מאת אלון גונן
הכתבה פורסמה במקור באתר אכול ושאטו
פרס מפעל חיים לקידום ענף היין והגפן, ניתן השנה על ידי המועצה לגפן יין, תא עיתונאי היין בארגון העיתונאים ומשרד החקלאות, לשמואל בוקסר – מי שהקים את יקב ברקן יחד גם גיסו יאיר לרנר, וניהל אותו עד שנת 2015.
בטקס שהתקיים ביקב הבוטיק 'וילה וילהלמה' של הכורם והיינן מוטי גולדמן בישוב בני עטרות, התכנסו בהתרגשות רבה רבים מאנשי הענף ומוביליו, כיום ובשנים עברו. את הטקס הנחה בחן רב איש הרדיו ומנחה הכנסים הוותיק אמנון פאר.
ענף היין הישראלי נחשב לצעיר וקטן. בישראל מייצרים בסך הכול כ- 40 מיליון בקבוקי יין בשנה (ללא תירוש). לחשוב שעד לפני 20 שנים לא היו פה יקבי בוטיק, זה לא נתפס.
בהחלטת הוועדה להעניק פרס מפעל חיים לשמואל בוקסר, עמדו מספר קריטריונים שהיוו בסיס לקבלתה. הראשון הוא בחירת אדם שכבר לא מעורב בענף יותר, והיה חשוב לנו להוציא באופן מידי את האלמנט של בחירה אינטרסנטית. שאר הקריטריונים שבזכותם נבחר שמואל בוקסר היו: תרומתו יוצאת הדופן לענף הגפן והיין, הישגיו בתחום ענף היין במהלך כל הקריירה שלו, וכן הישגיו המשמעותיים והשפעתו המתמשכת על הענף.
וכך אמרה וועדת הפרס: "לשמואל בוקסר הוענק פרס מפעל חיים על הפגנת מיומנות יוצאת דופן, כישרון ומסירות לאורך המסע המקצועי שלו. הוא שימש אבן דרך וסמן ימני לשאר היקבים, שהתיישרו על פי המקצוענות וההבנה כי רק חומרי גלם משובחים וייננות מצטיינת יכולים להוביל את התעשיה הזו להכרה בינלאומית. השפעתו המשמעותית והמתמשכת, מנהיגותו, החדשנות וההשפעה שהייתה לו על אחרים בתחומו, היו פנומנליות, ועל כל זה הוענק לשמואל בוקסר פרס מפעל חיים."
שמואל בוקסר נולד בשנת 1949 בנס ציונה, דור חמישי לחקלאים מנס ציונה. סבא של סבתו, ראובן לרר, רכש בשנת 1883 אלפיים דונם אדמות בוואדי חנין. למעשה הוא החליף את השטח בתמורה לעשרת אלפים דונם שהיו בבעלותו בחצי האי קרים, ובכך הקים את נס ציונה.
משפחתו של שמואל התפרנסה מאז ועד היום מחקלאות, כולל גידול פרדסים, דבורים וכרמי ענבים לתעשיית היין, שנמכרו ליקבים שפעלו בישראל.
שמואל החל ללמוד בשנת 1972 כלכלה חקלאית בפקולטה לחקלאות ברחובות, שם הכיר את גיסו ושותפו לעתיד, יאיר לרנר.
לאחר הלימודים נטעו השניים כרמים בנוסף לאלה שהיו שייכים לעסק המשפחתי, ומכרו את הענבים ליקבים. אחד הלקוחות העיקריים היה 'יקב סטוק', גלגול של 'יקב פרידמן' שנוסד בארץ ישראל בשנת 1899, והיה שייך באותה עת לחברת 'סטוק' האיטלקית.
בשנת 1989 פשט יקב סטוק את הרגל. במסגרת התהליך ייצג שמואל את הכורמים הפרטיים שעבדו עם היקב מול כונס הנכסים. אחת הפעולות שנעשו הייתה בדיקה כלכלית של העסק.
שמואל בוקסר ראה כי מדובר בעסק עם פוטנציאל כלכלי, והחל לפעול לרכישתו. לאחר שנה של משא ומתן עם כונס הנכסים קיבלו שמואל ויאיר את האישור לרכישת היקב. השניים קיבלו יקב סגור ולא פעיל, וחידשו את עבודתו.
בשנת 1991 נעשה הבציר הראשון עם 1,800 טון ענבים מתוך 29,000 טון שנבצרו בסך הכול בישראל. באותה עת פעלו בארץ 15 יקבים, ויקב סטוק ששינה את שמו ליקב ברקן . בחשיבה אסטרטגית החליט שמואל להשקיע את עיקר האנרגיה בייצור יינות אדומים. מדובר בתקופה בה עיקר היין שנצרך בישראל היה לבן, והצעד עורר תמיהה רבה בענף. עם זאת, כאשר החלה הפריחה של ענף היין בכלל ושל היין האדום בפרט בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת, שני שליש מכרמי יקב ברקן היו של ענבים אדומים.
בשנת 1994 הונפק 25% מהיקב בבורסה לניירות ערך בתל אביב. בשנת 2001 רכש יקב ברקן את 'יקב סגל', ובשנת 2005 נכנסה חברת 'טמפו' כשותפה ביקב. בשנת 2008 מכרו יאיר ושמואל את המחצית השנייה של הבעלות לטמפו. שמואל בוקסר המשיך לכהן כמנכ"ל שכיר, עד שנת 2015 בה הוא פרש מיקב ברקן.
אם חשבנו שאין חיים אחרי יקב ברקן, אז בוקסר נבחר באוקטובר 2018 ברוב גדול לראשות העיר נס ציונה, ומאותו רגע הניע באופן דרסטי את ההתחדשות העירונית ואת תנופת הבנייה בעיר. נס ציונה הפכה למבוקשת מאוד בתחום הנדל"ן והמגורים, לא רק על ידי אנשים הגרים בסביבה וברחבי גוש דן, אלא על ידי אנשים מכול הארץ.
"בכבוד גדול שמחים משרד החקלאות, המועצה לגפן היין בישראל ותא עיתונאי היין בארגון העיתונאים, להעניק לשמואל בוקסר פרס מפעל חיים על עשייתו לקידום ענף היין הישראלי בארץ ובעולם. שמואל בוקסר הוביל וחתר להשגת מטרה שהשפיעה על כל ענף היין הישראלי, ובזכות פועלו נמצאת ישראל היום כמעט בכול מדינה בעולם, עם יינות ישראלים שלא נופלים ברמתם מכול ין אחר.
שמואל בוקסר גידל דור של ייננים צעירים, שניתנה להם הזדמנות לבוא ולעבוד ביקב גדול וחדיש. הדור של ייננים אלה שהתחילו אצל בוקסר ביקב ברקן, הם אלה שמובילים היום את תעשיית היין הישראלית."
אירוע הכבוד לשמואל בוקסר
את האירוע קיימנו בחצר יקב וילה וילהלמה, אחד מיקבים הבוטיק היפים ביותר בארץ. כאשר חיפשתי מקום לערוך בו את האירוע, עלתה כמובן האפשרות לקיים אותו במרכז המבקרים של יקב ברקן בחולדה. אבל על מנת להימנע מפוליטיזציה של האירוע, חיפשתי מקום ניטרלי. נדרשה למוטי גולדמן הבעלים והיינן של יקב וילה וילהלמה בדיוק שניה וחצי לומר "כן, הכבוד הוא כולו שלי".
תקופת הקורונה הפכה את יקב וילה וילהלמה למקום מבוקש מאוד בארץ, הן בהיותו במרכז הארץ והן בגלל המקום בו היקב ממוקם, בין הכרמים והנוף המטורף מסביב.
הייתה לי גם הפתעה גדולה כאשר התחלתי לערוך את רשימת המוזמנים, והתברר לי מרבית בכירי 'יקב כרמל' הם בעצם בוגרי 'טמפו', והיו תלמידיו ועובדיו של שמואל בוקסר כאשר היה הבעלים והמנכ"ל של יקב ברקן.
יוסי אדרי המשנה למנכ"ל יקב כרמל וסמנכ"ל שיווק ומכירות שלו, עמד על כך שכרמל יקימו דוכן כיבוד ויינות, ויכבדו את בוקסר בנוכחות בכיריהם. גם אורי שקד, מבעלי 'יקב רקנאטי' והבעלים של 'חברת שקד', בירך על הבחירה והקים דוכן טעימות יין באירוע לצד יקב כרמל, ויקב ברקן שהטעים יינות צעירים של היקב לצד יינות מתיישנים מתקופת בוקסר בברקן.
אכן היינות שנמזגו לכוסות, כמו הסופרייר 2008 והמגנום סופרייר 2008, הפגינו יכולת התיישנות מרשימה. ניר גל, המנכ"ל הנוכחי של יקב ברקן, נשא נאום מאוד מרגש, וניכר על פניו שהוא מעריך ומעריץ את בוקסר ואת פועלו, וממשיך בדרכו לחזק את יקב ברקן. אין זה סוד שלאחר עזיבתו של בוקסר תפס את מקומו מנכ"ל שלא הגיע מענף היין. הייתה זו תקופה קשה ודי אפלה ביקב ברקן, ורק אחרי מספר שנים הבינו שם כי רק איש יין מקצועי שבא מהתעשייה, יכול להחזיר את ברקן לפסגה. ואכן ניר גל הצליח בשנים בהן הוא עומד בראש היקב למנות אנשים נכונים, והוא מוביל את היקב ביד רמה, עם איכות בלתי מתפשרת וצוות ייננים משובח.
צחי דותן, מנכ"ל מועצת גפן יין, העניק את הפרס לשמואל בוקסר, והדגיש את חשיבות ענף היין לתעשייה המקומית ולייצוגנו בעולם. בכירים לשעבר בענף, ייננים ובעלי יקבים, נשאו אף הם דברים ואכן ההתרגשות הייתה גדולה. ההתרגשות ניכרה גם על פניו של שמואל בוקסר כאשר הוא חתם את האירוע.
מספר ציטוטים נבחרים מתוך דברי בוקסר (תודה לאודליה בנאי על התמלול):
"ענף היין הוא היפה והמיוחד ביותר בכל תחומי התעשייה והחקלאות הישראלים. הוא מיוחד כי הוא שילוב בין השניים, בדרך כזו שהתעשייה נבנית מהחקלאות ומסייעת להמשך קיומה, ובמיוחד בזכות הקשר ההדוק בין איכות המוצר החקלאי לתוצאה הסופית שבבקבוק.
כשהחלטתי עם גיסי יאיר לרכוש יקב פושט רגל באזור התעשייה של ברקן, מישהו זוכר מה הוא ייצר? סטוק 84 ויין מונפורט. היו בישראל רק עשרה יקבים, מתוכם אחד שהיווה יותר מחמישים אחוז מהשוק. אלו היו השנים הראשונות של התעוררות ענף היין הישראלי, ועבורנו זאת הייתה התחלה של הרפתקה.
ניצלנו את ההזדמנות להחיות יקב מתקשה, והצלחנו להפוך אותו ליקב הגדול בארצנו. זו הייתה הזדמנות מדהימה, שאפשרה לנו ללמוד לעומק את שלל ההיבטים בתהליך ייצור היין. זכינו להכיר מקרוב איך עם השקעה נכונה, סטנדרטים בלתי מתפשרים ותשוקה רבה, אפשר לקחת פוטנציאל ולהגיע איתו הכי רחוק שאפשר.
הזכרתי את הזכות להיות במקום הנכון ובזמן הנכון, אכן מי שמכיר את הסיפור של ברקן, יודע שהדרך להצלחות הגדולות עוברת דרך המון עבודה קשה ולא מעט סיכונים. לדוגמא, כשיאיר ואני קנינו את סטוק מכונס הנכסים, כשהתחלנו בשנת 1992 לטעת כרמים של ענבים אדומים, כשהנפקנו בבורסה בשנת 1994, וכשהתחלנו לבנות את היקב בחולדה וקנינו את יקב סגל בשיא האינתיפדה השנייה.
אחד האתגרים הגדולים שהיו לנו בברקן, מעבר לייצוב הכלכלי של היקב, היה הגדלת מסת הייצור. אינני מזלזל חלילה ביקבי הבוטיק הקטנים, שהם דוגמא ומופת למצוינות ישראלית, אך הובלה של יקב מסחרי גדול היא אופרה אחרת. אחרת לגמרי.
הסיפור בעיניי הוא מעבר לכרמים ותהליך ייצור היין. בעיניי יש חשיבות רבה בשיתוף האמנות והתשוקה שלנו עם העולם. כך נולד מרכז המבקרים לחובבי היין, שאפשר להציג את ייחודו של היין הישראלי, יופיה של ארצנו ועושרה התרבותי.
לאורך כל המסע יוצא הדופן הזה, דבר אחד נשאר קבוע – החשיבה על העתיד; עתיד בו היינות הישראלים עומדים בגאווה בין טובי היינות בעולם. ואחרי כל כך הרבה שנים, כולם מבינים שאנחנו ממש שם.
בתוקף תפקידי כראש העיר נס ציונה, יצא לי לעמוד בלא מעט מעמדים ולשאת דברים מול קהל רב, אך הערב הזה מעט שונה. הערב אני עומד פה ומודה לכם בענווה על הכבוד הרב שהרעפתם עלי בבחירתכם בי לפרס מפעל חיים. אין תחושה טובה יותר בחייו המקצועיים של אדם מאשר התחושה שמעניקה הערכתם של עמיתיו למקצוע".
