פגישת מתנדבי אנשי מורשת בנמל יפו

בוקר מעניין ומחכים, היה לנו השבוע, כשנפגשנו, כ25 מתנדבים בעמותת אבני מורשת, באחד האולמות בנויי אבני כורכר, עם תיקרה מעוגלת, בשולי נמל יפו.
נמל יפו נחשב לאחד הנמלים העתיקים בעולם. הוא מוזכר כבר בספר יונה, כנמל שדרכו ברח יונה הנביא לתרשיש.
"אבני מורשת" – תקשורת לנכסי מורשת מוחשית – היא קבוצה ציבורית, התנדבותית המתמקדת בהנגשת אתרים ומבנים היסטוריים בסביבה דיגיטלית. אני אחד מאנשי הקבוצה, החשובה.
הקבוצה מתמקדת באתרים ובמבנים בעלי חשיבות היסטורית, מקומית, לאומית וישראלית ומעלה חומר רב לרשת .
תמונות על העבר מועלות בקצב מהיר לפיקיוויקי https://www.pikiwiki.org.il/ וויקי מדיה וחומר רב מועלה לאתר מגזין אבני מורשת https://hamoreshet.org.il/ ולקבוצת הפייסבוק המאוד פורה. https://www.facebook.com/groups/httpshamoreshet.org.il/
בכנס סיפרו צביקה זייד וברוך ניב על פעילות ההקבוצה עם הרבה תכניות לעתיד, אבישי לוביץ סיפר על שימור מורשת יהודי ליטא וראובן אברמוביץ, שהיה מנהל הנמל, ליווה אותנו לסיור במה שנותר בנמל, שרבים מבנייניו נהרסו לאחרונה לצרכי שיפוצים וחידוש הרובע. ראובן אומר: "כמי שמלווה את נמל יפו כל כך הרבה שנים ומכיר כל פינה ואבן מעל וגם מתחת למים, אני מודה "אני מאוהב בנמל יפו"." הרגשנו בזאת, מהר.
אני , כהרגלי צילמתי וצילמתי. אפשר, כמובן, לכתוב הרבה על מה שראינו ושמענו, אך אני נעזרתי בויקמדיה להחכים בקיצור ולדעת יותר מהו נמל יפו.
תודה למארגנים ולראשי הקבוצה ועמותת, אבני מורשת.
נמל יפו היה הנמל הראשי של ארץ ישראל עד לחנוכת נמל חיפה בשנת 1933.
משום היות נמל יפו עם מים לא עמוקים ובלי מפרץ טבעי, האניות שהגיעו אליו עגנו מחוץ לתחומו, בים הפתוח. עבודות הפריקה והטעינה נעשו לדוברות שהוכנסו למעגן בעזרת ספינות גרר קטנות. גם הנוסעים הורדו לספינות קטנות בים הפתוח, ובעזרתן הגיעו לחוף.
ענף ייצוא ההדרים היה בראשית ימי ההתיישבות היהודית ענף הייצוא העיקרי של ארץ ישראל. נמל יפו שימש כנמל המשלוח של ענף זה, ועל שמו נודעו התפוזים הארץ ישראלים בעולם כ"תפוזי Jaffa".
עם ראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל היווה הנמל שער כניסה לארץ ישראל, דרכו נקלטו רבים מאנשי העליות הקדומות, וכן מהעליות הראשונה, השנייה השלישית והרביעית.
באמצע המאה ה-19, לאחר שהוקם ביפו מגדלור והותקנו קווי טלגרף, מלבד שרותי הדואר שכבר פעלו קודם לכן, עברו בנמל יפו אניות ממספר חברות ספנות וכל שבוע פקדו אותו חמש אוניות נוסעים.
קו צרפתי – ממרסיי בצרפת, לנמלי מצרים, יפו, חיפה, ביירות – כל 10 ימים.
קו אוסטרי – מטריאסטה, נמלי מצרים, יפו, צידון, איסכנדרון ומרסיי – כל 12 – 15 יום.
הקו הרוסי – קו אוניות נוסעים שבועי (בכל יום רביעי) שיצא מנמל אודסה לעבר איסטנבול, איזמיר, ביירות, חיפה, יפו, עד לאלכסנדריה .בקו זה השתמשו אנשי העלייה השנייה שהגיעו מאודסה.
קו מצרי, אך למעשה בריטי – מאלכסנדריה, פורט סעיד חיפה וביירות
קו מוונציה ומג'נובה לאלכסנדריה וליפו.
בחוף ימה של יפו, מול הנמל, הופיעו, מדי פעם, אוניות מלחמה לצורך הפגנת כוח.
בשנת 1920 נערך בנמל יפו טקס חגיגי עם עלותו לחוף של הנציב העליון הראשון, הרברט סמואל. שלטונות המנדט שיפצו את הנמל ובנו שובר גלים מבטון על סלעי החוף והוקמו מחסנים גדולים, מגדלור ובית מכס ומנהלה.
בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט נסגר נמל יפו בפני היישוב היהודי ונמל תל אביב נחנך בשנת 1936.
ב-24 במאי 1949 שב נמל יפו ופתח שעריו, תחת הנהלה יהודית של החברה הממשלתית אוצר מפעלי ים, בפני 260 עולים ראשונים מאירופה. עבודות הסבלות נשארו בידי הפועלים הערבים. ב-2 בנובמבר 1952 הועבר הנמל למעמד של יחידה עצמאית במשרד התחבורה. לנמל הועברו 380 עובדים של אוצר מפעלי ים . הנמל פעל כנמל פתוח ללא שובר גלים והופעל בעזרת דוברות ברזל וגוררות. בשנים 1952–1957 עברו בו כ-220 טון משלוחים בשנה. כאמור, אחד משימושיו העיקריים היה ייצוא פרי הדר.
עם פתיחת נמל אשדוד בנובמבר 1965 הופסקה פעילותם של נמל יפו ונמל תל אביב כנמלי ספנות לטעינת ופריקת סחורות שהגיעו מחו"ל.
ב 2019 החלו עבודות מקיפות לשיפוץ וחידוש הנמל כולל הריסת מבנים ותיקים וישנים שונים במקום, כולל בית המכס במפורסם.
עם סגירתו של נמל יפו כנמל ספנות הוא הפך לנמל דיג והפך מקום תיירותי עם מסעדות, ושלטי הסבר אליו מגיעים מטיילים רבים, מדי יום.