קוצ'ין? מה זה? איפה זה? אלה שאלות ששאלתי עד אתמול בבוקר. עכשיו אני כבר יודע את התשובות ואפילו מרגיש אותן באף ובפה.
כפי שאני אומר, מזמן, שיין זה לא רק טעים לי או לא, לבן או אדום. היין גם מלכד חברתית, עוזר להחכים בנושאים שונים ורבים וממלא את החיים בעניין.
יין גם משמח לבב אנוש, במציאות והפעם עזרה לי קבוצת חובבי היין, בשם זה, שמנהלת אורית גלעד באון ובמסירות , להדגיש שאכן המשפט כל כך נכון.
הצטרפתי לקבוצה שהתכנסה בבית אילנית וציון מנחם, בעתלית, במטרה לטעום ממאכליה הקוצ'ינים של אילנית שלוו ביינות שהותאמו במיוחד לכל מנה ע"י מומחה היין רב השנים אנדרי סוידאן, רב הניסיון, מחנויות היין החיפאיות, רבות השנים והידע (https://andresuidan.co.il 04-8361187).
רוב היינות שלגמנו היו לבנים, חלקם תוססים. הם מאוד התאימו למנות עם הטעמים העדינים, המאוזנים והמשובחים (כמו היינות) של המאכלים.
אילנית היא בעלת הבלוג השופע במאכלים קוצ'ינים – צ'יפאפאם ( http://chipappam.blogspot.com/ ) . היא אספה, תקופה ארוכה, מתכונים מאמה, החמים שלה, דודות, נשות הקהילה המבוגרות ועוד מקורות.
צ'יפאפאם הוא חטיף שיהודי קוצ'ין נהגו לאכול בחגים. זה היה החטיף האהוב על סבא וסבתא שלה. הבלוג של אילנית מוקדש לזכרם ולזכר כל העולים מקהילת יהודי קוצ'ין שהשאירו אצל צאצאם את טעמו של האוכל המופלא שלהם. היא מספרת שהבלוג מיועד לאלה השואפים לחזור למחוזות ילדותם, לזיכרונות מהבית וגם לאוהבי אוכל ייחודי.
הרגשנו מהר שמאכלי אילנית מתאימים לאלה שרוצים להכיר טעמים חדשים (אני, למשל) ולחוות ניחוחות מיוחדים, מבני וצורות מאכלים מיוחד, חריפות מול מתיקות, חומרי גלם לא מוכרים לרובנו.
מדי פעם סיפרה לנו אילנית קצת מסיפורי קוצ'ין, אנדרי הסביר על היינות וחברי הקבוצה שיתפו אותנו, כל אחד בתורו, בסיפורי חייו.
אז במה נגסנו, בהנאה, וממה לגמנו, בסקרנות:
מנות הפתיחה:
פוריפוודה – לביבות עדשים
בונדה – כדורי תפוחי אדמה מטוגנים ועטופים בבצק חומוס
פסטלים – כיסונים ממולאים בבשר עוף ותפוחי אדמה
צ׳אטני קוקוס וכוסברה
צ׳אטני עגבניות ותמרים
בליווי יין פרוסקו אקסטרני דריי אנטיקה טרה ונטה 2021- Proseco Extra Dry Antiche Terre Venete
מנות הביניים :
חובה – כופתאות סולת ממולאות בבשר עוף ותפוחי אדמה – בליווי יין רוזה אמורה ביו אורגני 2020 –
Amore in Rosa Bio
כרובית אפויה ברוטב קוקוס
דושה – פיתות רכות עם צמנדי עגבניות וקוקוס וצמנדי בוטנים וקוקוס – בליווי יין גוורצטרמינר מידלברג דומן ביוקל 2019 – Gewurztraminer Midelbeg Domain Boeckel
מנות עיקריות:
אפום – לחם קוצ׳יני
תבשיל בשר פרגית ברוטב עגבניות חריף
תבשיל בשר פרגיות ברוטב כרכום
בליווי פרימיטיבו די מנדוריה לג'נדה, ויניינטי די סאלנטו כרמים בוגרות 60 שנה 2018 – Primitive Di Manduria Leggenda
קינוח:
עוגיות פרחים, מתוקות ויפות\ עם הל
סאורי – קינוח טפיוקה מתוק עם קולי פירות
צ׳איי (תה עם חלב ותה בלי חלב)
בליווי יין מוסקטו ד׳אסטי מאורו סבסטי 2021 – Moscato dAsti
לגמנו גם מיין סוביניון בלאן 2020 , מיקב אליגוטה, שהביאה אורית לפגישה הטעימה.
כהרגלי, חקרתי קצת יותר לעומק את נושא קוצ'ין והיהודים שחיו בה מאות שנים עד שהחליטו להגיע לארץ. זהו נושא רחב המלא בסיפורים ובבתי כנסת.
קיצרתי וקיצרתי.
קוצ'ין היא עיר נמל הנמצאת בדרום מערב הודו במדינת קרלה. במקומות רבים היא מופרדת מהיבשה על ידי לשונות ים, אי מלאכותי שבנו הבריטים ושפכי נהרות.
קוצ'ין הייתה מרכז למסחר החל מתקופת המאה ה-14. קרלה היא אחת מהמדינות המובילות בהודו גם בשפע עצי הפירות הגדלים במרחביה וגם במטעי תה וגומי ושדות אורז גדולים מאוד בשטחם.
ישנה גם תעשיית תבלינים ענפה: שיחי הל ושיחי פלפל, עצי קינמון ואגוז מוסקט, פלפלים אדומים חריפים.
לעיר יש היסטוריה מיוחדת וארוכת ימים. היא הייתה תחת כיבוש של אנשי פורטוגל, הולנד ובריטניה. כולם השאירו בניינים ואת מנהגי ארצותיהם ברחבי העיר.
אנשים שטיילו במקום מספרים על עיר יפה השופעת במקומות לביקורים.
מתוך "מרכז מורשת יהדות קוצ'ין": קהילת יהודי קוצ’ין שמנתה עם העלייה לישראל בשנות החמישים כ- 2,800 נפש, היא מבין הקהילות היהודיות הקטנות בעולם.
על פי המסורת, הגיעו היהודים לאזור קוצ’ין, כסוחרים בתקופת שלמה המלך, לפני כ-3,000 שנה. ההתיישבות הראשונה הייתה בעיר הנמל קראנגנור המכונה בפי היהודים שינגלי.
במשך השנים, בעיקר עקב חסימת נמל קרנגאנור בסחף, עזבו היהודים את העיר והתיישבו גם בקוצ’ין. הם התפרנסו בעיקר ממסחר בתבלינים וממסחר זעיר. מעטים עסקו בחקלאות.
החל מהמאה ה-16 הצטרפו אל יהודי קוצ’ין קהילות יהודיות נוספות ובהן יהודים סוחרים מגולי ספרד ופורטוגל ומארצות כמו סוריה, תימן ועירק. יהודים אלה כונו “פארדסים”, זרים בלשון המקום. הם כונו גם "לבנים" , אימצו לעצמם את מנהגי היהודים המקומיים ובנו לשימושם בית כנסת נפרד.
יהודי קוצ’ין היו דתיים אדוקים וחייהם היו סביב בתי הכנסת שנבנו כמבנים מפוארים המעוטרים בגילופי עץ יפים. גם תשמישי הקדושה קושטו בעיטורים רבים ונוצרו מכסף ומזהב.
נוסח התפילה הנהוג בקהילה הוא כמנהג ספרד בנוסח ליוורנו, ביחד עם פיוטים מקומיים מקוריים בנוסח שינגלי. לצד הפיוטים והתפילות שנכתבו בשפת הקודש חוברו בקוצ’ין שירים יהודיים בשפה המקומית, שפת המאליאלאם.
למרות היחס האוהד והסובלני מצד החברה ההודית ומצד השלטון המקומי, בחרו מרבית יהודי קוצ’ין לעזוב את בתיהם ולמכור את כל רכושם כדי לממן את עלייתם לארץ ישראל ולממש את חפצם להגיע לציון.
בתקופת הקמת מדינת ישראל ראשי הקהילה פנו לראש ממשלת ישראל בבקשה לעלות לישראל. תשובת הממשלה הייתה שעל הקהילה לשלם ממקורותיה את עלות העלייה, זאת בשונה מכפי שהיה נהוג בנוגע לקהילות במזרח אירופה.
הקבוצות הראשונות של בני העדה עלו במהלך 1950 . עד סוף 1965 עלו לישראל כ-85% מאנשי הקהילה.
המון המון תודה לאילנית (הבשלנית המצויינת) ולציון מנחם, שאירחו אותנו מכל הלב בביתם, לאנדרי סוידאן, שידע להתאים הייטב את היינות לשפע המנות והתבשילים, וליוזמת והמובילה של הקבוצה "יין ישמח לבב אנוש" אורית גלעד !!!
