מעורב רגשית עמוק ביקב רקנאטי

 כתב וצילם: ישראל פרקר

כשאני כותב כתבה אני תמיד מחפש משפט מפתח בדברי המרואיין. בחלק ממנו אני משתמש ככותרת לכתבה. בראיון הפעם היו מספר משפטים כאלה והיה לי קשה לבחור מביניהם את המתאים ביותר. כל זאת מפני שהייתה לי פגישה נעימה מאוד עם יניב ענבר, סמנכ"ל יקבי רקנאטי, בה חשתי מספר פעמים שאהבתו כה גדולה למקום עבודתו ולנושא בו הוא עוסק, כפי שלא ראיתי זמן רב.
ביקבי רקנאטי, החוגגים עשור להיווסדם, שמעתי רבות על הבעלים, המנכ"ל, הייננים, הכורם, מנהלת השיווק. אבל על יניב טרם שמעתי עד כה. כששמעתי עליו חפצתי להכיר לי ולכם דווקא אותו ולהעביר אותו קדימה בכתבה, לחזית היקב לפחות עתה, במלאות 10 שנים לעבודתו ביקב, אהובו.

יניב ענבר נולד בקיבוץ משמר העמק לפני 32 שנים.
יניב: "גדלתי שם עד גיל 22 ויצאתי אחרי השחרור מהצבא לעולם שמחוץ לקיבוץ. זה היה בחודשי טרום ההקמה של יקב רקנאטי, בקיץ שנת 2000. בשילוב של מזל ניתנה לי ההזדמנות להכיר את השותפים הראשונים של לני רקנאטי והיזמים, שלומי ומשה בן ארי (האחים הרופאים) ועניין אותי אז להתעסק ביין. רכשתי את השכלתי במנהל עסקים תוך כדי עבודה ובתחום היין השכלתי מלימוד עצמי ומהתעניינות."

מה אתה זוכר מההתחלה של היקב? התעניינתי.
יניב: "נשכר מוסך טרקטורים ישן באזור התעשייה עמק חפר והתחלנו לפנות מריצות מלאות בחול מהמבנה ולהכשיר את המקום להקמת היקב. התחלנו ביוני ובתחילת אוגוסט כבר נכנסו הענבים הראשונים ליקב. בהליך מאוד מזורז נרכש ציוד מאיטליה ומאוסטרליה וקצת אמריקאי, הכל לפי בקשתו של לואיס פסקו היינן, שהכין את הרשימות המפורטות.
על הצד המקצועי היה אחראי לואיס. כל הבסיס נבנה על ידו. לואיס הגיע לרקנאטי מיקב תשבי. הוא הגיע לארץ אחרי התנסות ביקבים אמריקאים וקריאת מודעה שמחפשים יינן ביקב תשבי. הייתה לו גם מטרה למצוא כאן כלה יהודיה – דבר שאכן הצליח לו. לאחר עבודה של כשנתיים ביקב תשבי הוא ועוד מספר עובדים משם הגיעו וייסדו את יקב רקנאטי."

ומה אתה עשית ועושה ביקב? רציתי סוף סוף לדעת.
יניב: "אני הייתי אחרון הפועלים. עסקתי בניקויי המכלים שזאת הייתה עבודה טובה למשוחרר מהצבא, כמוני. בגלל ענייני כשרות לא יכולתי להשתלב בתהליך ייצור היין אבל יכולתי להרוויח כסף לפני הטיול הגדול."

"חזרתי ליקב לאחר הפסקה בה הייתי בחו"ל כחצי שנה ולא הייתי צריך להיכנס לנעלים של אף אחד אלא פשוט בניתי ונבנו סביבי דברים שרציתי ואהבתי והיה הכרח להתעסק בהם לצורך קידום היקב. העיסוק שלי הוא הדאגה התפעולית לוגיסטית בכל שרשרת הייצור החל מהכרמים, לא הקטע המקצועי של קביעת מועדי בציר, או החלטות מה לזמור, אלא הטיפול הלוגיסטי בכורם ובכרם. המשך בכל מה שקשור לייצור ביקב, לוגיסטיקה, כוח אדם וכו' ועד פרויקטים שיווקיים שונים שדורשים מאמץ לוגיסטי מיוחד.. עם השנים נהייתי מנהל תפעול וכיום אני סמנכ"ל לענייני תפעול ושווקי ייצוא מיוחדים נמצאים תחת אחריותי הישירה."

"מאוד אהבתי ללמוד. בשנים הראשונות היו לי הזכות והזמן לבלות המון שעות חורפיות עם לואיס פסקו במעבדה. עברתי שם הכשרה מקצועית מאוד מקיפה בייחוד בנושא טעימות יין. הייתי אז טועם הרבה וטועם טוב. היום נחלשתי בטעימה מפני שנוספו לי תחומי אחריות רבים שאני עסוק בהם. לואיס מאוד אוהב ללמד ומאוד אוהב לדבר. הוא איש עם לב חם וסימפטי ועשיר מאוד בידע. אפשר ללמוד ממנו המון. הייתה לי גם הזכות לעבוד ביקב עם מנ"כלים מאוד ידידותיים. שלומי בן ארי, דורון ראנד, אורי שקד ונועם יעקובי. העסק שלנו מאוד מחבק את העובדים שבו (יש כ15 עובדים) שחלקם נמצאים ביקב ממש מתקופת ההקמה

ומה עם הכרמים? הסתקרנתי.
"על הכרמים אחראי דר' פיני סריג שהכתיב מההתחלה את רשימת הכרמים של היקב. עיקר הכרמים הם כרמים גליליים עם הזנים קברנה, מרלו, סוביניון בלאן, שרדונה וברברה שממנו אנחנו עושים כיום רוזה וגם קברנה פרנק. כרם הדגל שלנו שבמנרה ניטע במקור עבור יינות סגל. לשמחתנו הם לא האמינו בחלקה זו והיא עברה אלינו. כיום חלקה זו נותנת ליקבי רקנאטי את היינות החשובים ביותר שלנו. זאת חלקה גדולה עם כורם מאוד משתף פעולה ואוהב את מה שהוא עושה.
באזור כרם בן זמרה יש לנו מספר כרמים שמספקים ענבים. בכרמי הגליל התחתון יש לנו זנים שמתאימים יותר לאדמות חמות כמו פטיט סירה, שיראז, וקצת זנים לבנים שנותנים את ענבי יין יסמין לבן פרחוני ונעים, אמרלד ריזלינג ועוד.
אנחנו עושים כיום מזן הברברה רק רוזה ולא יין זני כפי שעשינו בעבר מפני שמתברר שהשוק הישראלי לא אוהב את החמצמצות הטבעית של הברברה ולא רכש אותו. אף כי הייתה קבוצת אנשים שאהבה אותו מאוד. קיבלנו בבצירים האחרונים ענבי ברברה מטריפים. הפרי הוא חמצמץ ותורם לפריכות ורעננות הרוזה. אני מצטער שאין לנו כמות גדולה יותר מענבים אלה כדי לעשות יותר רוזה. אנשים אוהבים מאוד את רוזה הברברה שלנו השונה מיינות רוזה המיוצרים ביקבים אחרים."

"אנחנו מאוד אוהבים את הפטיט סירה. את זה התחיל לואיס וגיל ועידו ממשיכים בזה והם הפכו זאת לממש גרופי. הפטיט סירה נותן כאן תוצאות נפלאות. עשינו נטיעות של זנים חדשים דרום צרפתיים ואנחנו מקווים שמשם יבואו דברים יפים. יש זנים שהיו קללה בעולם היין הישראלי, כמו קרניאן ופרנצ' קולומבאר אבל אנחנו מוצאים בהם דברים יפהפיים. ניסינו ונהננו גם מסמיון יפה שפעם עשו ממנו רק יינות פשוטים. יש זנים שאנחנו היום מבינים שהם כן מתאימים לאדמה הזו אבל צריך לדעת איך לגדל אותם ואפשר לעשות מהם דברים נהדרים."

והייננים ביקב? המשכתי להתעניין.
"הקטע של היינן הרבה פעמים בא לפני היקב בארץ כי אוהבים כאן את הצד האישי. בחו"ל יותר מכירים שמות של יקבים ופחות שמות של ייננים. הקטע מקבל כאן המון מקום ואולי בצדק, אך לעיתים נכנסים לצד קצת יותר רכילותי."

"בקיץ 2007 הגיע ליקב עידו לוינסון שעבד עם לואיס כיינן שני. עידו עובד על פי שיטות השונות משיטות לואיס. למשל בנושא בשלות הפרי, ובצירתו בבציר מוקדם יותר. הפרי בשל פחות והיינות הנוצרים ממנו הם בעלי גוף פחות מלא ויותר אלגנטי ועם פחות אלכוהול. עידו הוכשר באיטליה, צרפת ואוסטרליה. היו ביניהם לעיתים ויכוחים מקצועיים אבל הם יצרו הפריה טובה."

"גיל שצברג הגיע ליקב ב2008 אחרי שלואיס עזב. הוא בעל הכשרה אמריקאית, מאסכולת העולם החדש, בשונה מעידו. יינות עולם חדש הוא עשה באמפורה, עם רמות אלכוהול גבוהות. לאט לאט שונה הקו ברקנאטי והיינות נעשו יותר עדינים ויותר אירופאים. גיל ועידו מייצגים סגנונות שונים והם לא רואים כל דבר עין בעין. אבל ישנה הפריה מאוד טובה ביניהם. גיל לוקח בסופו של דבר את ההחלטות ולעיתים מקבל גם את דעתו של עידו.
כל היינות שלנו השתנו מאז שהגיעו השניים. הקדימו את מועדי הבציר ב10 ימים עד שבועיים. הולכים על השריות קצרות ושונו חלק מסוגי החביות. השניים ביחסים מצוינים עם המון הערכה הדדית. אני אוהב לשמוע אותם מתווכחים במעבדה."

"התאמנו את היינות למה שאנחנו חושבים שהם צריכים להיות. למשל יין בסדרת רקנאטי. (סדרת הביניים) בעבר רצינו שהוא יהיה מיועד ליישון לזמן ארוך, מן רזרב מאולץ. היום אנחנו מחפשים יינות שיהיה כיף לשתות אותם כשהם צעירים, נעימים למגע, מעודנים. זהו שינויי שבלי צל של ספק נקבע ע"י גיל ועידו כהתאמה מקצועית לצרכי השיווק.
על הרזרב נסביר לצרכנים שצריך לשמור ולשתות אותם עוד שלוש שנים אבל לא על רקנאטי, אותו מומלץ לשתות תוך שנה שנתיים. כנ"ל גם ביסמין. ביסמין נעשית עבודה מאוד רצינית של ייננות יפה בה צריך לעשות יין שצריך לבקבק 4 חודשים אחרי הבציר. זו הייננות האמיתית מלאת המחשבה."
אני מעורב רגשית עמוק ביקב. ביליתי ביקב בעשור האחרון את מרבית שעותיי ושנותיי תוך כיסוי המון תחומי עשייה. בעשור האחרון זו הייתה החברה שלי."

יש לך אחריות גדולה. אתה לא מפחד מזה? תמהתי.
"אחד היתרונות הברורים של עולם היין הוא שבכל הצדדים שסובבים אותך: החקלאי, הכלכלי, השיווקי, הייצורי נמצא עולם של סבלנות, עולם איטי. הסיכוי שלך לעשות טעויות הוא יחסית נמוך יותר מפני שאתה יכול לבדוק את עצמך 10 פעמים. אנחנו התמקצענו מאוד. בשנים הראשונות לואיס החזיק את כל הצד המקצועי על הכתפיים שלו.
אנחנו יקב שצמח מ200 טון ל1000 טון. היום יש לנו צבר של מומחים אמיתי שמאפשר לעשות בדיקות השוואה רבות שמקטינות את הסיכון. אף כי לפני שלוש שנים לקחנו סיכון כשנטענו באזור חדש יחסית בגליל במורדות נחל דישון, מתחת לרמות נפתלי. רק השנה נדע אם זה טוב או לא. זהו סיכון שפיני שריג לקח על כתפיו וכמוהו גם אנשי הניהול של היקב."

איך משפיע לני רקנאטי, מבעלי היקב, על פעילות היקב היום יומית? עניין אותי לדעת.
"לני מעורב עמוקות באסטרטגיה של היקב ובהתוויית האסטרטגיה העתידית והשיווקית שלו דרך מועצת המנהלים והמנכ"ל. הוא משתתף בישיבות וביניהן אלה הדנות בהסתכלות העתידית על מה שיקרה ביקב. לעיתים הוא מעורב בנושאים שיווקיים למסעדות מסוימות ולשוקי חוץ. הוא מכיר למעשה את רוב נקודות השיווק המרכזיות בארץ.
היקב הוא הבייבי של לני והוא גאה בו וחשוב לו."

מה אתה רוצה שיהיה ביקב בשנים הבאות? שאלתי לסיכום.
"בצד המקצועי, כמותית, אין ביקב עניין לגדול מעל מה שהוא נמצא בו. אנחנו רוצים התייצבות על סגנון יינני שמתאים באמת, ולא באופן מאולץ, לפרי שיש כאן ואני חושב שאנחנו בכיוון הנכון. כלומר,ייצור של יינות מזנים חדשים שאנחנו סבורים שהם מתאימים יותר לאקלים במקומי.
אני רוצה להמשיך לקיים ארגון שמעסיק ומפרנס משפחות בכבוד בצורה הוגנת והגונה ולהציג את הפנים היפות של ישראל בחו"ל. זה אחד הדברים הטובים שאני הכי נהנה מהם ביקב, והדבר הכי חשוב שיש והכי כיף שיש כאן. אני ממליץ לכל אחד לעמוד בתערוכת יין בגרמניה בדוכן ישראלי ולראות את הפנים המתפעלות של אנשים המגיעים לביתן. לראות את פני האירופאים הטועמים יין ישראלי זה כיף גדול שלא מוצאים בכל עבודה. חוץ מלהסתובב בכרם בשעת הזריחה זה הדבר הכי כיף שיש לי." (שימו לב כמה כיף יש לבחור הצעיר הזה)

אפשר היה לשבת עם יניב עוד ועוד, להתענג מדבריו ולהיכנס יותר ויותר לעמקי ליבו ולאהבתו הגדולה, היקב. אני חייב להזכיר גם את אהבתו העיקרית של יניב, אשתו הטריה, לה נישא במזל טוב לפני מספר שבועות. טוב ליקב שיש לו סמנכ"ל כזה !

לחיים, לחיי יינות ישראל!