העבוד שלהם מאחר ואצל רובם אם לא כולם נוצרו עודפי יין משנים קודמות.

 הכורמים מוכרים פחות פרי והשנה אף הוזהרו כי יתכן ובשנה הקרובה יצומצמו כמויות הפרי שיקלטו מעבר למה שהיה בעבר, ולקראת השמיטה ב- 2015 תיתכן השבתת כרמים.

השאלות העולות מייד הן:
האם יפגעו הכורמים? היצוא הגדל באיטיות רבה, האם תואץ צמיחתו? האם תגדל הצריכה בעטיו של מסע ההסברה, שמתכננים המועצה לגפן היין והיקבים? על חלק מהשאלות נתנו תשובות ברשימות רבות, שנכתבו על ידי כותב שורות אלה ואחרים. אולם מאחר שבמהלך השנים "התגובה שלא הייתה" בענף לאותן רשימות, נראה שהבעייה נסגרת סביב "נותיר את המצב כמות שהוא ונניח לו שיתפתח מעצמו". במקביל התבססה ההבנה של ראשי הענף שיש להשתית את מדיניות הייצור מול יכולות השיווק בארץ והיצוא. התוצאה נראית לעיין ומחמירה.

 השאלות הבסיסיות הנשאלות הן:

 א. האם שוק היין בישראל או במקומות אחרים הינו שוק של יחסי היצע ובקוש קלסיים, או שמא אנו נוהגים כך למרות היותו שוק הנוהג אחרת?

 ב. כיצד נהגו חברות ומדינות אחרות כדי לפתח את ענף היין בארצותיהן?

 ג. אילו שינויים ושטחי פעולה יש להנהיג במקומותינו כדי לקדם את הענף?
 

אנסה לבחון כל אחת מהשאלות בנפרד ולאחר מכן להעריך מה יש לעשות לקידום הענף.

א.      האם שוק היין הינו שוק של היצע וביקוש קלסיים?

בירור שאלה זו והתשובה אליה מחייבות בירור מספר מושגים.
 שוק היינות הוא מקום מפגש היצרנים, סוחרים המציעים את היינות לצרכנים המבקשים לרוכשם. לשוק מביאים היצרנים את מגוון היינות – היצע המוצר יין –  בכמויות שהם מייצרים ומעוניינים למכור. מחיר המוצר כולל את עלוית הייצור ליצרן (מחיר המשתנה עם מספר היחידות המיוצרות), ותוספות רווח משוער או מצופה ליצרן ולמתווכים עד הגיע היחידה לשוק (זהו מחיר יחידת ההיצע לצרכן).

הביקוש מבטא את כמות המוצר (מספר יחידות המוצר) שהצרכנים מעוניינים לרכוש במחירי השוק. היצרנים מעוניינים במיקסום הפדיון והרווחים (מלשון מקסימום), בעוד הצרכן ישמח לשלם פחות ליחידת מוצר. באם הצרכן המחפש מוצר מסוים נתקל במוצר דומה של אותו יצרן או של יצרן אחר אך במחיר שונה והוא עדין מגלה ענין וצורך במוצר, הצרכן יעדיף לרכוש, לפי המקובל בחשיבה של שוק היצע וביקוש, את המוצר הזהה אשר מחירו זול יותר.

 ככל שההיצע של מוצר נתון גדול יותר (מספר יחידות מוצעות גדול יותר), המחיר ליחידה ירד וההנחה היא שהכמות, או מספר היחידות שירכשן ממנו תגדל עם ירידת מחיר היחידה ולהיפך. הצרכנים מעוניינים לקבל את המוצר במחיר המזערי האפשרי.

 את כמות המוצרים שהצרכנים ירכשו ומחירם קובעים יחסי שיווי משקל בין ההיצע לביקוש כאשר בנקודת שיווי המשקל תקנה כל הכמות המוצעת של המוצר על ידי הצרכנים, כלומר ההיצע בשיווי משקל יהיה זהה לביקוש וזאת במחיר מסוים שהוא המחיר בנקודת שיווי המשקל בין היצע לביקוש. ערכי שיוויי המשקל עשויים להשתנות עם התנאים בשוק. יתכן והמחיר יעלה עבור שיעור היצע נתון כאשר הצרכנים מקיימים קשיחות בצריכה (כלומר הצריכה של מוצר הכרחי כמוצרי מזון ראשוניים – קמח, שמן, סוכר, מוצרי חלב ודומיהם, קבועה ולא גמישה לשינויים). קשיחות הצריכה, תלויה במידת הצורך ונחיצות המוצר לצרכנים באותה עת ומצב. ירידת מחירים עשויה להיגרם כתוצאה מהגמשת צריכה למוצר, כלומר הצרכן מגלה נחיצות נמוכה של המוצר, או באם המוצר הנתון נתקל במוצר דומה במחיר שונה משל יצרן אחר.

עד כאן המצב יחסית פשוט (לפי תורת ההיצע והביקוש), כי ההיצע למכירה מונע למלא אחר הצורך במוצר מצד הצרכן ותו לא. אולם החיים מעט יתר מורכבים ונפתלים.

 קשרי היצע וביקוש אינם פשוטים כפי שתוארו למעלה ונפש הצרכן בדרך קבלת ההחלטות לגבי נחיצות מוצר, חלופותיו וההנאה מרכישתו פתלתלות ולא תמיד מובנות מאליהן. כלומר עולה השאלה מה יקרה כאשר את הצרכן יניעו גורמים נוספים ושיקולים כמו מידת ההנאה מהמוצר המבוקש בעת בואו לשוק? או לחילופין מה היא מידת אדישותו למוצר המוצע?

יין אינו מוצר צריכה חיוני כשמן קמח, סוכר, אורז ודומיהם. הוא מוצר שנחיצותו אינה נחיצות של קיימות אלא הוא מוצר צריכה רב תכליתי המערב הנאה חושנית, וצורך חברתי, תרבותי, או ייצוגי.
 כלומר במידה ולצרכן יש צורך ביין, בין אם כיין לשולחן האוכל היומי ובין אם ליתר הרצונות לרוכשו, עשוי הוא לגלות ענין ונכונות לשלם יותר עבור היין באם איכותו המוכחת גבוהה יותר (כיין לשולחן סעודה או משתה), באם בהצגת היין על השולחן "ישתפר" מעמדו החברתי ותדמיתו האישית כ"מומחה לדבר". יחסו של הצרכן בתנאים אלה אינו כשל דגם הצרכן בשוק היצע וביקוש שתואר למעלה אלא הוא שחקן בשוק חדש לגמרי. התנהגותו בשוק תהיה מונעת על ידי גורמים אנושיים, רגשיים ואחרים ולא גורמי קיימא חיוניים. שוק כזה קרוי שוק הדוניסטי בו למרכיבים התועלתניים, המהנים והרגשיים, משקל משתנה לגבי נחיצות הצריכה ומכאן גם בשיקולי התנהגות הצרכן לאור יחסי הביקוש מול ההיצע.

לגבי אותם "צרכני יין המבינים בדבר", הם ישקלו את צורכיהם ויגזרו את החלטותיהם בהתאם לצורך ביין ובמילוי יתר התנאים הרגשיים הכרוכים ברכישה גם בלא שיעלו אותם במפורש לשיקול דעת.


הגורם המרסן את צריכתם הם האירועים בהם הם מעורבים, מה היא דרגת הצורך בשיפור האגו, המיומנות בעיני אחרים, או ההתאמה לחברה המעורבת באירוע מחד ומאידך סך הכסף החפשי למטרת רכישת היין. יקבים שבססו עצמם על כרמים בבעלותם מחד ומאידך שאפו לקדם איכות יינות מעל לכל בכמות ייצור סברה, פלסו דרכם לשכבה מצומצמת אך קבועה של לקוחות והשוק המקומי מובטח להם. הם אינם חשים כלכלית במבוכה הקיימת בענף אך יודעים על המתרחש בו על פי שמיעה.

האם הדבר נכון גם לגבי רוב רובו של קהל הצרכנים בארץ? התשובה היא לא מפורש. כמה סיבות לכך. העובדה היא שצריכת היין השנתית לראש בארץ אינה גדלה מזה שנים רבות, מצביעה על מידה רבה מאד של אדישות למוצר הקרוי יין.
היא כוללת קהל צרכני יינות קידוש בלבד, היא נובעת בין היתר מחוסר ידע לשימוש ביין כמשקה מעבר לקידוש, כמרכיב בבישול, כמשלים ארוחה, כמשקה מעורר בפעילות חברתית ועוד. כלומר הקהל הרחב לא "חונך" ולא "תורגל", בשימושים הרבים שיש ליין.

 מצב עניינים זה, של אדישות הקהל, אינו משפר את הצריכה גם בעטים של מבצעים מושכים ומפתים (על משקל היצע וביקוש). אדרבא, ממצאים אלה מראים בבירור על כי יש בפנינו תקלה חינוכית ותרבותית עמוקה ומשמעותית בכל הקשור ביחסי קהל הצרכנים ויחסו למוצרי ענף היין. המסקנה המתבקשת היא שכדי לצאת מהמצב כיום תנאי הכרחי אך בלתי מספיק הוא החלטה על  מבצע של חינוך והדרכת הקהל בכל הקשור ביין כדוגמאת המבצעים להנחלת "תרבות האבוקדו" הטרי בעבר ו"שמן האבוקדו" כיום. מבצע כזה חייב להתחיל בהקניית מסורות קדומות של שימושי יין כמלווה ארוחות, מפגשי חברה, שימושי יין לבישול ועוד.
 

ב.      מה עשו מדינות אחרות במצבים דומים?

האם אנו היחידים בצורך לחינוך והגדלת הצריכה ליין? התשובה לכך לא ולא. ארה"ב, קנדה, אוסטרליה (כמדינות של עולם החדש), או אוסטריה וייון (כמדינות העולם הישן) כמו גם מדינות אחרות שעמדו בפני בעיות דומות החליטו לקדם את הענף בארצותיהם הן על ידי ביסוס שוק מקומי יציב והן על בסיס יצוא.

 לא כולן נהגו במפורש בדרך זהה אך אצל כולם איחוד כוחות ומטרה הייתה הדרך המשותפת. בדרכן שלהן הצליחו להכפיל את צריכת היינות כדי פי 4 עד פי 6 מצריכת הבסיס תוך עשרים עד שלושים שנים. הגדלת צריכה דומה נמצאה בארה"ב, באוסטרליה, ובמדינות נוספות.

 נבחר את קנדה כמקרה מתאים לענינינו. קנדה היא מדינה שבמבנה היא צבר טריטוריות עצמאיות הקשורות יחד תחת ממשלה פדרלית. בקנדה נוסדות "אגודות כורמים-יננים לאיכות", שהחליטו על בסיס טריטוריאלי ועל חוקי הטריטוריה על תיחום אזורי יין, הגדרות איכות יין מחייבות ובלתי תלויות, תיוג היינות, אך הוא כפוף לחוקי היין בטריטורייות השונות והמפוקחות על ידי חוק היין הפדרלי. חוקי היין נחקקים במשותף לארגוני היקבים, הכורמים ומאושרים בממשלת הטריטוריה מחד ומאידך על ידי הממשלה הפדרלית.

 במקביל החלו האגודות האזוריות במבצעים מקיפים לחינוך, הדרכה, סדנאות לימוד ועוד, במגמה לחנך את הקהל לשימוש מושכל, מהנה ואיכותי ביינות המדינה. מלבד ההמרצה לאיכות ויצוא נבנה בקפידה רבה שוק מקומי והושקעו אמצעים רבים בחינוך גבוה באונירסיטאות בכל הנושאים הקשורים לענף היין, ביניהם קורסים אקדמיים למלצרי יין, ייננים, החקלאות- כורמות היין וטיפוח טכנולוגיות משופרות לגידול גפנים בקנדה וייצור יינות. במקביל הופעלו דרכי יין והדרכה לתיירים.

 למעשה תעשיית היין הקנדית הפכה למעין צבר חברות ואגודות הפועלות סביב ענף היין. השינויים המפליגים בכרמים, ההקפדה על בחירת מיקום הכרמים, התיחום האזורי בכל אזור יין והשיפור ביכולות הייצור, הכניסו את יינות קנדה לסוגיהם השונים לעולם היין הבינלאומי ואף זיכו אותם בפרסים רבים בירידים, תערוכות ותחרויות יין בינלאומיות.

 צריכת היין הממוצעת לנפש לשנה בכל קנדה קפצה תוך 15 שנים מממוצע של כ- 5 ליטרים לבוגר לשנה ל- 14.5 ליטרים. אולם בחלק מהטריטוריות עלתה הצריכה הטריטוריאלית על זו הממוצעת הלאומית. למשל בקוויבק הצריכה כיום היא כ- 19 ליטרים, בנובה סקוטייה כ- 15, באונטריו כ- 17 ובקולומביה הבריטית כ- 18 ליטרים לבוגר לשנה. שטחי הכרמים הכולל כיום קרוב ל- 100,000 דונמים הנטועים בעיקר באונטריו ובקולומביה הבריטית. במהלך הארגון הפנימי של היצרנים הוכללה גם מגמה למעין חברותא של יצרנים העלי הערכה הדדית. רמת הפירגון ההדדי בין ייננים ובעלי יקבים מושכת תשומת לב רבה מישראלי, המכיר את משמעות ה"פירגון ההדדי" בארצו הקטנה.  לא אחת נפגש כותב שורות אלה ביינן יקב קנדי מוערך, שלא הימליץ על יינותיו אלא דווקא על יינות יקב שכן, וזאת בחום רב ומתוך שיכנוע עמוק וכן. האם זכה מי מאיתנו לטיפול אישי ומפרגן כזה בענף היין ובגופים הפעילים בו בארץ? באם כן, שיקום ויצביע.
 

ג.       מה נוכל לעשות בארץ?

אנו מבורכים בכורמים מיומנים ובעלי תושיה ומומחיות, היקבים כיום משוכללים ביותר והייננים ברובם בעלי השכלה ונסיון רב. כלומר תנאי הבסיס עונים על הדרישות לתחילת הליכים לקדום הענף. ובכן האם נוכל לארגן את היקבים לפעילות במשותף? 

כאן המקום להצביע על כך, שכל ניסיון בעבר לארגן את היקבים להקמת גוף אחד משותף לייצוא יינות, התאגדות להצגה ממלכתית משותפת בתערוכות העלה חרס ואכזבה בין הפעילים לעניין. דרך ההתארגנות כיום של היקבים, הכורמים, המועצה לגפן היין אינה פשוטה והיא מכילה בתוכה את כל הגורמים לפירורה בעת פעילות, בשל ניגודי אינטרסים, חשדנות בין מרכיבי מנגנוני ההתאגדויות, הכוללים את הכורמים, היצרנים-היקבים, הממשלה והציבור באחת. בתנאים אלה לא נוכל ליצור מנגנון חינוך לציבור ו"מטה לקידום צריכת היין" כמו "המטה לקידום צריכת האבוקדו". בדומה הוכשלו ונבלמו מיד עם הצגתם כל הנסיונות לתיחום אזורי וקביעת תקני איכות מבוקרים באורח בלתי תלוי ביצרנים. כלומר כדי לחנך את הקהל לצריכת יין, כדי לקדם רגולציה חייבים לדאוג להתארגנות יעילה ובאווירה חיובית של היקבים והכורמים.

ברור שכל אלה לא יביאו לקידום הענף ללא גיוסם המלא של  משרדי הממשלה הנוגעים לענף היין. בלעדיהם לא תקודם ולא תאכף הרגולציה הקיימת כיום בענף ובודאי לא זו שתחקק בעתיד.  
 

אכן יש מה לעשות וכדי שלא להכביר מילים וירטואליות ומודפסות חייבים להתחיל בפעילות ויפה שעה אחת קודם. דיבורים ומילים לא יועילו בלא פעילות ומעשה הבאים בעקבותיהם. אחד מידידי העיר למקרא שורות אלה כי הסיכויים קלושים. ומדוע?

התשובה נעוצה בהגדרות המושגים "מהו גיהינום נוכרי וגהינום יהודי". הסיפור הוא שיהודי הובא לסייר בגיהנום וראה שני אולמות גהינום. בשניהם ישובים ה"דיירים" כשידם האחת כפותה ובשניה מזלגות ארוכים. כששאל לפשר המראה הוסבר לו כי יושבי הגיהנום אמורים להאכיל איש את חברו היושב ממולו על ידי המזלגות הארוכים. באולם הראשון, היהודי, כל היושבים היו שקטים, רציניים וללא תנועה ובשני, הנוכרי, כולם פעילים, שמחים ועליזים ומאכילים זה את רעהו, ממש משתה. בגיהנום הנוכרי יושביו התארגנו לפעילות משותפת חוך מאמץ שיכנוע שעלה יפה והתוצאה מדברת בעד עצמה. שאל את יושבי המקום היהודים מדוע אין הם פועלים בדומה? נענה "וכי הנך חושב שאני אאכיל את היושב ממולי? לעולם לא! מוטב שאיגווע ברעב מאשר אאכל אותו".
מוסר ההשכל אליו רמז היה יאושו המוחלט ,של ידידי, מסכויי הצעותיי.  

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

2 תגובות על כיצד ניתן לשפר את ענף היין

  1. מאת עידן בר אולפן‏:

    דברים כדרבנות.
    למרבה הצער נראה שרק משבר אמיתי ועמוק יעורר את ענף היין בישראל ואת גורמי הממשל לפעולה.
    תוצאה אחת חיובית עשויה להיות לעודפי היין והיא שהיקבים ו/או המשווקים יורידו את המחירים,מתוך חוסר ברירה. כך גם תהיה לנו אפשרות טובה יותר לטעום יינות ישראלים מתיישנים…
    הפתרון הוא בראש ובראשונה בשיתוף פעולה בתוך התעשייה לקידום צריכת היין ולחץ מבפנים להשקעה ממשלתית מתאימה. אשרי המאמין.

  2. מאת מאיר‏:

    התייחסות מעניינת ונכונה! אני רוצה להוסיף מבט אחר לשינוי ה"מצב" בטווח הארוך: חינוך! גם בבית וגם במערכת החינוך, לאמור: בבית להטמיע את שתיית היין – ולילדים נתחיל מתירוש; ובביה"ס ללמד על הפעולה היצרנית הראשונה בתנ"ך והיא נטיעת כרם! ילמדו, יבקרו בכרם וביקב ויגדלו עם החווייה הכוללת ששמה "יין". ולטווח המיידי: מחיר-מחיר-מחיר + שיווק מתאים!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *