עם הפסלת רותי כוכבא

30/07/2021
בקיבוץ נען המשך »

ישראל פרקר
השבוע הצטרפנו, דוד ממי ואני, לסיור מעניין ביוזמת רשות הטבע והגנים, שנערך בשבילי קיבוץ נען, עם המדריך, בן הקיבוץ, שמעון גת. מצאנו קיבוץ נקי, מטופח, מלא בפסלים ואתרים נוסטלגיים, מעניינים.
למדתי הרבה וצילמתי גם הרבה, מכיוונים שונים. החומר מורכב ואעלה אותו במספר פוסטים.

אתחיל באמנות יפה. בסיורינו הגענו לביתם, העטוף באמנות, של רותי ואפרים כוכבא.
התלהבנו מפסלי רותי הרבים, התיישבנו על כסאות שהוכנו לנו והקשבנו לסיפור חייו, המרתק והמיוחד, של אפרים, שאני מביא אותו כאן "בקיצור".
אפרים נולד בהולנד בשם ארנסט, ב 1943, ליהודים מרתה ופריץ ון־קוייוורדן, בתקופת השלטון הנאצי. כשהרתה אימו חשוב היה להסתתר מהגרמנים שחיפשו יהודים, כדי לשלחם למחנות. מרתה ופריץ מצאו דרך לפתרון הבעיה. הם פנו לז'קלין ולמקס – זוג הולנדי, היא גויה והוא יהודי, וביקשו שיסתירו את התינוק שייוולד. במשך ההריון, הלכה ז'קלין עם כרית, תחת החולצה, כדי שיחשבו שהיא בהריון. כנולד התינוק הוא נרשם כבנה של ז'קלין והיא יצאה עם ארנסט מבית החולים. באותו רגע ארנסט-אפרים נפרד מהוריו לנצח. ז'קלין טיפלה בו. הוריו נתפסו, בעקבות הלשנה ונשלחו למחנות, משם לא חזרו.
דודו של התינוק, שהיה באנגליה במהלך המלחמה ביקש להעבירו אליו. נערכו משפטים בנושא. ז'קלין, בינתיים, חלתה בסרטן ומתה. אחרי מותה בית המשפט הגבוה בהולנד אישר להעביר את הילד בן השלוש לדודו מצד אביו. ב-1947 עלו הדוד ואפרים ארצה והילד נמסר לטיפול לדודתו, עדינה, אחותו של אביו. עדינה (שגם לה היה סיפור מרתק מתקופת השואה, באירופה) הגיעה ב-1946 והצטרפה לאורי כוכבא בנען ושם הם הקימו את משפחתם. הם גידלו את אפרים כבנם ורק בבר מצווה שלו הם סיפרו לו את סיפורו, האמיתי, מי היו הוריו ואיך הגיע ארצה.
אפרים המשיך בסיפורו המרתק וסיפר בין השאר על ביקור עם אישתו רותי וילדיהם במקומות ילדותו בהולנד ועוד.
ב־2005 קיבל אפרים הודעה שעצמות אביו התגלו באתר בנייה של בסיס חיל האוויר האמריקאי בשטוטגרט שבגרמניה. התברר שפריץ עבד בשדה התעופה, שהיה אז גרמני, ונקבר שם בארון ליד עובדי כפייה אחרים שנפטרו , מעומס העבודה. טקס קבורה יהודי בשיתוף אנשי הקהילה בשטוטגרט נערך לאבא בבית הקברות המקומי.
כאמור, חצר ביתם של רותי ואפרים מלאה בעשרות רבות של פסלים נהדרים, מעשי ידיה של רותי כוכבא, שעושה אותם בהנאה מלאה כבר כ20 שנה. היא לא מציגה את הפסלים הנהדרים בתערוכות, וגם לא מוכרת אותם. הכיף והנאת העשייה זה מה שמעניין אותה.
אני צילמתי מסביב, עוד ועוד ואנחנו המשכנו את סיורינו המעניין בקיבוץ.

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *