פסטיבל "מנופים" לאמנות עכשווית יערך ברחבי ירושלים בין ה13 וה 17 לספטמבר.
על הפסטיבל אפשר לקרוא במדור האירועים : https://www.winesisrael.com/52991
במסגרת סיור מודרך בחלק מהאתרים בהם יערך הפסטיבל הגענו גם לבית החולים למצורעים (של אז) בית הנסן ברחוב גדליהו אלון 14
המקום שנחנך ב1887 מציג הרבה מאוד סיפורי ופריטי נוסטלגיה.
חקרתי לעומק על המקום, צילמתי וצילמתי ,בהתלהבות, מכל עבר ואני גם מביא מידע מה יהיה במקום בפסטיבל מנופים.
ירושלים, העיר הקדושה לשלוש הדתות המונותאיסטיות, הייתה בתחילת המאה ה-19 עיר מוזנחת ונידחת בשליטת האימפריה העות'מאנית. פעילותן האינטנסיבית של המעצמות האירופיות באזור במהלך המאה ה-19 והתחרות ביניהן על השליטה בו גרמו גם שהאוכלוסייה המקומית החלה ליהנות מטיפול רפואי מודרני במוסדות שהקימו נתיני המעצמות האירופיות. הוקמו בירושלים 19 בתי חולים, וביניהם בית המחסה הראשון לחולי צרעת, שנוסד ב-1867 בידי הכנסייה הפרוטסטנטית המשותפת בירושלים.
ב1885 נערך טקס הנחת אבן הפינה של בית המחסה "עזרת ישו" שכונה "בית המצורעים" ב1887 התקיים טקס חנוכת בית המחסה החדש "עזרת ישו" בנוכחות המושל העות'מאני של ירושלים. בית המחסה לחולי צרעת, היחיד מסוגו במזרח-התיכון, היה מוסד פרטי והתבסס על תרומות של ידידי הכנסייה המוראבית.
החולים היו מקרב כל שכבות האוכלוסייה, מבוגרים וילדים. החולים היו ברובם ערבים מוסלמים, מיעוטם נוצרים מקהילות שונות, ויהודים בודדים.
צוות המוסד כלל את אב הבית והאחיות שהגיעו מגרמניה, רופא שביקר במוסד פעם בשבוע וכוחות עזר מקומיים. אנשי הצוות דאגו לרווחתם של החולים, שסבלו ממחלה שנחשבה לחשוכת מרפא, תוך התמודדות עם תנאים פיזיים קשים ופערים דתיים ותרבותיים.
בית המחסה התנהל כמשק אוטרקי, שמספק לעצמו חלק ניכר מצרכיו. ארבעה בורות מים נכרו במקום, ניטעו עצי פרי, גודלו ירקות והוקם משק חי. העסקת החולים במשק החקלאי הייתה חלק מתהליך הריפוי וסייעה לאחזקת המוסד.
החולים, שרובם אושפזו לתקופות ארוכות, הורשו לצאת ממנו ובני משפחה הורשו לבקר בו. בשעות הפנאי שיחקו החולים במשחקי כדור, הטיסו עפיפונים, ניגנו וקראו בכתבי הקודש.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה הייתה ירושלים תחת שלטון צבאי. המשק החקלאי בבית המחסה חוסל, בעיר הורגש מחסור חמור במזומנים, במזון ובדלק. חומות בית המחסה נהרסו ומסילת רכבת הונחה בשטחים שבבעלותו. מאז מלחמת העולם הראשונה, עבר ניהול בית המחסה מהנהלה המרכזית של הכנסייה המורבית בגרמניה לידי הנהלת הפרובינציה הבריטית בפיקוח הועד המקומי של חברי הכנסייה הלותרנית בירושלים. ב1917 כבשו הבריטים את ירושלים. בתקופה זו, עלה בהדרגה מספר החולים היהודים בבית המחסה. הרב אריה לוין דאג להם לאוכל כשר ונציגי הוועד הלאומי ביקרו אותם.
עם הכרזת מלחמת העולם השנייה הפכו האחיות הגרמניות בבית המחסה לנתינות ארץ אויב. הן לא גורשו מהארץ אך הוטל עליהן עוצר. באישור הבריטים, בית המחסה היה למקום מפגש ותפילה לגרמנים נוספים שנותרו בירושלים. המוסד סבל ממחסור חמור באנשי צוות וממצוקה כספית.
בעקבות הקשיים התקציביים המתמשכים, ההתקדמות בטיפול התרופתי במחלת הצרעת וההתמודדות עם מספר הולך וגדל של חולים יהודים, הכנסייה המוראבית החליטה למכור את כל המתחם לקרן הקיימת לישראל ב 1950.
בית המחסה הועבר לאחריות משרד הבריאות הישראלי ושמו הוסב ל"בית החולים הממשלתי הנסן". הנסן=צרעת. הצוות האירופי הוחלף בצוות של משרד הבריאות, והניהול הרפואי עבר לידי מחלקת העור של בית החולים הדסה. גלי העלייה לישראל הביאו לגידול במספר החולים היהודים, בוצעו שינויים במבנה והוקם בית כנסת ששירת את החולים עד שנת 2000.
בשנת 2000 החליט משרד הבריאות להפסיק את האשפוז בבית החולים, והדיירים האחרונים הועברו לבתי אבות בירושלים.
כך תמה פעילותו של המוסד הייחודי שלאורך כ- 130 שנה העניק טיפול מסור לאוכלוסייה מגוונת, מתוך חמלה וכבוד לאדם.
ב 2009 נפתחה לראשונה במתחם, התערוכה ההיסטורית "מאחורי החומה", אשר גוללה את סיפורו של בית המחסה למצורעים. ב"יום ירושלים" באותה שנה, לבקשת ראש עיריית ירושלים דאז, החליטה ממשלת ישראל להעביר את המתחם לידי העירייה לצורך הקמת מרכז תרבות ציבורי. הרשות לפיתוח ירושלים הופקדה על ביצוע התוכנית.
תהליך שיקום ושימור המבנה בוצע בידי חברת "רן וולף". התהליך בוצע בהתאם לתוכניות הבניין המקוריות של המבנה, תוך ניסיון לשימור מחמיר של אופיו המקורי. בית הנסן נפתח כמרכז תרבות לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה בשנת 2013
