שלחו לנו את החומר לפרסום

אנשי עולמות היין, שמן זית ומזון, יצרנים ומשווקים

מוזמנים לשתף במדורי האתר את הקהל בפעילות וחידושי ענפיהם וגם ברשמי טעימה ופגישות באירועים שונים.

הירשמו לניוזלטר שלנו

"מצפור השבעה" בבא"פ לכיש

ישראל פרקר

בכתבה זו אספר על ביקורי עם קבוצת "פורום המסרה" במצפור השבעה שהוקם לזכר שבעה לוחמים שנהרגו באזור ב־1956 , על ידי כוח של הלגיון הירדני.
המצפור נמצא על גבעה המתנשאת בבא"פ (בסיס אימונים פיקודי של צה"ל) לכיש, באזור בית גוברין.
מסתבר שהמידע ברשת, עד כה, על הקרב ושבעת ההרוגים הוא מינימלי ואין הרבה אנשים ששמעו עליו.
לפני כשנתיים הוקם במקום המצפור ובו שפע מידע על האזור והקרב.
אחד היוזמים העיקריים של הפרויקט היה סגן מפקד הבסיס, רס"ן אבי שטראוס, שהשתחרר אך ממשיך לכבד ולאהוד את המקום בכל ליבו.
מפקד בא"פ לכיש, סיפר שהייתה התגייסות ענקית לבניית המתחם: "נחשפנו לסיפור הקרב, וגילינו להפתעתנו שאין לו שום הנצחה – לא בספרות או באנדרטה כלשהי. החלטנו להקצות אזור בשטח האש של הבסיס, שהיה מוזנח מאוד, ועבדנו קשה כדי לשפץ את המקום. חיילים, נגדים וקצינים פינו אשפה, סיידו ונטעו עשרות עצים בידיים. זו גאווה גדולה. במקום שהיה מזוהם ומוזנח כעת יש מצפור ערכי ומחנך".(מכתבה קצרה בידיעות אחרונות)

אבי שטראוס חיכה לנו ליד שער הברזל של הבסיס ובמשך כשעתיים הובילנו לראש הגבעה וסיפר לנו את סיפור האירוע והמצפור.
סיור שגרתי של כוח ישראלי המורכב מכיתות חיילי עתודה אקדמאית בקורס מ"כים שהתקיים בבית גוברין יצא בשעות הבוקר המוקדמות ב10 בספטמבר 1956 לאורך קו שביתת הנשק ממזרח וצפון למושב אמציה שקם על חורבות הכפר הנטוש דווימה.
החיילים היו במספר קבוצות קטנות שנעו באותו קו. בתצפיות הגבוהות יכלו לראות את בתי וצריחי מסגדי הכפר אידנא (כפר שבתחילתו מנה כ 400 איש ולאחר מלחמת העצמאות הגיעו אליו הפליטים שהתגוררו בדוויימה (אמציה) והכפרים הסמוכים מספר התושבים הגיע לכ3,000 איש).
בתחילה, לא נראתה תנועה מעבר לגבול ולאחר כשעתיים נראתה תנועה של שלושה ערבים לבושים בגדים כהים, שהתנהגו באופן מוזר. הערבים חזרו על תנועות החיילים, כאשר התכופפו – התכופפו גם הם. כשנעצרו – נעצרו גם הם.
החיילים לא רצו לפתוח במהומה עם בסה"כ שלושה פלאחים עלובים. בסביבות השעה 11:00 בצהריים הגיע הכוח לאחת השלוחות הרחבות של הרי חברון שחולשת על הצד הישראלי והירדני.
בין השלוחות הפריד ואדי תלול שהיה צריך לחצות אותו. כמה קבוצות חצו את הוואדי בשלום, המשיכו ולא ידעו מהמתרחש מאחוריהם.
בחציית הוואדי של אחת הקבוצות, נשמעו היריות הראשונות. החיילים החלו לתפוס מחסה כשהכדורים שורקים מעל ראשם. שאר הקבוצות היו מפוזרות ברחבי האזור מעל הוואדי.
הכיתות ניסו לנטרל את הירי בהנחה שיש שם מספר מועט של פלאחים. מפקד שלח אחד מחייליו לראות מה מתרחש למטה לצורך עשיית הערכת מצב. הכדורים החלו לשרוק סביבו, הוא ראה את החיילים למטה בוואדי זוחלים תחת אש, מנסים להסתתר מאחורי הסלעים. הוואדי היה חשוף ולא ניתן היה להישאר שם מבלי להשיב אש.
האש התגברה, מספר היורים עלה. מהגבעה הדרומית ברכס נפתחה אש ממקלע ונוסף למספר הפלאחים הופיעו גם לבושי מדים בעלי כפיות אדומות וגם מאות אנשי הכפר אידנה, שרובם פליטי הכפר דוויימה (אמציה) שרצו לשוב לכבוש אותו. הם הדגישו את "אכזריות" הכיבוש שהייתה שם לדבריהם, ולקרב הזה הם הגיעו להוטים וכועסים במיוחד.
המפקד פקד על החיילים לירות ולתפוס עמדות טובות. בזמן חילופי היריות הירדנים הזעיקו את כל תושבי הכפר אידנה והקרב נהיה אכזרי מאוד.
היחידה שעל הגבעה המשיכה לנהל קרב בזמן שהגנה על החיילים שניסו לחלץ את חבריהם מהוואדי. הירדנים החלו להשתמש בנשק כבד יותר, פגזים ופגזי מרגמה, וגם צרורות ארוכים של מקלעים.
יעקב פרידלנד בן 34, לשעבר ממגיני קיבוץ נגבה ממלחמת השחרור נפגע בגבו והפך לפצוע הראשון בקרב. אילן דרושקובסקי ,ממשק רבדים, רץ לחלצו, נפגע בראשו ונהרג. גבי בקשט שחזר לסייע
נפגע בבטנו. היה צורך דחוף לחלץ אותם משדה הקרב, לא נותרה ברירה אלא לנטוש את הגבעה.
החיילים החלו לרדת לאחור, גוררים את יעקב פרידלנד עמם כשהיה במצב קשה. החיילים הפצועים התחננו לעזרה ושאר הבחורים ניסו להרגיע אותם ולמצוא פתרון לחילוץ תחת אש. לבסוף הגיע קומנדקר חילוץ והחלו לנסות להוריד אליו פצועים. הירדנים התקדמו והחלו לתפוס גבעות שבשטח ישראל, מה שהפך את הקרב לקשה יותר .
כשהם הגיעו למעלה היו בטוחים שניצלו ולפתע ראו קבוצה של כ-40 ערבים וכשהצטלבו מבטיהם הערבים החלו להסתער עליהם ורצחו ארבעה מהם, יהושוע צרויה ,שמואל זקם, בנימין המאירי ומשה לרמן.
סיור הבוקר שהחל בשלווה הסתיים בקרב עקוב מדם ובו נרצחו שבעה מחיילינו. אחד מת מפצעיו כעבור ימים ספורים. שתי גופות נחטפו על ידי הירדנים ורק לאחר תקופה מסוימת הושבו, והובאו לקבר בישראל.

הנופלים בקרב השבעה :
גבריאל בקשט – נולד באסטוניה, בן שנתיים היה בעלות הוריו לארץ והמשפחה השתקעה בתל-מונד. הוא היה בתנועת "הנוער העובד". בימי מלחמת העצמאות פעל בתפקיד קשר בהגנת המקום.
התגייס לצה"ל ושירת כמדריך, כקצין שירת כסגן ביחידה קרבית. נשא לאשה את חברתו מילדות. בקרב דווימה הוא נפצע וב21,9.1956 מת מפצעיו.
הובא למנוחות בבית הקברות הצבאי בנתניה. הותיר אחריו אישה ובת.

אילן דרושוקובסקי – נולד בקרקוב, פולין. עם הכיבוש הנאצי מצאו אילן והוריו מחבוא בבתי ידידים והוא שהה במנזר, ובבית ספר לנערים קתולים. בסיום המלחמה השלים את לימודיו. בשנת 1949 עלה לארץ עם קבוצת "במבחן". הצטרף לקיבוץ רבדים, ובשנת 1951 התגייס לצה"ל. בהיותו באימונים התבלט בכוח סבלו ונאמנותו לתפקידיו ובהקרבתו העצמית. ב-10.9.1956 נפל בקרב דווימה. והובא למנוחת עולמים במשק רבדים.

שמואל יהודה זקס – נולד בירושלים, דור שביעי בארץ. בגיל 14 הצטרף לקיבוץ הדתי בשדה אליהו ובגיל 16 הצטרף להגנה. כשפרצה מלחמת השחרור חזר לירושלים והשתתף בקרבות חשובים
( קטמון, שייח גראח, ועוד) לאחר המלחמה שמואל המשיך לשרת בצה"ל כסמל קשר. נפל בקרב דווימה והובא למנוחות בהר המנוחות בגבעת שאול, ירושלים.

בנימין המאירי – נולד בירושלים בשנה בה הוריו הגיעו לארץ מצ'כיה. ביולי 1953 התגייס לצה"ל ושירת כסייר ביחידה קרבית. בנימין התמסר לתפקידו בכל הכח. הוא עסק גם בכתיבה שירים סיפורים ומאמרים. היה מאורס ותכנן להתחתן עם בחירת ליבו בסיום המילואים. נפל בקרב דווימה והובא למנוחות בהר הרצל.

יהושוע צרויה – נולד בפס שבמרוקו, בגיל 16 עלה לארץ במסגרת עליית הנוער, עבר הכשרה חקלאית והתגורר בעין גב. עבר לגור בירושלים.
ב 1952 התגייס לצה"ל ושירת כקשר בחיל רגלים. המשיך בצבא גם לאחר סיום הסדיר וצורף לקורם מ"כים בבית גוברין. בקרב שנערך ליד דוויימה יהושוע נרצח באכזריות וגופתו נגררה לירדן לצורך הטעיה. גופתו נמצאה ע"י נציגי האו"ם בירדן והוחזרה לישראל . בן 22 בנופלו, נקבר בהר הרצל.

פרידלנד יעקב – נולד בעיר גומבּין שבפולין. בגיל תשע הצטרף לתנועת "השומר הצעיר", בגיל 12 היגר עם הוריו לארגנטינה שם למד את מלאכת הצורפות. הגיע לארץ ב1947 בראשית מלחמת השחרור ויצא ללחום בכיבוש קיבוץ נגבה, שם היה מקלען. נפל בקרב דווימה והובא לקבורה במשק געש.

משה נחום לרמן – נולד בתל אביב והיה חניך פעיל בתנועת בני עקיבא. גדל בבית דתי ונהג ללמוד תורה. בלימודי האוניברסיטה למד בפקולטה למשפטים, התגייס באוגוסט 1954 וכשהיה בהשתלמות בקורס מ"כ של העתודה נפל בקרב דווימה ונקבר בבית העלמין גבעת שאול.

בעקבות ההתקפה החליט צה"ל לצאת לפעולת תגמול עוד באותו הלילה. בתחילה.
למבצע ניתן השם "מבצע יהונתן" ויצא אליו כוח הצנחנים מגדוד 890 (המשכה של יחידה 1101) ומפקדם-אריק שרון.  גם כוח מגדוד נחל מוצנח 88 הגיע לפעולה.
גדוד צנחנים פשט על בניין המשטרה הירדנית בא-רהווה, בדרום הר חברון על כביש חברון-באר שבע ליד הקו הירוק.
פירסומה של הפעולה בא מאירוע הצלת חייו של מאיר הר-ציון, אז מפקד סיירת הצנחנים, על ידי הרופא הגדודי, סגן ד"ר משה אגמון (מוריס אנקלביץ') אשר ביצע בו ניתוח פיום קנה בתנאי שטח. על מעשהו זכה ד"ר אגמון לעיטור העוז.
תחילה הוחלט לתקוף את הכפר אידנא שמדרום-מערב לחברון. כאשר כוחות הצנחנים הגיעו לשטח הכינוס ליד אמציה, שונתה התוכנית ונקבעה פשיטה על בניין המשטרה הירדנית בא-רהווה.
בבניין המשטרה הייתה פלוגת חיילי משמר של הלגיון. אריק שרון אמר בתדרוך למפקדי הכוחות: "המשימה היא פריצה לתוך הבניין המבצר ופיצוצו על כל יושביו. לא יישאר חדר או אבן", וכן הוסיף: "אם לא מוצאים את המשטרה לא חוזרים לישראל".
המבצע עורר סערה בירדן ותגובות חריפות בקהילה הבינלאומית. ועדת שביתת הנשק יצאה בהצהרה בה נאמר כי:” הועדה קובעת, כי חציית קו שביתת הנשק על ידי כוחות מזויינים ישראליים והפעולות התוקפניות אשר בוצעו, הן מעשים עוינים הדומים למעשי מלחמה, והפרות רציניות וגלויות ביותר מצד ישראל של סעיף 3 מהסכם שביתת הנשק”.
מצפור השבעה בנוי משתי סככות גדולות שעל קירותיהם נתלו סיפורי האזור. מסביב יש משטחי אדמה גדולים למסדרים ולחנייה, תרני דגלים וגם עמודי בטון נמוכים, ככיסאות, המסודרים סביב עיגול מול חור ברצפה המיועד להכנסת עצים והדלקת מדורה.
מהמצפור יורד שביל תצפית שלאורכו ניצבים שלטים עם מידע על אזור לכיש. בסופו ישנה מערה, לא מטופלת. שבתוכה הרבה תאים חצובים באבן.

כותרות שלטי המידע במצפור:
שפלת יהודה וחבל לכיש – ההתיישבות באזור לכיש בתקופות קדומות – ההתיישבות באזור בשנות הקמת המדינה – הסיפור של בית גוברין ותל מרשה – רקע היסטורי מגיני – צבאי של האירוע – קרב דווימה, "קרב השבעה" – תוצאות הקרב ומבצע יונתן – בא"פ מרכז כיום – חללי בא"פ לכיש.

כותרות שלטי המידע לאורך שביל התצפית:
תצפית על הרי חברון – בעלי חיים באזור – ענבים וכרמים בחבל לכיש – עופות דורסים באזורנו – יערות החורש בחבל לכיש – ארץ אלף המערות .
אבי שטראוס מאמין ופועל לאיחוד בין אהבת הארץ ושימור המורשת הצהלית וזאת ע"י הקמת אתרי מורשת גם במחנות צהל המלווים את המדינה מאז הקמתה.
מומלץ להגיע בקבוצות לסיור מודרך מלא בהסברים במצפור השבעה .
אפשר לתאם ביקורים לקבוצות  עם נטלי חדד – קצינת אגם בא"פ לכיש בטלפון 052-3428206
שיהיה בהצלחה לכל העוסקים במלאכה החשובה.

כתיבת תגובה

שתף:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn

קרא עוד כתבות