מה בין רחשים בענף היין לתוצאות הקורונה?

18/06/2021
פרופ' עמוס הדס המשך »

במהלך התקפת נגיף הקורונה, שנמשכה כשנה ומחצה, היינו בסגרים, כמוגבלי תנועה והתכנסות נסגרנו בבתינו, למדנו ב"זום", עבדנו מהבית, טפלנו בטף ובבוגרים מהם, נאבקנו על שעות שימוש במחשב עם בני הבית, התנזרנו מיציאה לבילויים, מאכילה במסעדות, אולצנו לבשל בבית או להזמין מזון מוכן במשלוחים.
מערכות אמצעי התקשורת "האביסו" אותנו בתוכניות בישול למיניהן, כאילו בישול של שפים נודעים, או של המתיימרים, או השואפים להיות שפים, הפכה להיות שיאה של ה"תרבות הלאומית".
האמנם?? רבים מסכמים את "מבול המזון המבושל", שהוקרן בפנינו באמירה כי "ישראל נכסה לעצמה מאכלים מהמטבח המקומי ועתה גם את מטבחי ארצות צפון אפריקה בהתאמה אשכנזית". האם נוצר "מטבח ישראלי" או "תרבות אוכל לאומית"? מסופקני, יתרה מכך, פעמים רבות צפינו בגילוי ליבם של השפים כי הם מתגעגעים למאכלי האם או הסבתא ואלה יובאו ארצה עם עליתם ממדינות הולדתן.

מיד לאחר ההכרזה כי "ניצחנו את הקורונה", החלו רבים לבחון מה עוללה לנו מגפה זו? למסעדות חזרנו, שימרנו חלק מהשינויים שנכפו עלינו כמו: התלות בחל"ת, בתרומות, הרצון לעבוד מהבית, חזרנו לרטון בערבי חברה על כל הסובב אותנו כבעבר ושוב אנו לוטשים עיניים למחוזות רחוקים, לטיסות נופש ועוד. אולם פגשנו גם מגמות התנהגות שונות מאלו להן הורגלנו בעבר.
אתמקד באחת מהן והיא הרחשים או הדיווחים אודות:
א.הגדלת העניין במשקאות כוהליים (יינות, כוהליים ובירות למיניהם)
ב. עליה ברכישת יינות במיוחד בקרב בני ה- 40 – 30
ג. עלייה בצריכת יינות, בירות ומשקאות כוהליים שונים ואיכותיים יותר מאשר בעבר.
תזוזה זו במבנה השוק, רמות הצריכה ובאיכות המוצרים משתקפת לא רק במשקי הבית אלא גם במסעדות.

האם אנו צופים במהפכה של ממש, או אולי בהופעת "תרבות יין"? נראה שלא. עובדת העלייה והעניין ביינות נגזרת מדיווחים אודות הגדלת הרכישות של משקאות כוהליים ויינות "און ליין". לחריגה מרכישת יינות שולחן פשוטים והנטייה גוברת לרכישת יינות באיכות גבוהה או אף עילית, כמו גם הגברת התעניינות של המבקרים בחנויות יין ביינות המוצעים לצרכנים ובמיוחד בחוויות טעימה, ניתן להסביר אחרת.
מגמה זו של ענין וחווית ההנאה מיינות, אף שהיא מרנינה כל חובב יין ובמיוחד את הוותיקים ביניהם, ניתן לראות בחיפוש של חוויות חדשות, ריגושים בלתי מוכרים וסקרנות גרידא. מגמות אלה של צרכני הכוהל לתורותיו מעולות מספר תהיות ושאלות בצידן מחד ומאידך יש לבחון מהי מהות האמירות כמו "תרבות יין" או, "תרבות יין".

"תרבות" הוא מושג כוללני הכורך באחת מושגים, הבנות, מסורות, אמונות, ותפיסות עולם והתנהגות המקובלים על בני האדם המרכיבים את הציבור בחברה נתונה. מושג רחב זה כולל תרבות התנהגות ציבורית, מגוון אמונות ודתות, צורת מבנה חברתי וגם תת תרבות כמו "תרבות אוכל". זו מאגדת מגוון מזונות (מרכיבי המזון, צורות ההכנה וההגשה, תאימות מנות למאורע), מנהגי שולחן, שיטות הכנת מנות המזון, מסורות לארוחות לימי חול ומועד ועוד. "תרבות יין" (בחירת היינות והתאמתם למנות הנאכלות, יינות לאירועי פנאי, חוף וטקסים, ימי חול ומועד) מהווה חלק בלתי נפרד מ"תרבות האוכל או המזון" של חברה זו או אחרת. במרבית אם לא בכל המדינות הידועות כמובילות "תרבות אוכל" אופיינית, נמצא גם את "תרבות היין" התואמת ומשלימה אותה.


העלייה בעניין ביינות והרחבת הרכישות במגזר חברתי כלכלי מסוים, אינה מעידה על הגדלת הצריכה של יין לנפש. משיחות עם אנשי מחלקות היין במרכולים ובכמה מחנויות היין נראה כי אין עליה בצריכת היין לנפש, שינוי במגמות העדפת הצרכנים. תחושת בטן זו, או עדות זו לגבי עליה בצריכת היינות לנפש אינה מבוססת על נתונים כי במדינת ה"סטארט אפ", נתון זה הינו בחזקת "סודי ביותר" גם לעוסקים בחישובו. על פי ה"הערכה מלומדת", הצריכה לנפש אינה עולה על חמישה ליטרים לנפש לשנה.
האם הקהל בו אנו דנים הוא קהל המבין ביינות, קהל אשר רכש את מיומנותו בסדנאות טעימה, או קורסים בהכרת יין? ההתרשמות של העוסקים בממכר יינות היא, שקהל זה כולל גרעין של "מביני דבר" אולם הרוב כולל אנשים המחפשים התנסות חושית/חושנית חדשה, חווית הנאות משלימות לאלו שחוו בעבר. כמה מבני שיחי טוענים (אולי שלא בצדק), שנטייה של שכבת ציבור מסוימת זו מוצאת ענין ב"חיי הרגע", בהנאות העכשיו".

האם לטענה כי "תרבות יין" נוצרת לפנינו יש רגלים? מהנאמר למעלה ברור הספק העמוק, שתרבות יין לא פותחה או אף אינה מתפתחת, אולי אנו חוזים בהופעתם של ניצני התהוות "תרבות יין"? את התחושות והמחשבות האלו יש לבחון על פי מושגי הגדרות מהן "תרבות אוכל" ו"תרבות יין".
למעשה המסקנה שנקבל לאור חשיבות השינויים הברוכים ברכישות היינות ומגמת ההתנסות המחודשת ביינות אינה חשובה כרגע. אולם חשוב שנסיים במשאלה, שאכן אנו בפתחה של מהפכה בהתעניינות ביינות, אשר תחילתה במתרחש כיום וסופה ב"תרבות יין ישראלית".

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *