"מיטב ישראל" באיש הענבים

25/10/2010
מאת: אורן כהן
בית פתוח באיש הענבים עם יינות איכות בארץ מעל למחיר של 100 ש"ח לבקבוק
המשך »

"מיטב ישראל" באיש הענבים

  25/10/2010

מאת: אורן כהן

קרוב לוודאי כי חובבי היין בכלל, ובפרט אוהבי יינות ישראליים, מכירים את בית "איש הענבים" ביפו העתיקה. מדובר במוסד וותיק ומקצועי העורך פעילויות רבות ומגוונות בתחום יינות הארץ והעולם.

בין היתר נערכים מידי פעם "בתים פתוחים" . בית פתוח הינו תערוכת יין בעלת נושא משתנה, הנערכת בימי שישי על פי רוב . אוהבי היין יכולים (תמורת דמי כניסה סבירים) לבקר בבית איש הענבים להריח, לטעום, לבדוק ולנסות, יינות מישראל ומכל העולם. בדרך כלל נטעמים בבית פתוח בין 20 ל- 30 יינות המהווים תצוגת תכלית ומדגם מייצג לנושא משותף,סגנון יין, זן ענבים, או איזור יין.

השתתפתי לאחרונה בבית פתוח בנושא "המיטב של ישראל"

בית "איש הענבים" הגדיר את הטעימה באופן הבא :

"בית פתוח זה, עושה סדר ביינות האיכות בארץ מעל למחיר של 100 ש"ח לבק'.
הפעם לא נתמקד ביקבים אלא ביינות הטובים עצמם בשלוש קטגוריות, הראשונה, בין 100 ל- 200 ש"ח, השנייה בין 200 ל- 300 ש"ח והשלישית מעל 300 ש"ח."

כרגיל, המעטפת והאווירה היו למופת.
היה משמח לראות את העניין הרב שיצרה הטעימה, דבר שהתבטא בין היתר בכמות משתתפים ערה ותוססת.

עבורי, אחת ממטרות הטעימה, מעבר להנאה החווייתית והחברתית, היתה קבלת תובנות ומסקנות בקשר לסוגייה "תמורה מול מחיר" ביינות ארצינו, ומענה לשאלה האם "יש תמורה לאגרה" ביינות הפרימיום המתומחרים בסכומים מעל 150/200 ש"ח, וחלק אף בקידומת 3 ויותר.
זכורני היטב, כי עד לפני פחות מעשור מחירי רוב יינות הפרימיום היו סביב 100 ש"ח. פה ושם היו חריגים בודדים – ייקבים עתירי איכות ותדמית (כגון מרגלית וקסטל) הרשו לעצמם לגבות גם מחירים כפולים. אלו היו החריג שלא העידו על הכלל.

אולם, בשנתיים האחרונות גברה התופעה בה התרבו השקות של "יינות על" ממגוון יקבים במחירים גבוהים מאוד, ויש הטוענים מופרכים ויומרניים.
האם יש גיבוי של רף איכות ועניין הולם המצדיק את התימחור המופרז לכאורה ? האם יינות בתג מאתיים פלוס (והרבה מעל) עדיפים בהכללה מאלו המתומחרים כמחצית ? האם שיאני המחיר בטווחי 300-400 אכן בעלי יומרה בלבד או בעלי כיסוי מוצדק ?
ברור שאין בטעימה אחת, מקיפה ומקצועית ככל שתהיה, להתיימר לתת על תהיות אלו תשובות חד משמעיות.
ברור, כי המסקנות שהתחוורו לי הן סובייקטיביות ועל סמך חיכי וטעמי האישי בלבד, וכל אחד יכול לסבור אחרת.

ובכל זאת אלו התובנות שהתגבשו אצלי לאור הטעימה:

* אולי אין הדבר מפתיע, אבל אין קורלציה מלאה בין עלות לאיכות. היו יינות מאוד יקרים שהרשימו פחות מיינות שעולים פחות ממחצית.

* הבשורה המשמחת – ביינות עתירי מחיר (מעל 200 ש"ח) אין נפילות ואכזבות – לא נתקלתי בקרבם ביין מאכזב או פגום. כל היינות הללו היו מעניינים וברמה גבוהה. כלומר, קנה יין ישראלי ב –200 עד 300 ש"ח ותקבל יין טוב מאוד ומעניין לשתייה.
אולם, לבשורות הפחות (או יותר, לפי נקודת המבט) משמחות:
האחת – היו כאמור יינות מקבילים ברמתם או אף עדיפים במחיר נמוך משמעותית,
והשנייה – מאכזבת בהחלט מבחינתי – לא נמצא לטעמי אף יין ב"תמחור על" שיכל להתבלט כיין גדול, מדהים ובולט לטובה – מה שאני מכנה יין "WOW". (ואני מכיר לא מעט חלופות נוכרים בעלויות דומות שנכנסות לקטגורייה זו…)

* ניתן היה כאמור למצוא יינות באיכויות זהות ליקרים ביותר גם בטווח המחירים 100-150 ש"ח. יש כמובן להיזהר, כי בטווח מחירים זה יש גם "מסתננים" לא ראויים במיוחד.

מסקנה – כדאי לבחור יין לא לפי המחיר והתדמית אלא על סמך המלצות אלו המקובלים עליך, או אף עדיף – על סמך טעימה והתנסות אישית.

חוות דעת על יינות הטעימה : 

חמשת המעולים- היינות שאהבתי ביותר (לפי הסדר) :

* סירה תל פארס ירדן 2006.(150 ש"ח) – יין מעולה בעל גוף מלא המתבלט במורכבות טעמים, איזון מצויין בין פירותיות, מינרליות ואדמתיות עם חמיצות מתונה, עץ עדין. מעבר לכך מפגין גוונים אלגנטיים של משרע טעמים מעניינים ומשתנים חליפות.

* מרלו קלע ירדן 2005.(135 ש"ח) – עוד יחידני מרתק של רמה"ג. יין עשיר ועוצמתי. שילוב נהדר של המרכיבים עם גוון הדוניסטי של דובדבן חמוץ עם תבלינים מתוקים. יין בעל פוטנציאל יישון ברור. תענוג.

* דלתון מתתיה 2006 .(350 ש"ח) – יין הדגל היקר של דלתון הוא בלנד בורדלזי של 80% קברנה סוביניון, 15% מרלו, 5% קברנה פרנק. יין מצויין ומרתק – צבעו כהה וכמעט שחור, הוא דחוס ועוצמתי, בעל פרי דומיננטי ועץ מודגש. האיזון טוב ויש נימות אלגנטיות. ההסתייגות הקלה היחידה הינה עקב מעט עודף פרי חם ובשל.

* סומק בקעת הנדיב רזרב 2004 . (160 ש"ח) – אחת מהפתעות הטעימה – בלנד 60% קברנה סוביניון, 35% מרלו, 5% פטיט סירה. מפגין סגנון מורכב ואפילו אלגנטי. נגיש וטעים לשתייה ומרשים באיזון המצויין בין המרכיבים .

* יקב עמק האלה אי 2006  ( 350ש"ח) – בלנד העילית של יקב עמק האלה לא מסגיר את ההרכב המדוייק של 4 הזנים האדומים שלו, לא בתווית ולא בטעם, אבל התוצאה מרשימה. יין שופע ומורכב, איזון מלא בין מרכיבים שאף אחד אינו מאפיל על רעיו. נגיש לשתייה, טעם שיורי ממושך.

חמשת היינות המצויינים הבאים בתור שאהבתי (לפי הסדר)
:

* יקב קלו דה גת, איילון 2006 ( 215 ש"ח) – בלנד בורדלזי של יקב עמק האלה הינו יין מצויין, מורכב ואלגנטי למדי. האיזון בין המרכיבים מוצלח, והגם שהחמיצות מעט גבוהה הדבר נותן עניין ומבטיח התיישנות עתידית ראוייה.

* יקבי ברקן, פינוטאז' סופריור 2007 ( 215 ש"ח) – יין מלא, כהה,עשיר והדוניסטי, טעים מאוד לשתייה, ומקבל נקודות זכות תודות לגוון הטעמים המקורי שהפרי בזן המקורי הזה מספק,המשולב היטב עם עץ ווניל מתקתק.

* יקב מרגלית, קברנה פרנק 2007 – יין צעיר אך כבר שופע אלגנטיות . האף מעט מוזר ולא מושך, אבל בפה מעניין ומרשים. פוטנציאל מעניין בעתיד.

* יקב תבור , מסחה 2005. ( 115 ש"ח) – יין מצויין של עולם חדש קלאסי – גוף מלא, מאוזן ושופע. עשוי היטב "לפי הספר". נגיש וטעים.

* יינות סגל , קברנה סוביניון דישון רכסים 2007 (115 ש"ח) – יין גלילי טעים ושופע, בעל טעם ייחודי ומעניין.עשוי היטב.

היינות שלא אכזבו – טובים מאוד, אך גם לא הצטיינו (לפי סדר איכות):

* יקב צרעה שורש 2008 ( 135 ש"ח).

* יקב ויתקין, פטיט סירה 2007 ( 115 ש"ח).

* יקבי ברקן , קברנה סוביניון רזרב אלטיטיוד 624, 2007 (125 ש"ח).

* יקב רמות נפתלי, קברנה סוביניון רזרב 2005 (140 ש"ח).

* יקב פלם, מרלו רזרב 2007 (165 ש"ח).

* יקב המערה 2006 .

* יקב סגל ארגמן דובב רכסים 2007 ( 115 ש"ח).

* יקב גבעות, מצדה 2007.

* יקבי בינימינה, אבני החושן יהלום 2007 (150 ש"ח).

* יקב אלכסנדר, אלכסנדר הגדול 2005 .

* יקב בן חיים, קברנה רזרב 2005 .

* וילה וילהלמה, טיימלס 1243 2005 .

חמש היינות שאיכזבו, יחסית :

* יקב בן חיים מרלו רזרב 2005 – יין סביר למדי, אבל חסר ייחוד ועניין. פרי די קלוש המואפל על ידי ריחות קלייה ועישון. היין עייף וחסר איזון.

* אדיר קברנה סוביניון פלטו 2007 (180 ש"ח) – אמנם היין צעיר למדי, אבל אין בכך להצדיק חוסר איזון במרכיבים וטעם לוואי מעט מוזר עם חוסר עניין בחך.

* בנימינה אבני החושן ספיר 2007 (135 ש"ח) – בלנד גלילי של ק"ס, שיראז ומרלו אינו יין רע, אבל הוא יין סטנדרטי חסר עניין מיוחד באף ובחיך.

* פלטר קברנה שיראז 2008 – אולי הציפייה מהעבר הייתה גבוהה, ליין ברמה (האוסטרלית) הגבוהה של בלנד קברנה שיראז אופייני. אולם היין הזה מעט מימי וקלוש, הן בצבע הבהיר והן בחמיצות המופרזת. אולי יתאזן בעתיד.

* צ'ילג קברנה סוביניון פרימו 2002 (140 ש"ח) – היין, באופן טבעי לגילו ולשנת הבציר, היה טוב בהחלט אבל מעבר לשיאו עם פרי בשל מדי וחם. מצד שני יפה שהחזיק עד עתה מבציר בעייתי זה.

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *