הערך החינוכי של בקורות יין–א'

24/05/2013
בקורות על ודירוגי היינות בתקשורת הישראלית המשך »

מאת: פרופ' עמוס הדס
לחלק ב'
עמוס הדס 78=105

​מהו הערך החינוכי של בקורות על ודירוגי היינות בתקשורת הישראלית?

לא מכבר הועלתה באחד מאתרי היין משאלה להקמת "קואופרטיב דעות" על יינות ישראל ובה דוגמאות המצביעות כי הכוונה ל"קואופרטיב של מתארי טעימת יינות" ואולי גם דירוג יינות.
 הצעה זו באה למלא אחר חסרון טור היין בעתון "הארץ" שנכתב על ידי דניאל רוגוב ז"ל. רשימותיו של ד. רוגוב ז"ל בעתון ה"ארץ" היוו לרבים וטובים בסיס לבחירת היינות והיו מי ששימרו רשימות אלה לצורך המלצות לקונים. חסר זה החל מתמלא ברשימות בקורת ולעיתים דירוגי איכות יינות בעתונות הכתובה והמקוונת. העניין שלי בפירסומי היין בתקשורת התעורר בשל השיחות שנהלתי עם צרכנים רוכשי יינות בשנה וחצי האחרונות, בעיקר בעת המבצעים הגדולים ערב חגים.

בעקבות השיחות שנהלתי ליד דוכני היינות במרכולים ובחנוית יין וניתוח התשובות לשאלותי הסתבר, כי רוב הנשאלים לא קוראים את הרשימות, או ההמלצות ליין; לדירוגי היינות אין משמעות כל שהיא בעיניהם ורובם מטילים ספק רב בערך פרסומים אלה ולמידת השפעתם בעת בחירת יינות לחג.

כותבי אותן רשימות, כמו גם דירוגי איכות המומלצים לקונים על ידם, מוכרים אך במעט או כלל לא לצרכנים. לרובם הגדול לא ברורים מושגים כמו "טועם היין", "מבקר היין", או"מבקר יינות" המעריך או מדרג איכות יינות. לפיכך אנסה להבהיר תחילה את המושגים ומהם להמשיך ולהעריך את משמעות רשימותיהם ודירוגי האיכות שהם מפרסמים. אציין רק כי חוסר העניין ומיעוט העיון בחומר זה נובעים, לדעתי, בלעדית מהעדר תרבות וחינוך ליין בציבור הישראלי. 

להיות היין ה"משקה הנבחר" או המשקה העילי מאז ומעולם ובשל משקלו החברתי, הדתי והמסחרי, נודעה חשיבות מיוחדת וזהירות מרבית לאפיון איכויות היינות עבור רוכשי היינות, לסוחרי היין ויצרניו;
אפיון ודירוג איכות היינות ניתנו בידי מומחים וטועמים מקצועיים שעבדו עבורם. המצב אינו שונה גם היום. אולם מעבר לשכבת "טועמי היין" המקצועיים חלה הרחבה בפעילות ההסברה והערכת היינות לציבור הרחב באמצעות אלה המוכרים כיום כ"מבקרי יין", "עתונאי יין" ו"שופטי יין" בתחרויות יין לאומיות או בין לאומיות. ממצאיהם, בקורתם ודירוג איכויות היינות שלהם המתפרסמים בתקשורת מעניינים את כלל הצרכנים. במרבית ארצות העולם מומחים אלה עוברים תקופת הכשרה ממושכת, בלימודי נושאים הקשורים בגפן, יין, בטעימות ובדירוג איכויות היין. "טועם יין" נתפס ומוחזק כאדם בעל מיומנות מוכחת בטעימות יין, הערכתם ודירוג איכות היינות.

"כתב יין" שונה במעמדו ומקצועו מ"טועם יין". לפי ג'נסיס רובינסון, הגדרת מקצוע "כתב יין" מעורפלת ולא תמיד ברורה. יתכן והעירפול מכוון לאי בהירות מתוך הבנה, שמקצוע או עיסוק כ"כתב יין", אינו מוגבל לנושא דירוג איכות והערכת היין ככזה, אלא בנושאים אלו או אחרים הקשורים ביינות, יקבים, סגנונות יין, היסטוריה של יין, יינות אזור ועוד. כיום הם משמשים ככתבי יין המתמחים בכל הקשור בכרמים וגפן יין, שיטות ייצור וסגנונות יין, סחר מקומי ובין לאומי ביין, חינוך והדרכה ליין ועוד, ומפרסמים את רשמיהם מביקורים ביקבים, באירועים וטעימות יין. פעילותם דומה ואף זהה לזו של מבקרי מזון, מסעדות, ספרים, תאטרון, אופרה או קונצרטים, ומכאן שהשכלתם רחבה ביותר.
 אנו מוצאים "מבקרי יין" רבים המדרגים איכויות יין ולא אחת הפכו לקובעי גורלות ייננים או אף יקבים. ניתן להבין שבארצות בהן קיימת תרבות יין עמוקה ומושרשת, יש למבקרי היין וטועמי היין משקל רב בקביעות הצרכנים בעת רכישות יין.

בארץ מפורסמות תוצאות טעימות והמלצות מבקרים, טועמי יין בודדים, או צוותי טעימה, בעתונות היומית וגם בירחונים ואתרי רשתות. סיכומים וכתבות אלו של צוותי טעימה וטועמים בודדים, מדווחות בדרך כלל על יינות מסדרות טובות עד המעולות ביקבים ולעיתים נדירות גם על יינות מהסדרות הנמוכות של היקבים.

 ללא ספק כתבות אלה, מלבד היותן מקור הכנסה לכותביהן, נועדו מלכתחילה להדרכת הקהל במבוך שוק היין המקומי ויינות היבוא (בדומה למבקרי אומנות, תיאטרון, קולנוע ומוסיקה). מידע זה נגיש לכאורה לרבים מקהל הצרכנים הישראלי המעונין ברכישת יין.
בארץ, הקהל הרחב מחוסר מודעות וחינוך לצריכת יין ולכן פרסומים הקשורים ביין משרתים אך ורק ציבור מצומצם יחסית.  למעשה המידע המפורסם צריך היה להפוך למכשיר חינוך והדרכת הקהל לצריכת יין. בפועל החומר אינו נקרא וכשלב ראשוני יש להבטיח מעל לכל ספק, כבכל נושא ומבצע חינוכי, שהחומר המתפרסם על ידי מומחי היין המקומיים מעניין את הקהל ושנית, המידע הנמסר הוא מדויק, אמין ובדוק. כאן המקום להדגיש, כי כדי שהמידע יקרא על ידי ציבור גדול חייבים למצוא דרך אל קהל הצרכנים ולעורר בו ענין ביין. יהיה זה במבצעי הדגמה רבים במקומות מכירה, במבצעי הדגמת שימושי יין בבישול, בהצעות לכבוד אירועי אירוח מלווים בהדגמות, לפרסם ולצייד רוכשי יינות בחוברות הדרכה מתאימות. פעילות כזו מצומצמת יחסית לאפשרויות המצויות ביידי היצרנים והמשווקים את היינות בארץ. 

מסריקות שנערכו באתרים ועתונים שונים עולה כי מרבית כתבות היין היו במתכונת של ביקור ביקב או באירוע השקה וטעימה והכתב(ת) מסרו את החוויה וההתרשמות מהאירוע או הביקור או מהיינות, אך ללא דירוג איכות. מכאן שכל אלה הם חומר עתונאי המתפרסם כדיווח של "כתב יין" רגיל או "מבקר יין" המביא את דעתו והתרשמותו.
 הקוראים עשויים להתרשם, להשתכנע או להאמין וללמוד מכתבות אלה ככל העולה על רוחם, אולם החומר המתפרסם הוא פרי עטו של החתום, על דעתו ואחריותו בלבד.

שונה המצב בכתבות בהן דורגו יינות בבחינת מידע על איכויות היין שנקבעו על ידי כתבי יין, צוותי טעימה מנוסים או מוסד ממלכתי מוכר. המידע הזה נאסף, נותח סטטיסטית, וממצאי הבחינה מובאים בהמשך הרשימה. לשאלות שנשאלו צרכנים לגבי המידע בתקשורת ענו מרבית הקונים שאינם קוראים מידע זה כיוון שאינם רואים בו חשיבות להחלטתם. חלקם העיר כי טעמו של אחד אינו כטעמו של השני ולכן גם אם קראו את החומר המתפרסם הוא אינו מועיל ובכלל – מה ההבדל בין היינות. מעטים העירו כי לדעתם יין איכותי כזה או אחר אינו אלא מצג שווא חברתי, שמטרתו להציג מומחיות שאינה ממשית. נראה שתשובות אלה מצביעות ללא ספק על היות ישראל מדינה שקהל צרכניה ברובו הגדול אינו מודע ואינו מורגל בצריכת יין. כלומר הציבור לא חונך או הורגל ליין וצריכתו, הצריכה הנמדדת מקויימת על ידי פלח צר ומיוחד בקרב האוכלוסיה.

באם בוחנים סטטיסטית את דירוגי היינות במרבית ארצות העולם נמצא, שפירוס דירוגי איכות היינות (בנקודות ממאה) דומה לצורת פעמון אסימטרי הנוטה במידה רבה לעבר דירוג האיכות הנמוך.
רמז לכך נמצא למשל בטופס הטעימה של הארגון הבינל"א ליין (OIV), כפי שהונפק בתחרויות "טרהווינו" באילת, החלוקה לטווחי ניקוד האיכות בקבוצות היא, 0 – 40, 41 – 56, 57 – 71, 72 – 86, 87- 100 נקודות המציינות יינות בלתי ראויים, יינות רגילים ממוצעים, יינות טובים, יינות טובים מאד ויינות מצויינים בהתאמה. מחלוקה זו ניתן להניח שיינות שניקוד איכותם נמוך או שוה ל- 57 נקודות הם יינות ממוצעים או בלתי ראויים. כלומר ככלל יש הרבה יותר יינות ירודים מאשר טובים, טובים מאד או מעולים. מפרסומים של דירוגי איכויות היין בשוק האירופי נמצא שיינות העילית מהווים לא יותר מעשירית כלל היינות המיוצרים, או משווקים שם. ממצא זה מאושר במחקרים רבים המאשרים הטייה זו של פירוס דירוג איכויות היין.

 בארצות בעלות תרבות יין, כבאירופה למשל, לפרסומי דירוג יינות יש משקל ואמינות רבה מחד ומאידך השפעה לא מועטה בבחירת יינות על ידי הצרכנים.

המשך המאמר בחלק ב'

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

תגובה אחת על הערך החינוכי של בקורות יין–א'

  1. פינגבאק: הערך החינוכי של בקורות יין–ב' | Wines-Israel – השער לעולם יינות ישראל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *