אחרי סיור ברחבי העיר רודוס, שבאי היווני, נכנסנו דרך החומה, בפתח שער מיוחד ,למתחם הגדול של העיר העתיקה. רובע זה נקי ומשומר כהלכה.
באחד הרחובות הישנים (בן כ500 שנה) נמצאים בית הכנסת ומוזיאון יהודי קהילת רודוס, משופצים ומשומרים מאוד. ביקרנו בהם בהתרגשות רבה.
"קהל שלום", בעיר רודוס, הוא בית הכנסת היהודי העתיק ביותר ביוון, ובית הכנסת היחיד, הפעיל שנותר באי רודוס. מוערך שהוא נבנה בשנת 1577. שמו המלא של המבנה הוא "קהל קדוש שלום" (קהילת השלום הקדושה).
בחמש מאות השנים האחרונות, הרקע של יהודי רודוס הושפע בעיקר מהיהודים שברחו מספרד בזמן האינקוויזיציה הספרדית. צאצאיו של העם היהודי מספרד ידועים כיהודים ספרדים. מאז ההגירה הגדולה של פליטים יהודים מהאינקוויזיציה הספרדית, הקהילה היהודית באי רודוס דיברה בשפת הלדינו (הקרויה גם יהודית-ספרדית) הדומה לספרדית של ימינו. בשיאה בשנות השלושים מנתה הקהילה היהודית כ-4,000 איש. כיום היא מונה כ20 איש , כפי שנאמר לנו במקום.
פנים בית הכנסת "קהל שלום" מתנהל בסגנון הספרדי המסורתי של קיום ה"טבע" (שולחן קריאת התפילה) במרכז הקודש הפונה לדרום-מזרח לכיוון ירושלים. הרצפה מעוטרת בדוגמאות של אבן פסיפס בשחור ולבן, מוטיב עיצובי ייחודי המקובל ברחבי העיר העתיקה של רודוס.
בשנות ה-30 של המאה הקודמת נבנתה מרפסת בקודש "קהל שלום" לישיבת הנשים. לפני אותה תקופה ישבו הנשים בחדרים הסמוכים לקיר הדרומי של בית הכנסת. חדרי התפילה של הנשים ("לה אזרה") צפו בקודש מבעד לפתחי חלונות המעוטרים בסורגים.
(כיום ממוקם בהם מוזיאון יהדות רודוס, היפה)
בחצר, בצד המזרחי של בית הכנסת ישנו שלט מעל מבנה בו הייתה מזרקת מים, ועליו כתובת מחודש כסלו תשל"ח (1577). בצד המערבי של בית הכנסת היה בית ספר דתי ("ישיבה"), שנהרס במלחמת העולם השנייה.
מוזיאון יהדות רודוס במתחם בית הכנסת
מוזיאון יהדות רודוס הוקם ב 1997, בשני החדרים הראשונים של חדרי תפילת הנשים, לשעבר, בבית הכנסת.
מייסד המוזיאון הוא אהרון חסון, עורך דין מלוס אנג'ל, צאצא של אנשי המקום.
זה התחיל כתערוכה של חומר שנאסף מיהודי רודוס בעולם, המתעד את החיים היהודיים ברודוס לפני מלחמת העולם השנייה.
בהמשך עם קבלת תרומות מהקהילה המקומית ומתורמים בודדים, התרחב המוזיאון וגדל.
בשנת 2006 המוזיאון נפתח מחדש משופץ עם לוחות וחפצים רבים בתצוגה. החפצים נתרמו למוזיאון על ידי בני רודוס המתגוררים ברחבי העולם. חפצי יודאיקה, מסמכים היסטוריים, ספרי דת, תלבושות וטקסטיל ביתי.
המוזיאון פועל בחסות הקהילה היהודית של רודוס.
בשנת 2018 אישרה שגרירות גרמניה באתונה קרן מענקים למוזיאון היהודי של רודוס. מטרת המענק הייתה, לתת אפשרות ליצירת אפליקציית טלפון נייד שתציע למבקרים סיור אור-קולי בעזרת טלפונים סלולרי וסריקת בר קודים.
במוזיאון ובית הכנסת מבקרים מדי שנה יותר מ-20,000 מבקרים. עלות הכניסה לבית הכנסת ולמוזיאון היא 4 יורו.
Dossiadou and Simiou Streets (Old City)
Rhodes, Greece 851 00
+302241022364
+302241073039
jcrhodes@otenet.gr
(המידע מתוך אתר קהילת יהודי רודוס – https://jewishrhodes.org/ )
יהודי רודוס בתקופת השואה:
ביולי 1944 כל הגברים היהודים בני 16 ומעלה נדרשו להגיע לבניין המשמש כמפקדה של חיל האוויר האיטלקי לתפקידי עבודה. הגברים צייתו. לנשים נאמר שאם לא יחזרו למחרת עם ילדיהן וחפצי הערך, קרובי משפחתן הגברים יוצאו להורג.
צו היציאה הגיע בצהריים של יום ראשון 23 ביולי. תור אינסופי של יהודים יצא לדרך. הם היו יותר מ-1,600 גברים, נשים, ילדים וקשישים. חלקם לא הלכו מהר מספיק. השומרים, שעקבו אחר התיק בליווי אלזסים פראיים, היכו אותם. הרחובות היו ריקים מכיוון שהגרמנים הפעילו אזעקה מפני התקפות אוויריות. לאחר שהגיעו לנמל, הם הושלכו לשלוש ספינות מטען ישנות מאוד. נוכחותם של יהודים באי, שראשיתה מאות שנים אחורה, הסתיימה באותו יום עצוב של קיץ 1944.
המסלול מרודוס לנמל פיראוס היה נורא. שבעה בני אדם מתו במהלך ההפלגה וגופותיהם הושלכו לים.
הם הגיעו לנמל פיראוס ב-31 ביולי 1944 והצלב האדום לא הורשה לתת להם מזון ומים עד 36 שעות לאחר הגעתם. הנשים הופרדו מהגברים. הם הופשטו בצורה הכי ברברית כדי לוודא שלא יהיו עליהם יותר תכשיטים.
הגרמנים בניסיון לכאורה לשבור את המורל שלהם היכו גברים, נשים וילדים לפעמים למוות. במהלך שלושת ימי שהותם במחנה היידרי מתו עוד עשרה מיהודי רודוס.
ב-באוגוסט 1944, הובילו הגרמנים את היהודים בעגלות בעלי חיים. הם הכניסו 65 איש לכל עגלה ואטמו את הדלתות. זה היה ה"משלוח" האחרון של יהודים מיוון. המסע לפולין נמשך 13 ימים. כ-100 בני אדם מתו במהלך הנסיעה וגופותיהם הושלכו בשדות לאורך קווי הרכבת. הם הגיעו לאושוויץ ב-16 באוגוסט ונשלחו מיד לתאי הגזים ולמשרפות 1,200 אנשים. השאר נשלחו לעבודות כפייה במחצבות, במכרות פחם ובמסילות הברזל. הנשים נאנסו, עוקרו והשתמשו בהן בניסויים לא אנושיים, ללא רחמים.
רובם מתו מקשיים, חולשה ומחלות. רק 150 שרדו: 120 נשים ו-30 גברים. גם לאחר שחרורם על ידי כוחות בעלות הברית, רבים מהם מתו מתשישות מכיוון שהפכו לשלדים חיים.
כך הושמדה רוב קהילת היהודים באי רודוס.
