שלחו לנו את החומר לפרסום

אנשי עולמות היין, שמן זית ומזון, יצרנים ומשווקים

מוזמנים לשתף במדורי האתר את הקהל בפעילות וחידושי ענפיהם וגם ברשמי טעימה ופגישות באירועים שונים.

הירשמו לניוזלטר שלנו

מועדון היין מצפין

מאת: יפעת גל
רביעיית מבוגרים נדחסה לרכב כפעמיהם צפונה. המטרה – הכרות עם יקבים קטנים בצפון.

19/07/2010

 מאת: יפעת גל

נדחסנו רביעיית מבוגרים לרכב ושמנו פעמינו צפונה. המטרה – הכרות עם יקבים קטנים בצפון. הרמנו טלפונים מבעוד מועד וקבענו פגישות, וגם רשימה משנית של על הדרך, במקרה ונמצא את עצמנו עם זמן פנוי ורצון לטעום עוד יין. הוכרז נהג תורן שישן כל הדרך לצפון בעוד השאר מנהלים שיחה ערה על עניינים ברומו של עולם ושאר רכילויות.

יקב ראשון – יקב בן דוד ממושב שדה אליעזר. ללא ספק הפתעת היום.
יואב טדגי (בן דוד) החל לייצר יין לפני כעשר שנים ואת הענבים הוא רוכש בכרם בן זמרה. לפני כשנתיים הקיבוץ בו הוא התגורר הודיע לו שמחסן היינות נדרש למשימה אחרת. באפס זמן היה צריך לארגן העברה של חביות נירוסטה ענקיות, שאיבה מחבית לחבית, שינוע ומקום חדש. להלן חוויה מחשלת.

את הבית בו מתגוררת המשפחה בחר יואב לפי קריטריון אחד ברור – מרתף גדול שיוכל לאחסן את החביות. מפה כבר שום דבר לא יזיז אותו. יואב מאמין ביינות זניים ומייצר מרלו, קברנה סוביניון ופטיט וורדו. טעמנו יינות מהבקבוק ומהחבית וכוכב היום היה ללא ספק המרלו 2008. יין בשל, עמוק, מלא גוף ובעל סיומת. טעים ורך בפה. אם לבחור יין אחד מהחבורה של בן דוד המרלו הוא הבחירה שלי. מפה לשם נקלענו לשיחה פילוסופית מעניינת על פקקים. יואב מאמין בפקקי שעם מסורתיים אבל יש לפחות שתי אופציות – הזולה והיקרה יותר. ההבדל במחיר מתבטא באורך חיי הפקק – הזול מחזיק מעמד עד שנתיים והיקר עד עשר. נשאלת השאלה האם היינן יכול להניח, בעיקר במדינה בעלת מסורת שתיית יין קצרה כשלנו, שהיין ישתה תוך מספר חדשים ולא יילך ליישון? ליואב אין לב לעגל פינות פה והוא משתמש בפקקים מאריכי החיים. סוגיה מעניינת שלא היינו ערים לקיומה.

לפני מספר שנים החליט יואב שהיין צריך להיות כשר. לשם כך נדרש היה יהודי שומר מצוות לטפל ביין וליואב לא היה לב לתת לאחרים לבוא בינו ובין היין אז הוא החל לשמור שבת בעצמו. היום היין כשר ומפוקח על ידי רב היישוב. ויואב? הוא נהנה מהשקט בשבתות ונראה די מבסוט מהחוויה. לא יכולתי להעז ולשאול אם המהלך נתפס כהתפשרות או כעליה ברמת החיים.

יקב שני ברשימה – יקב מילס מכרם בן זמרה.
האזור ידוע באיכות הענבים ואיל מילס מכר ליקבים את כל היבול שנים רבות עד שהחליט לייצר יין בעצמו. מסתבר שהשם שבנה לעצמו עם הענבים הולך לפניו ויש המציגים את מרכולתם ללא הצדקה כ"הענבים הגיעו ממילס בכרם בן זמרה". לך תוכיח שלא אתה מכרת…
התחלנו את הטעימות עם סוביניון בלאן עמוס בטעמי פרי ירוק – קיוי, לימון, מלון – כל מה שקר ורענן היה בו. איזה יופי של יין כנגד חום יולי אוגוסט. יש גם רוזה אך כיוון שלא היה בקבוק מקורר דילגנו ועברנו ישר לאדומים. שתינו מרלו, קברנה סוביניון, בלנד של קברנה מרלו ולסיום שיראז זני. היה מעניין להשוות את הטעמים לקברנה ולמרלו שטעמנו אך שעה קלה קודם לכן אצל בן דוד – הענבים הגיעו מאותו מקום, אך התוצאה הסופית שונה. הוכחה ניצחת שיש משמעות ליד היינן. באופן מפתיע היינות שהכי שבו את ליבנו היו הקברנה והבלנד. מיקב מילס הם הכוכבים שלנו. לא נכביר במילים כמו 'דומדמניות שחורות עם טעמי טבק מינרלי' אלא נציין שזהו יופי של יין ללוות ארוחה טובה.

יקב שלישי – יקב דרור במושב כפר שמאי.

הייתה לנו הכרות מוקדמת עם הענבים דווקא מהצד השני של ישראל – יקב בן שושן מברור חיל מייצר קברנה ומרלו גם הוא מענבים מכפר שמאי. על יקב דרור שמענו קצת והסתקרנו, ואכן, יש פה סיפור מעניין. קודם כל זהבה – הייננית. כן, ייננית אישה. ולא סתם אישה – אחות לשעבר שהלכה ללמוד ייננות במכללת תל-חי לאחר הפרישה. היא מייצרת מרלו, קברנה סוביניון ו-(הפתעה) – נביולו. כן, בארץ הקודש. מסתבר שבישראל נטועים עשרה דונמים של נביולו וחמישה מהם בבעלות היקב. מאוד מעניין. כמובן שהיינו חייבים לטעום את היין.
באופן כללי ניתן לציין שהיין של יקב דרור שונה. זהבה אומרת שהוא יין נשי יותר ויש משהו בדבריה. ביין יש פחות אלכוהול והוא יותר רך ועגול – אם זה נשי אז נשיות זה טוב. טעמנו מרלו וקברנה, מהחביות טעמנו קברנה מחבית אמריקאית ומחבית צרפתית. ההבדלים בין שניהם היו לא קטנים. עושה רושם שבסופו של דבר כשתוכן שתי החביות יעורבב יתקבל בלנד קברנה – מחכים לטעום ולהרגיש מה יצא.

הנביולו עורר את ההתרגשות הרבה ביותר. בפיימונטה מולדתו עושים ממנו יינות מופלאים, האם אפשר לשחזר את ההצלחה בארץ? בערך. היין שנעשה ביקב דרור הוא קודם כל קל. לא במובן של Lightweight אלא במובן של יין אדום לשתיה נוחה, לשתות ולהמשיך הלאה, לא לקרוס לספה אחריו. החומציות גבוהה והטעמים מיוחדים, זהבה השתדלה לתת לו כמה שיותר מרחב – הענבים שהוא בחביות רק שישה חדשים, את המינימום הנדרש לריסון היין והתוצאה מרנינה. יין גדול? לא. יין מיוחד ושווה טעימות רבות? כן, בהחלט.

שלושה יקבים ומעל עשר כוסות יין הביאו אותנו לאפיסת כוחות. הרשימה השניה נזנחה בצד וכבדות נפלה על כולם. לאחר עצירה קצרה לארוחת צהריים מיוחדת התחלנו במסע דרומה חזרה והגענו עם בוא הערב למרכז עייפים אך מרוצים.

כתיבת תגובה

שתף:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn

קרא עוד כתבות