לאחרונה נחת על שולחני הספר הנושא את השם "יומן יין – הרפתקה ישראלית" ואשר עיקרו הוא מדריך ליקבי יין עבור המטייל בשבילי הארץ. הספר נכתב במתכונת ספר הדרכה – המלצה למטייל הישראלי, לתיירי יין, ולחובבי יין המטיילים ומתעניינים באזורי היין והיינות המיוצרים בהם. ארבעה מומחים משטחי פעילות שונים, כולם קשורים בתרבות ותיירות יין חברו יחד, קיבצו את החומר המובא בספר וקיבעו את תוכנו, סגנונו, צורת עיצובו ותוכנו.
הרביעיה כוללת את: רוני ססלוב (ייננית מוסמכת, כורמת, מנחת סדנאות יין ומדריכת טיולי יין), גיא הרן (מומחה תיירות יין, יועץ לאזורי יין, יקבים, מלמד בסניף WSET הישראלי), דוד סילברמן (צלם עטור פרסים בינל"א של ענף היין הישראלי) ואיתמר גור (מעצב ספרים, ממתג מבשלות מזקקות ורבים מיקבי ישראל, מרצה לעיצוב וחדשנות במוסדות וכנסים שונים).
בטרם אמשיך בהערכת הספר אני חייב לקיים מצוות גילוי נאות. ערב הדפסת הספר נתבקשתי לכתוב את הערך העוסק בהיסטוריה של היין בארץ. טרם קבלת בקשה זו וגם לאחריה עד קבלת עותק הספר לא ידעתי דבר אודות הספר, כמה ממחבריו, מתכונתו והערכים, או היקבים הכלולים בו.
ספר זה הינו ספר הנוסף לספרים אחרים שהתפרסמו במהלך שני העשורים האחרונים ונושאם טיולי יין בארץ. ספרים אלו נכתבו כספרי הדרכה לטיולי יין בארץ, ועוצבו במתכונת אלבומית גדולת ממדים, הכוללת חומר רקע נרחב על תודות כורמות היין, תרבות ייצור וצריכת היינות בעבר ועד ימינו אלה, זני גפן היין בארץ וחומר רב נלווה על היקבים, תקנות הכשרות ואף הצעות של נוסחי תפילות לכורם וליינן.
הספר החדש עוצב במתכונת שונה, לקונית, מצומצמת בתמלילה ובממדיה המתאימים ל"תא הכפפות" במכונית וקלת משקל. כריכת הספר מעוצבת בסגנון המרמז למרוכבות תולדות הארץ, נופיה, המקומות והשרידים ההיסטוריים הרבים מתקופות שונות המפוזרים במרחביה. במרכז איור הכריכה מצויר חולץ פקקים – האם יש בו רמז לחילוץ המטייל מפקקי התחבורה? או שמא כפשוטו לחלוץ פקקים מבקבוקי יין מקומיים.
התמליל מובא בשתי שפות – עברית ואנגלית והתוכן המקדים את פרטי היקבים, המעוצב כאילו צויר ביד, כולל מידע גרפי אודות ענף היין בארץ (תואם שנת 2019), זנים מקומיים. עיקר הספר מביא בנוסח תמציתי את מאפייני היקבים המקובצים לפי ששת אזורי היין בארץ. לכל אזור יין מובאים פרטים אודות האקלים (טמפרטורות, ממוצעות, מנות הגשם השנתי הממוצע לחודשי השנה) וטווח הגבהים בהם ממוקמים היקבים והכרמים באותו אזור יין. תיאורי היקבים מוצגים במספר משפטים קצרים בנוסח מברקים וכוללים פרטים אודות מיקום היקב, מספר טלפון, תמונה, שורת סימני הדרכה לאפשרויות הסעדה, לינה, נגישות לבעלי מוגבלויות, כניסה לכלבים ואחרים. בתחתית העמוד מצוי בר קוד של היקב ושלוש שורות ריקות להערות המבקר. מתכונת זו של תמליל והצגת היקבים מכוונת לגרות את סקרנות המטייל או התייר מחד ומאידך לעוררו לאסוף את כל הנראה חסר בעיניו ומכאן ללמוד יותר על האזור, היקב ויינותיו.
צורה זו של חובת לימוד עצמי, מעמיקה את חוויות המטייל והתרשמותו מכל שראה, טעם וראה. לטעמי מוטב היה לצמצם את התמונות והנופים, שהמטייל יראה ממילא, ולהוסיף שורה או שתים לגודלו של היקב, הכרמים ברשותו, התפיסה והמחשבות (Concepts) של בעלי היקב והייננים בו, בכל הקשור ליין ותרבות היין. מאחר והספר הוגדר כיומן יין ראוי היה ללוות את הספר במחברת טעימות והערות לכל יקב בטיול, כי שלוש השורות ליד ובתחתית עמוד היקב אינם מספיקים להערות אלא לטעימה זו או אחרת.
בעוד שבעשורים האחרונים גדלה והולכת המודעות המקומית והבין לאומית לתרבות האוכל המתפתחת בישראל ואשר לה נוספו שלוחות בארצות שמעבר לים, הרי שתרבות היין שבדרך הטבע המהווה חלק ממנה מלווה את הרכבי תרבות אוכל והמאכלים, לא התפתחה דיה בארץ עדין. התרבות הקדומה של אוכל ויין בארץ הופרעה בשל תהפוכות מלחמות, שלטון, והגליות. אנו מבחינים בהבדל בין קצבי התפתחות תרבות האוכל שניתן לומר כי "התפוצצה" ממש בעוד שתרבות היין בארץ החודשה מאפס, מפגרת מעט מאחור למרות הגיוון הרב בסגנונות ניסיוניים, באיכויות יין ואשר קידומה הנוכחי החל נותן אותותיו גם בצריכת היין המקומית וגם ביצוא היינות הישראליים לחו"ל. לכן, יש לקוות שהספר במתכונתו הייחודית, עשוי להעמיק את תחושות המטייל, או התייר וסקרנותו בבואו ללמוד ולבחון את "תסיסת תרבות היין" המקומית וחדשנותה.
לספר זה מקום חשוב בהכוונתו והעצמת חוויות המטייל או התייר במקומות בהם מעוצבת ונוצרת "תרבות היין" החדשה של ישראל. מן הראוי ואף מומלץ שהספר ימצא מקום בביתו, או מכוניתו (כמלווה את מפות הדרך) של כל חובב הארץ, חובב נופיה ויינותיה.
ולסיכום נומר דברי הוקרה ויישר כוח לכל אנשי הצוות שהגה, אסף והביא ספר זה לדפוס.
