ביקור וסיור במאיר שפיה

05/06/2021
ישראל פרקר המשך »

יין הוא לא רק "טעים לי או לא". אני מזכיר זאת, לעיתים קרובות, לאלה שעדיין לא הפנימו זאת. באמצעות יין מגלים עוד המון דברים , והחברות בין חובבי היין שופעת.
ביום שישי הצטרפתי לקבוצתה, רבת הפעילות, של אורית גלעד, "יין ישמח לבב אנוש", בביקור ביקב שפיה, שבכפר הנוער מאיר שפיה, הסמוך לזכרון יעקב. היקב פועל מ – 2005.
מיד כשעברנו את השער של הכפר חשתי שהגעתי לאתר המלא בנוסטלגיה, אהובתי הגדולה, המלא בפריטי אמנות ודברים שהמצלמה שלי אוהבת מאוד לצלם. אז צילמתי המון ובפוסט זה אני מביא הרבה ממה שראינו, עד שנכנסנו בדלתות היקב הקטן וטעמנו יינות, בהנחייתו של היינן קובי ארנס. המשך המלא בניחוחות וטעמי יין , בביקור ביקב שפיה, יגיע בפוסט נוסף.
היינו אורחי יורם פניאס, מנהל הכפר ודנה כורי, סגנית מנהלת בית הספר המקומי.
את סיורינו בכפר הובילה, בידע שופע רב, רותי ברוכאל (בן ישראל), רכזת ענף כרם יקב במשק. רותי סיפרה לנו על היסטוריית המקום, גידול הגפנים וייצור היין ביקב.
כדרכי, חפרתי ברשת ולמדתי עוד על כפר הנוער מאיר שפיה באתר הכפר ובויקיפדיה.
המושבה מֵאִיר שְׁפֵיָה הוקמה בשנת 1891 כמושבת בת של זכרון יעקב ונקראה "מאיר שפיה" על שם מאיר (אנשל) רוטשילד, סבו של הברון רוטשילד ואבי בית רוטשילד, ו"שפיה" מהמילה בערבית לבריאות.
ליד המושבה הוקם סנטוריום (מבראה) ששימש כמקום מקלט ליתומי "פרעות קישינב" שהובאו בשנת 1903 על ידי ישראל בלקינד, ממנהיגי ביל"ו שקרא למקום "קריית ספר".
ב-1917 הועברו מורי ותלמידי הגימנסיה העברית הרצליה, זמנית, מתל אביב למאיר שפיה, כאשר גורשו היהודים מתל אביב ומיפו , ע"י התורכים.
ב- 1923 הוקם במקום מעון ליתומות ממלחמת העולם הראשונה, וב – 1925 הוסב המקום לבית ילדים של ארגון "הדסה הצעירה". כשהגיעו הבנים למקום הפך "מעון היתומות" ל"כפר הילדים מאיר שפיה".
כפר הילדים הפך רשמית ל"כפר הנוער מאיר שפיה" בשנת 1957 כאשר נחתם הסכם שיתוף פעולה בין "הדסה ארה"ב" לבין מדינת ישראל.
אלפי תלמידים למדו ולומדים במקום, מאז.
שנת 2004 הכפר פתח דלתותיו גם לתלמידים מיישובי הסביבה והוכר רשמית כ"בית ספר ייחודי על אזורי למדעי החיים והחקלאות".
המשק החקלאי כולל את הענפים הבאים:
רפת – לול מטילות- משק מחקרי- ירקות אורגניים וביצים לצריכת הקהילה – כרם ענבים – כ- 90 דונם ענבי יין – יקב – גידולי שדה – תיירות חקלאית.
רבים מתלמידי הכפר הם יוצאי אתיופיה. התגבר הצורך בחיזוק הקשר של בני-הנוער מהעדה ונבנה כפר אתיופי אותנטי במתחם המשק הלימודי של "מאיר שפיה". תהליך הבנייה, מתחילתו ועד סופו, נעשה על-ידי תלמידי כפר-הנוער. התלמידים השתמשו לבנייה בחומרים טבעיים בלבד.
במהלך תהליך הלמידה הופתעו החניכים והצוות החינוכי לגלות את חסרון מקום המשחזר את חיי יוצאי אתיופיה בישראל, לכן בחזונו רוצה כפר הנוער לשמש כמרכז ללימוד ולהכרה עם העדה האתיופית, מרכז שיופעל על-ידי החניכים. גורמים מקרב יוצאי אתיופיה, שהיו שותפים לתחושה זו, חברו ליוזמה החינוכית ומסייעים לחניכים בשיחזור ובבנייה.
בכפר מתקיימות פעילויות להעמקת הקשר וההיכרות עם עברה של העדה האתיופית כמו: נסיעות למוזיאון האתיופי ברמלה, שיחות עם קייסים מהעדה ועוד.
בעידודה ועזרתה הרבה של רותי ברוכאל, בעלת תואר אוצרת יין, אישר משרד החינוך את מגמת "גידול גפן וייצור יין", במקום, כמגמה לבגרות עם 5 יחידות לימוד בנושא ייננות. הדגש הוא על גידול הזנים המקומיים, ים תיכוניים, הקריניאן, המרלו והמוסקט.
בדרך ליקב פגשנו, בין עצים ועשבים בפסלי עץ ומתכת ישנים ויפים, שמומלץ לטפל בהם, בהקדם, לצורך שמירה על אריכות ימיהם.
ביקרנו גם בחדרי הגלריה, המיוחדת, של חזי (יחזקאל) רייבי, הפועל כמדריך בכפר עשרות שנים.
בסדנת אומן העץ של חזי, משתתפים תלמידי הכפר היוצרים פסלים, מאוד מיוחדים, מגזעי עצים ומחפצים שונים. העבודות היפות מפוזרות על מדפים והרצפה, וחבל, חבל, (פעמיים) שמובילי הכפר לא דואגים להציגם בתערוכה, מיוחדת, מסודרת ויפה, באולם גדול, כדי שהמבקרים במקום גם יוכלו ליהנות מכולם שבעתיים, ואף לרכוש מהם, לקישוט בתיהם. כמובן שצילמתי רבים מהפסלים, הצפופים.
עצרנו בכרם קטן והגענו ליקב. פרטים נוספים, עם הרבה תמונות, יגיעו בהמשך, בפוסט נוסף.
תודה לאלון פלטנר, המארגן, לאורית גלעד, היוזמת הנהדרת של הקבוצה, לרותי ברוכאל (בן ישראל), שופעת המידע ולאנשי הכפר, המארחים. לחיים !!!

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *