הערך החינוכי של בקורות יין–ב'

08/06/2013
אמינות הדירוג כיום בארץ מוטלת בספק ויש מקום לשפרה המשך »

מאת: פרופ' עמוס הדס
לחלק א

עמוס הדס 78=105

 

מהו הערך החינוכי של בקורות על ודירוגי היינות בתקשורת הישראלית?

כדי לנתח את דירוגי היינות של בודדים "מומחים" או "צוותי מומחים לדירוג יין", אשר פורסמו בתקשורת הונחו מספר הנחות בסיסיות.
הראשונה היא שדירוג יין הינו דירוג האיכות של יין הנטעם בטעימה עיוורת כאשר הטועם אינו מודע למחיר היין מקורו או היצרן ("בצוותי מומחים"). טועמים יחידים בדרך כלל מודעים ליינות הנטעמים בעת ביקור ביקב, אירוע השקה, תערוכת יינות או רכישה עצמאית. ההנחה השניה היא שתווית היין הנטעם הינה כעין כרטיס ביקור המציין מעמד, מקצועיות ומוניטין מקצועי של יצרן היין. ההנחה השלישית היא שמחיר היין הנטעם מהווה מעין אישור לרמת האיכות, או דירוג איכות היין בעיני יצרן היין. כלומר מחיר גבוה או ציון של "יין שמור", "יין שמור במיוחד" או "יין סופרייר"  מצביע על איכות עולה בהתאמה.

מניתוח הנתונים שנאספו נביא את הממצאים לשני טועמים בודדים ( צרכן יין נלהב א', ומומחה יין – ב') ושני צוותי טעימה הראשון כלל ציבור של צרכנים מקרי שהסכימו לשמש כטועמי יין לעת מצוא (צוות א') וצוות הכולל ייננים, יועצי יין, עיתונאי יין, סוחרים ויבואני יין ואחרים (צוות ב'). בטבלה הבאה מובאים מספר היינות שנטעמו, טווח דירוג איכויות היין שנקבעו, טווח מחירי היינות שנטעמו, ממוצע הניקוד והמחירים וכן סטיות התקן (מדד לפזור הנתונים המציין את טווח הדירוג באיכות (ניקוד) שבו מצויים % 67 מהנתונים.

הטועמים    מס' היינות    טווח מחירים        טווח איכות       ממוצע מחירים      ממוצע הדירוג.
              שנטעמו           (ש"ח)                                -/+ סטית התקן     -/+ סטית התקן

טועם א'   מעל ל- 100   249 – 28            93 – 49             42 ± 94         9 ± 74

טועם ב'  מעל ל- 100    299 – 75            94 – 74             48 ± 112       3 ± 87

צוות א'    20                250 – 45            78 – 55             42 ± 91          7 ± 68

צוות ב'    מעל ל- 300   490 – 28            92 – 78             54 ± 87          3 ± 87

הממצאים מעניינים. הטועם הראשון טעם מגוון רחב של יינות שמחירם מנמוך ועד גבוה. היינות זכו לדירוג ממוצע של 74 נקודות וסטיית תקן של 9 נקודות. כלומר היו יינות שלא זכו לדירוג מחמיא והיו טובים מאד עד מעולים. הטועם השני טעם יינות שלפי מחירם נחשבים יינות טובים ויותר מכך ולכן דירוגו היה סביב 87 נקודות (ערך גבוה והפיזור סביבו מצומצם). כלומר כל היינות היו מטובים מאד ומעלה וכמה מתחת לכך. צוות א' טעם יינות בטווח מחירים רחב אך דרגם נמוך עם פיזור גבוה. צוות ב' טעם יינות בטווח מחירים רחב מאד אך דרגם כטובים מאוד עם פיזור מצומצם.

לפי ההנחה, שמחיר היינות מציין את דירוג האיכות שלהם בעיני היצרן הרי, שהטועם הראשון קלע יותר לדעת היצרנים בכך שדירוג האכות שלו היה רחב למדי. צוות א' העדיף להפחית בערכם של היינות מבחינת איכותם בעיני היצרן בכך שהדירוג הממוצע היה נמוך ופיזור הדירוגים היה רחב (סטית תקן של 7 יחידות). דירוגי האיכות של טועם ב' וצוות ב' דומים מאד והפיזור סביב הממוצע הגבוה קטן מאד. בעוד שלפי טווח המחירים טועם ב' טעם יינות איכותיים דירוגו הכולל זהה לזה של צוות מומחים ליין שטעמו טווח יינות רחב ביותר מהפשוטים שעל המדפים וכלה ביקרים ביניהם.

נחזור לדמיון שבין פירוס דירוגי איכות צפויים.
 צוות ב', שכלל ייננים ומומחי יין ויועצים, הצפי לדירוגו היה שידמה למצופה מפיזור מקובל, כלומר מיעוט של יינות איכותיים וריבוי של יינות בינוניים ומטה. כלומר הצפי היה לממוצע נמוך מזה שנמצא ולסטית תקן גדולה יותר. כדי לבחון זאת נבחר המחיר כדירוג איכות היינות של היצרן, המכיר את יינותיו, כגורם הבלתי תלוי ונבחנה מידת המתאם בינו לבין דירוג האיכות של הטועמים. המתאמים חושבו והוצגו בפני מספר אנשים המנוסים בבחינת מתאמים סטטיסטיים.

הדעות שהובעו היו: המתאם של דירוג טועם ב' יכול היה להסביר רק % 18 מהשונות במחירים לבין דירוג האיכות שלו והיתר נובע מגורמי מתאם אחרים (הטייה לציון גבוה, רגישות טעימה נמוכה, פרגון לתעשיית היין, זאת כיוון שטעימותיו לא היו כנראה עוורות). המתאם בין מחיר היינות לדירוגם על ידי צות ב' היה גרוע יותר והסביר רק % 8 מהשונות בקשר ביו מחיר לדירוג.  מאחר והטעימות במקרה זה היו עוורות, המתאם הגרוע הוסבר בהעדר רגישות הטועמים לדקויות האיכות, קיים גם ספק באם ייננים שנכללו בצוותי בטעימה זיהו את יינותיהם, או כהסבר אחר, שהיצרנים קובעים את מחירי היינות על פי ערך היינות בעיני עצמם ולא על בסיס איכות מובחנת. בכל מקרה צרכן היין או צוות צרכנים היו קרובים יותר לפירוס איכויות מקובל של מגוון יינות מאשר הטועם המומחה או צוות המומחים.

התחושה היא שכיום לאור הממצאים הללו יעדיף ציבור צרכנים לרכוש יינות לפי נסיונו או טעימה של חברים אמינים ולא לפי פרסומים בתקשורת. הממצאים גם מעלים את השאלה מהי התרומה החינוכית שפרסומים אלה מקנים לקהל צרכנים הניצב נבוך ליד ערימות בקבוקים בערבי חגים?    

בנסיון לענות לשאלה זו כמו גם לשאלה המקורית הוצגו עיקרי הממצאים הללו בפני צרכנים וחברים. התגובה הכוללת לא הייתה אחידה ונצטט כמה מהן :
 "מדוע שלא נקנה כמויות גדולות של היינות הזולים אף מאלו המוצעים במבצע 3 במאה ש"ח?"
 "מדוע נרכוש יינות שמחירם יחסית לאיכותם, המוחלטת ולא המוטה, הוא הגבוה ביותר"?
 "מדוע נשלם תוספת מחיר הגדלה והולכת לאיכות שאינה מובטחת או מוכחת"?
"מדוע היינות כה יקרים בארץ?
אנו מוצאים יינות טובים מהם מיבוא או בחו"ל ובמחירים נמוכים בהרבה מאלה".

נזכור כי מדובר בצרכנים וקונים אקראיים מקהל שאינו בעל מיומנות בהערכת יינות. אותם הממצאים העלו גם הערות מצד כמה מביני דבר שהטילו צל כבד על מיומנות החברים בצוותי הטעימה, במידת יכולתם לדרג יינות בלא משוא פנים לאומי או אחר, במשקל הנגזר מהמלצותיהם.

היו גם אחרים, בעיקר בין מביני דבר, שקבלו כי אין דין ואין דיין בארץ.
 "מי קבע שיין זה הינו יין שמור ולמי הוא נשמר"?
"מדוע אין המדינה באמצעות משרד התמ"ת, משרד החקלאות, או מכון היין הישראלי מעורבים בקביעת מחירי היין ודירוג איכותו"?
"באם אין בארץ דירוג יינות לאיכותם על פי חוק, ברור כי המצוין על התויות הוא גימיק שיווקי".

 הושמעו לא מעט הערות עוקצניות:
 "מדוע שאשלם מחיר כה גבוה ליין כשאני יכול לזכות בהנאה רבה ובזול משתית בירה טובה"?
 "ככל שהיין ישיר ופשוט יותר איכותו עולה בעוד מחירו משמש מדד לנפיחות האגו של היצרן"
 מי אומר שהם צודקים"?
 "האם תמיד הם תמימי דעה בכל הקשור לדירוג היין"? 

נזכיר כאן כי גם בין קובעי הגורלות, טועמי היין הבכירים, אין תמימות דעים.
ידוע המקרה בו מבקר היין המוערך רוברט פארקר, דירג בבורדו יינות מסויימים בטווח של 90 עד 95 מתוך מאה. יינות אלה דורגו על ידי ג'נסיס רובינסון, מבקרת יין מוערכת ביותר, בטווח של 55 עד 59 ממאה. ההפרש בדירוג אותם יינות גרם לזעזוע עמוק בבורדו. אחד ההסברים לשוני הרב בין דעות השניים הוא ההבדל בתרבויות היין שברקע שני הטועמים הגדולים.
 מצד שני, ההבדלים בין היינות הרבים והסיבות להטיית פירוס האיכויות לעבר היינות בעלי האיכות הנמוכה מוסברים לא אחד בשתי האמרות הבאות: זו של לואי פסטר, כי "בבקבוק יין אחד צפונים יותר ידע ופילוסופיה מאשר בכל הספרים המצויים בספריה גדולה וגדושה" והשניה, האמרה האיטלקית מהמאה השש עשרה לפיה "יינן, שייצור יינותיו עולה יפה בידו, יכולותו לחולל ניסים גדולה יותר מכלל היכולות של קהל אומרי הללויה הממלא כנסיה שלמה לחוללם".

ברור מכל הנאמר למעלה, שאמינות הדירוג כיום בארץ מוטלת בספק ויש מקום לשפרה מחד, ומאידך לקדם את הענין של הקהל בפרסומי הכתבות.
 השינוי בקהל הצרכנים יבוא הן בשל שיפור אמינות ומיומנות הטועמים והן בשל מאמץ חינוכו לתרבות יין.
 המאמץ הזה חייב להעשות על ידי היצרנים והכתבים כאחד.
 אולם, לא נרחיב כאן על הפרטים ואלה יתכן ויובאו בקרוב לפרסום.

לאור כל הנאמר למעלה מן הראוי שנסב ליבנו לעובדה, כי כולנו ניחנו בחושי ריח, טעם וראיה וזכרוננו בדרך כלל טוב ומדויק, כמו אלו של טועמי היין ומבקרי היין שיהיו הם מקצוענים ככל שיהיו. מדוע לא נדבק באמירתה, טענתה של ג'נסיס רובינסון "מאחר ואנו הצרכנים משלמים עבור היינות, מן הראוי שנקרא, נתרשם מהמידע המוצע לנו אך נזכור כי השיפוט וההחלטה בכל הקשור ביינות נותר בידנו ובידנו בלבד.
אין כל מרשם או הצעה במקום זה  שאדם רגיל ייצא וירכוש יינות כדי לטעום אותם, לרכוש מיומנות ולדרג את איכותם לפי טעמו האישי. ברור וטבעי יהיה שיעזר בהמלצות טועמי היין, שאת כתבותיהם יקרא ויבחן מדי פעם. למעשה כך "יכייל עצמו" לאיכויות מחד ומאידך לטעמו של הממליץ או הממליצים.

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

תגובה אחת על הערך החינוכי של בקורות יין–ב'

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *