שלחו לנו את החומר לפרסום

אנשי עולמות היין, שמן זית ומזון, יצרנים ומשווקים

מוזמנים לשתף במדורי האתר את הקהל בפעילות וחידושי ענפיהם וגם ברשמי טעימה ופגישות באירועים שונים.

הירשמו לניוזלטר שלנו

ביקור במוזאון מורשת צאן ברזל

בקיבוץ צאלים

כשנסענו לכיוון קיבוץ צאלים, בנגב, בין שדות רחבי ידיים שאת חלקם השקו ממטרות שהזרימו שפע זרמי מים על אדמת הנגב היבשה, לא ידעתי מה מצפה לי במשך היום. עד שהגענו למוזיאון מורשת צאן ברזל, הנהדר כאורחי בועז קרצ'מר, המנהל במקום את מפעל חייו וחיי משפחתו ב100 שנים האחרונות.
בהמשך היום סיירנו בפינות ההיסטוריות, המעניינות של קיבוץ צאלים, בן ה75, בהנחיית בן הקיבוץ זאביק ברנשטיין.
המצלמה צילמה וצילמה ואצרה בקרבה אינספור חוויות.
כתבה ראשונה זו את מוקדשת למוזאון מורשת צאן ברזל המלא בסיפורים נהדרים. המשך החוויות מצאלים, יבוא ויבוא.
לא קל לסכם כל מה שראיתי שם. דרושות לכך עשרות אלפי מילים ולכן אנסה לצמצם ובעיקר לספר על המשפחה הייחודית , קרצ'מר. מומלץ לכולכם להגיע למקום ולהתרשם, לפחות קצת ממה שיש במקום, דברים שיזכירו לכם, בטוח, חלק מחייכם.
(052-3575324 – בועז)

מורשת צאן ברזל – מאה שנות יצירה – הזיכרון הלאומי שהוטבע בפלדה 1913 – 2003 (קצת קצת מתוך מידע שליקטתי בחדרי המוזיאון ובאינטרנט).
בקיץ 2003 החליט אליהו קרצ'מר, ירושלמי בן 83, שהגיע הזמן לסגור את בית-המלאכה לסמלים ולמדליות, ממתכות שונות, שבו עבד יחד עם אחיו התאום אביעזר, מאז היו בני שלוש עשרה. שבעים שנה של עבודה כמחציתן תחת ניהול אביו, שמואל קרצ'מר.
במשך 100 שנות הייצור בבית המלאכה, התאומים אליהו, אביעזר ואביהם, שמואל קרצ'מר, כמעט ולא השתמשו בפחי האשפה. הם מילאו את שפע עודפי הפריטים שנשארו בארגזים ובמדפי חדרי בית המלאכה שהתמלאו במכונות ישנות, בארגזי מבלטים , במודלים ובאלפי סמלים ומדליות.
אליהו, שנשאר כמעט לבדו בבית-המלאכה, קרא לעזרה לבנו בועז, קיבוצניק מצאלים, עם הנכדים כדי "לפנות סוף-סוף את הרי הזבל האלה. נוכל להשכיר את המקום ונצא סוף סוף לפנסיה " , הוא אמר.
במשך כחצי שנה הגיעו מידי פעם בעז ובניו לבנייני התעשייה שב"מקור כרוך" בירושלים , פינו, פרקו והשליכו את החלק הגדול של עשרות אלפי הפריטים, למזבלה העירונית. מידי פעם בועז לקח מודל או מבלט, שמשכו את עיניו, כשאביו אומר לו "עזוב את הלכלוך הזה…" וכך מרבית המודלים והשטנצים הלכו לדרכם האחרונה, וחלקם הקטן (גדול מאוד, לדעתי) הגיע לקיבוץ צאלים, שם הושלכו למקלט הסמוך למגורי בועז.

באוצר שבמקלט נחשפות שכבות של ההיסטוריה הציונית והישראלית, שחלפה דרך בית-המלאכה והפכה לקשר הדוק לחיי סבא שמואל ובניו, אליהו ואביעזר קר'צמר. מאות סיפורים וזיכרונות נשזרים במתכת ומוטבעים בפלדה: בארגזים של עבודות
מתקופת "בצלאל", על-גבי מודלים ומבלטים ששימשו לייצור סמלים, מטבעות ומדליות למנדט הבריטי, לצבאות זרים, לנוצרים ולמוסלמים בירושלים של שנות השלושים והארבעים, סמלי מחתרות וארגונים יהודיים, פריטים של הקונגרסים הציוניים והארגונים הישראליים השונים, בימים שלפני קום המדינה ועד אלפים רבים של פריטי מדינת ישראל הנבנית ומתפתחת. אירועים ומקומות, הצבא עם יחידותיו, נמלים, ערים, בחמישים וחמש השנים הראשונות לקיום המדינה.
לפני מספר שנים הועברו הפריטים למבנה ישן, והם מוצגים על מדפים וקירות בחדרי המבנה, שפעם מזמן היה גן ילדים. מוזיאון מורשת צאן ברזל.

ב-16 ביולי 2003 סיימה משפחת קרצ'מר את ניקיון בית המלאכה. אליהו, בנו בועז, ונכדיו פינו את ה"שאריות" האחרונות וטאטאו את רצפת החדרים הריקים. אליהו הביט מבט אחרון, נעל את הדלת, והודיע: "זהו, יצאתי לפנסיה!"
למחרת היום, י"ז בתמוז תשס"ג, נפטר אליהו כשנתו.
אלה היו 24 שעות של "פנסיה", שחתמו שבעים שנות יצירה וייצור רצופות, לאורכן לא חש כלל במשק כנפי ההיסטוריה החבוי כפרי עמלו, שנאסף בעשרות הארגזים שסביבו.

אוסף "ערימות המתכות", שרובו עדיין לא נחשף ונחקר – מספר את תולדות העם, ההתיישבות, הציונות והתקומה, מפלשתינה ועד מדינת ישראל של ימינו. בכל פיסת ברזל, מאחורי כל סמל, מטבע ושלט – מסתתר סיפור חיי כולנו, תולדות הורינו, סבינו, חברינו וכל אלה הסובבים אותנו במדינה.
קשה לתאר הכל במילים מפני שצריכים להשתמש באינספור מילים, כדי לעשות את המלאכה אבל התמונות הרבות שצילמתי מראות זאת היטב. הן אמנם מציגות רק את קצה קצהו של המטמון העצום הזה הנמצא בבניין ישן בקיבוץ צאלי, המצפה לעוד ועוד מבקרים.

וככבוד למשפחה היקרה והמיוחדת הזו אני מביא קצת מתולדות חייהם של היוצרים:

שמואל קרצ'מר נולד בפולין בעיירה פופל ב- 1891. עבד ולמד בבית מלאכה לחריטה.
הוא עלה לראשונה ארצה בשנת 1912, התיישב בירושלים, למד ציור ב"בצלאל" והחל לעבור כחרט אמן בבית הספר. גם התמקם בחנות ירושלמית, כפי שפורסמה במודעה בעיתון 'חרות' בירושלים 1913: "נפתח בירושלם בית מלאכה אומנותי לחותמות ופיתוחים של ש.קריצ'מר ברחוב יפו בחנותו של נ. קומרוב".
קריצ'מר עשה חותמות ממתכת, ציורים ואותיות בכסף ובזהב, מונוגרמים ואותות של אגודות, שבלונות ועוד.
בעקבות מחלת הקדחת נסע קריצ'מר למצרים משם עבר לווינה שם אושפז. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נעצר כנתין זר. שוחרר על ידי פירמה וינאית שייצרה מדליות ואותות הצטיינות, עבור הצבא האוסטרי- הונגרי.
בתום המלחמה החליט לחזור ארצה ולפתוח בית מלאכה משלו. "ועד העיר ליהודי ירושלם" פנה לשלטונות הבריטיים במכתב בקשה לתת לו רישיון לשוב לירושלים, בנימוק: "כי מר שמואל קרצ'מר הוא איש ישר וכשישוב יתפרנס מבלי ליפול למעמסה על הציבור".
ב- 1920 חזר ובירושלים ברח' יפו, הוקם בית מלאכה אומנותי לחותמות ולפיתוחים בשם 'פתוח' של ש. קרצ'מר.
בעקבות מאורעות תרפ"א הוא סגר את חנותו וחזר לווינה. המשיך בקשריו עם פרופ‘ בוריס שץ ולייצר גם עבור מוסדות ההסתדרות הציונית.
ב-1933 עלה ש.קרצ'מר עם משפחתו לארץ בעזרה 'סרטיפיקט', אישור עלייה בריטי.
ב-1943 הוסב שם הפירמה ל "קריצ'מר ובניו", בית המלאכה שכן ברחוב הסולל (כיום חבצלת) בשנת 1951 הוא עבר לאזור התעשייה במקור ברוך בירושלים.
שמואל קרצ‘מר נפטר ב- 07/08/1972 ונקבר בירושלים. השאיר אחריו אישה רבקה קרצ‘מר שני בנים תאומים אליהו ואביעזר קרצ‘מר, בת שרה קרקלינסקי ושבעה נכדים/ות. שמואל היה חלוץ אמני המדליות בישראל.

אליהו קרצ'מר הגיע ארצה, כאמור ב 1933 בגיל 13, ומייד החלו הוא ואחיו אביעזר לעבוד בבית המלאכה של שמואל , אביהם.
בשנת 1942 התגייס לצבא הבריטי ושירת ביחידה הנדסית. בהיותו במצרים עבר אליהו יחד עם אחרים בהעברת יהודים פליטים מאירופה במכוניות הצבא, וסייע בהברחת 80 צעירים יהודים ממצריים לארץ ישראל בתעודות מזויפות וברכבים של הצבא הבריטי. בשנת 1946 הצטרף אליהו לפעילות ההגנה כנשק ועסק בבניית סליקים ובהברחת נשק. השתחרר מהצבא ב1949, כקצין. במשך כל השנים היה פעיל מאוד בשירות המילואים כמפקד פלוגה, ב 1978 השתחרר אחרי 30 שנות שירות בדרגת רב סרן.
בשנת 1978 נפטר אחיו, אביעזר, ואליהו המשיך ליצר סמלים, מטבעות ומדליות ממתכות שונות עד יומו האחרון בבית המלאכה הירושלמי.
בשנת 2001 הפיק אליהו קריצ'מר את המדליה האחרונה, שהוכנה במפעלו עבור החברה הממשלתית למדליות: מדליית 'הקהל' שהוצגה בטקס רשמי בבית הנשיא, משה קצב. המדליה המחישה את רעיון אחדות העם ומרכזיותה של ירושלים העומדים ביסוד מנהג ה'קהל' .
אליהו קריצ'מר נאלץ לסגור את מפעלו הוותיק בגלל העובדה שבצה"ל החליטו לא לייצר את סמליו בארץ אלא מבסין. ב- 16/07/03 נסגרו סופית שעריו של מפעל הסמלים, המטבעות והמדליות הוותיק ביותר בישראל.
בתאריך 17/07/2003 יממה לאחר מכן נפטר אליהו קריצ'מר. הוא נקבר בירושלים והשאיר אחריו אישה סוניה קריצ‘מר , בן בעז (בצאלים), בת מיכל, וארבעה נכדים.

אתם באזור, רוצים להגיע במיוחד למוזיאון לביקור של מספר שעות? בועז קרצ'מר ימתין לכם בשמחה :052-3575324 boaz@zeelim.co.il

מוזאון "מורשת צאן ברזל" – התמונות:

כתיבת תגובה

שתף:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn

קרא עוד כתבות