חברי העמותה הישראלית לתרבות קולינרית בהובלת דוד קישקה יו"ר העמותה התכנסו השבוע, לפנות ערב, ליד שער הדרך המובילה לבוסתן הכרמל בין עצי בננות עמוסי פרי. גם אני ומצלמתי היינו ביניהם.
הגענו למקום מאוד ייחודי הנמצא בשולי מורדות הר הכרמל, מזרחית לקיבוץ מעגן מיכאל. את פנינו קיבלה בחיוך ובחמימות עדנה קישקה שמכיסה בלטו מזמרות וכלי עבודה. עדנה אחראית על ניהול המקום, טיפול וטיפוח העצים הרבים שבו.
בוסתן הכרמל שהקים אברהם חסידים, איש מעגן מיכאל, הוא בוסתן של פירות אקזוטיים] בו כ- 120 (לא ספרתי) מיני עצי פרי מיוחדים ונדירים, אקזוטיים ברובם, שלוקטו מרחבי העולם וחלקם עוברים איקלום בארץ. העצים ניטעו על המורדות המערביים בדרומו של הר הכרמל המלא בלעי אבן ענקיים, שם הם משגשגים ונהנים ממסתור מרוחות מזרחיות.
עדנה הובילה אותנו בשבילים, חלקם סלולים ומשופעים במדרגות וראינו עשרות עצי פרי אקזוטיים שונים שעל רובם (כמעט כולם) שמעתי בפעם הראשונה. מהעצים שהניבו פרי בשל קטבה עדנה פירות , חתכה בסכין חד פרוסות ואנחנו טעמנו. אינספור צורות וטעמים היו שם, בדרגות חמיצות שונות. חלקם היו גם מתוקים וטעימים יותר לחיכי. היא הגישה לנו גם פירות עטופים בקרח שהוצאו מהמקפיא.
את כל המתחם המיוחד הזה , ליד מעגן מיכאל, הקים, כמפעל חיים אברהם חסידים .
כשעלה אברהם חסידים מעיראק, כילד ,הוא ומשפחתו התגוררו במעברה ליד יהוד. הוא ראה באזור בוסתני עצי פרי שונים וחלומו היה להקים בוסתן שלו, אותו יטפח ויגדל.
בשנת 1969 הוא הצטרף לקיבוץ מעגן מיכאל עם אישתו ובנו והחל לעבוד במטעי הבננות של הקיבוץ. חסידים גם ריכז את הענף ולא שכח את חלומו. הוא קיבל שטח קטן בין פסי הרכבת לכביש 4 והתחיל לנטוע את עצי בוסתנו. אבל הקרבה לכביש הייתה לרעתו חוצפנים חסרי מוסר עצרו וקטפו את הפרי מהעצים.
ב-1990 מצא אברהם חסידים פתרון לבעייתו בקרקע מסולעת סמוכה בין מערת כאבארה, שהפכה חלק מן הפולקלור הקיבוצי, ומטע הבננות הקיבוצי. עשרה דונם מלאי אדמת טרשים הפכו בהשקעת עבודת פרך לבוסתן הגדול השופע בעצים מלאי פרי כבר 32 שנים. את חלק מהעצים יזם אברהם להביא מרחבי העולם הדרומי, מזרחי ומערבי. חלקם הגיעו למדינת ישראל בפעם הראשונה.
לאחרונה למשל, פורסם זן אקזוטי חדש של בננה, 'היד המתפללת' שאוקלם לראשונה בישראל ב'בוסתן כרמל'. בזן החדש האסייתי של הבננה נמצאים ריכוזים גבוהים של עמילן, אשלגן, ברזל וסידן. טעמה ונילי חמצמץ. בארצות אסיתיות נוהגים להשתמש בה לטיגון. היא קשה יותר מבננה רגילה לפני ההבשלה הסופית. אורכה ומשקלה גדול פי 2 מבננה רגילה והיא נוחה לטיגון. טעמתי אותה ונהניתי, כמובן.
ליד כל עץ מופיע שלט המציין את שם הצומח לידו ומהי ארץ מוצאו.
אני מביא כאן חלק מהשמות, שאני בטוח שלא רבים ממכם שמעתם עליהם. כמויות הפרי קטנות לכן הם לא מוצאים למכירה לציבור אלא נאכלים ע"י אנשי הקיבוץ:
נופוליטוס – מכסיקו שזיף אפריקאי – דרום אפריקה תפוח הוורד – מזרח אסיה תפוח מים – מזרח אסיה קניסטל – מרכז אפריקה פיג'ויה – דרום אמריקה פיטאיה – מרכז אמריקה תות שאמי – מערב אסיה שעועית הגלידה – מזרח אמריקה קרמבולה -אסיה תפוז הקופים – אסיה ג'בוטיקבה – דרום אפריקה אנונה מוריקטה – דרום אמריקה גפן איזבלה – מערב אסיה אגוז שמן – דרום מזרח אסיה לונגן – סין לימון אצבעות בודה – מזרח אסיה אוסנה – הצפון הממוזג תות עץ ארוך – פקיסטן צימוק יפני – יפן אגוז המרולה – דרום אפריקה בננה פלטוס – דרום אמריקה בננה בטעם תפוח בננה אדומה אגוז מלבר פאפיה פסיפלורה פיטנגו זית ספודילה ספוטה – דרום אפריקה עץ חרוב, רב שנים, שהרכיב אהרון אהרונסון לפני למעלה ממאה שנה שיזף הודי תמר הינדי ועוד ועוד.
סיור מעניין, טעים וייחודי היה לנו, חברי העמותה הישראלית לתרבות קולינרית.
תודה ליוזמים, למארגנים ולמארחת, עדנה, שלי חשוב לברכה ביישר כוח והמשך מוצלח בפרויקט המיוחד הזה. ברכות גם לשפע בריאות למייסד ומקים המקום, אברהם חסידים.
