ביקור בפארק החורשות

13/06/2021
באבו כביר המשך »

ישראל פרקר
אלפי פעמים, כשנסעתי בדרך בן צבי, בכיוון יפו, ראיתי חורשת עצים, אחרי המכון הפתולוגי, באבו כביר. כהרגלי, הסתקרנתי ולאחרונה החניתי את רכבי, במגרש החנייה שליד המכון, והגעתי עם מצלמתי לשטח "פארק החורשות" , שסיקרן אותנו.
מצאתי במקום שבילים סלולים, הרבה עצים מיוחדים, מתקני משחקים וגם מבנים ישנים, הרוסים. חלקם משומרים וחלקם (בריכות השקייה) מכוסים בעשבים.
צילמתי, מזוויות שונות, ובבית התעמקתי בנושא. מצאתי מידע, שצמצמתי, בויקיפדיה, ובאתרי עיריית תל אביב.
פארק החורשות, שנקרא בהתחלה גן ההגנה וגם יער המגינים, ניטע לאחר כיבוש אבו כביר במלחמת העצמאות, על שטח גדול מהשכונה בו היו מבנים רבים של אבו כביר שנהרסו וגם פרדס. המקום היה עזוב, מוזנח ומקום לאירועי פשע, שנים רבות. העבודות לשיקום המקום החלו ב-2011 וב-2013 נפתח לקהל שלב א' שהוא חלקו הדרומי של פארק החורשות, המשתרע על שטח של 80 דונם.
גבולות הפארק כיום הם: מתחם כנסיית פטרוס הקדוש ורחוב עופר כהן מצפון, מתחם אגודת צער בעלי חיים ורחוב הרצל ממערב, המכון לרפואה משפטית ודרך בן צבי מדרום ורחוב פנחס לבון ושכונת קריית שלום מצד מזרח.
במסמך הסוקר את תולדות פארק החורשות, מתארים ד"ר אבי ששון (יועץ השימור של הפארק) ואדריכלית הנוף טל קציר היסטוריה עשירה. פעילות ענפה התקיימה כאן בתקופת המשנה והתלמוד, כמו גם בתקופה הביזנטית כשבמקום היה בית קברות יהודי. בין שנות ה-30 של המאה ה-19 ועד מלחמת העצמאות היה במקום הכפר המשגשג אבו כביר. במקום נשארו מספר מבני בייארה (בתי באר) הרוסים ובריכות.
במאה ה-19 הוקמו שתי שכונות שגבלו בשטח הפארק: סכנת א-תורכ (שכונת הטורקים) וסכנת אבו-כביר. סביב יפו ניטעו פרדסים ונבנו בארות ובריכות מים להשקיית הפרדסים והסוסים, בדרכם לירושלים. צליין רוסי כתב ב-1895: "מה שטוב ביפו זו לא העיר עצמה, אלא הגנים היפים שמקיפים אותה. אני חושב שברחבי העולם, אין הרבה גנים מפוארים . אלו יערות שלמים של עצי תפוז שמעורבבים עם עצי משמשים, אפרסקים ושקדים. כאשר מגיעים ליפו בספינה, אפשר להרגיש את הריח המדהים של הפרחים במרחק של שני קילומטרים".
יפו הייתה עיר נמל. התפתחותה גדלה בעקבות עלייה במספר עולי-רגל שעברו דרכה. איכרים מצרים התיישבו ביפו ובסביבותיה ועסקו בעיבוד האדמה ובגידול עצי-פרי, בעיקר פרדסי פרי הדר. שכונת אבו-כביר הייתה למעשה כפר של מהגרים מצריים שהגיעו מתל אל-כביר ליד קהיר, ומשם הביאו את השם אבו כביר לשכונתם. בעיר התיישבו גם יהודים, וביניהם הגיע והשתקע ביפו במחצית השנייה של שנות ה-50 של המאה ה-19, חיים נסים אמזלג. הוא עסק בתחום הסחר הבינלאומי והיה סגן קונסול אנגליה בא"י.
חיים ניסים התחתן פעמיים. אשתו הראשונה, העשירה, הייתה אסתר, בתו של יוסף לוי מחברון. היא השקיעה כסף בקניית פרדס של עצי-הדר מזרחית ליפו (באבו כביר). תחילה התגורר אמזלג בין חומותיה של יפו, בקרבת הנמל. אחר עזב את הבית הזה בגלל הרעש הסביבתי ועבר למנשיה. הוא גם רכש קרקע חקלאית מזרחית ליפו, במקביל לאישתו. אמזלג חשב על האפשרויות בפיתוח שוק פרי-ההדר.
לאסתר אמזלג בשטח זה גם בית בעל שתי קומות בתחומי הביארה שלה. בשנים שלאחר הרכישה עלה ערכו של שטח זה, שכלל באר ובריכה לאגירת מים, שהוקמו בסמוך או במרכז הפרדסים.
כאן פותח זן השמוטי של תפוזים, שנודעו בשם תפוזי יפו. חלקם הגדול יוצא לחו"ל באניות, דרך נמל יפו.
ב-1874 שליח הממשלה הרוסית רכש 30 דונם לצד פרדסה של אסתר אמזלג. על שטח זה הוקם המתחם הרוסי הכנסייתי, שנחנך ב 1894. מבנה כנסיית פטרוס הקדוש ניצב לתפארת צמוד לצפון פארק החורשות ופתוח לקהל המתפללים והמתעניינים.
קשה להאמין שמקום ייחודי, נוסטלגי, זה נמצא בתל אביב. אבל עובדות אי אפשר להכחיש.
מה שנותר עתה הוא לשמר את המבנים ה

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *