01/07/2010
מאת: רונן פרלמוטר
צילום: דניאל לילה
פורסם ב: "נשים"- מגזין מקור ראשון
בס"ד
"ניסית פעם לדגום ענבים תחת אש? ארטילריה של ממש, לא כמטאפורה. זו חוויה מדהימה, האדרנלין עף לשמיים – אתה חייב לנסות" אומרת לי נעמה מועלם-סורקין, הייננית הראשית של יקב דלתון, בחיוך רחב, כשאנחנו מתיישבים. "זה מה שהיה לי לפני ארבעה בצירים, במהלך מלחמת לבנון השניה. נסעתי לכרם שלנו ולפתע התחילה האזעקה. ת'אמת? לא הייתי בטוחה מה אני צריכה לעשות, אז פשוט התעלמתי מה'מוזיקה' והמשכתי בדגימה. תאר לעצמך – אני לבד בכרם שנמצא על הגבול כשמסביבי רק ענבים וקטיושות שעפות מעל הראש".
פגשתי את נעמה לשיחה על הבר המקסים בחנות ובר היין "פרי הגפן" שבנווה צדק. המקום נבחר בהיסח הדעת אבל עכשיו אנחנו שמים לב כמה הוא מוסיף לנו לאוירה, לתפאורה. "הייתי צריכה לשכור כפילה לצילומים האלה. אני שונאת להצטלם", מצטנעת בכנות אופיינית הייננית אולי הכי בכירה בתעשיית היין הישראלית. המראה הדקיק שלה יכול להטעות אבל בכשרונה ויכולותיה היא מובילה יקב המייצר כמיליון בקבוקים מדי שנה ומגדיל בימים אלו את כושר קליטת הענבים שלו, כמו גם את כמות הכרמים הנטועים, בחמישים אחוז נוספים.
"בכל שנה בשבועות אני מתלהבת ומתנדבת להכין עלי גפן לארוחת החג. אחר כך, בכל שנה, אני עומדת עד אמצע הלילה, מגלגלת עלים ומקללת את כל מי שעולה על דעתי על הרעיון המטופש הזה. בסופו של דבר הם יוצאים נפלאים ואני משקרת במצח נחושה: 'זה כלום, שעה עבודה..'. שנה אחת עשינו טעימה השוואתית, עיוורת כמובן, של עלי גפן ממולאים מכמה זנים. אבל אנחנו באמת שרוטים…" (הבלוג של נעמה, מאי 2010)
אז מה צריך בשביל לנסוע חצי כדור עד אוסטרליה כדי ללמוד ייננות – אומץ או שריטה?
נעמה: "לא יודעת אם לקרוא לזה אומץ, גם לא שריטה. המילה נאיביות יותר מתאימה. כשסיימתי תואר ראשון בביו טכנולוגיה בארץ הייתי אמא צעירה בת 24, עם ילדה בת שנה, וזה היה נראה לי הכי טבעי ומתאים. אז ארזתי את כל המשפחה ונסענו. בדיעבד, זו באמת לא הייתה תקופה קלה אבל היה כל כך מעניין!"
הרבה ייננים נוסעים ללמוד בחו"ל מטעם היקב שלהם. את נסעת בלי משרה מובטחת –
נעמה: "נכון, ובאמת היה לי מזל גדול. חזרתי לארץ בתום הלימודים ואחרי סטאז שעשיתי ביקב קליפורני, ואחרי שבוע קיבלתי את הזדמנות חיי ביקב דלתון. לא היה להם יינן קבוע ובדיוק הם חיפשו מישהו להוביל את העשיה. החיבור עם אלכס הרוני, מבעלי היקב, היה מיידי ואני מודה לו עד היום על שנתן בי אמון מההתחלה. זה בכלל לא טרוויאלי לתת לבחורה צעירה, כמעט בלי ניסיון, את המושכות של יקב שייצר כבר אז יין מ-600 טון ענבים".
הלימודים באמת הכשירו אותך להיות מומחית ליין?
נעמה: "הלימודים נותנים רקע אקדמי. לומדים הרבה מיקרוביולוגיה, כימיה של היין, תהליכים בכרם וביקב ובקרת איכות, אבל בעיקר – טעימות, טעימות ושוב פעם טעימות. זה הכי חשוב. אבל אין ספק שרק אחרי שמתחילים לעבוד בצורה עצמאית ואינטנסיבית צוברים את הניסיון. אני כבר שמונה שנים בדלתון וכל הזמן לומדת דברים חדשים".
נעמה היא ילדת טבע אמיתית. היא נולדה ברמת הגולן לפני כשלושים וחמש שנה וגדלה בין הכרמים. אביה הוא בני סורקין, יועץ הכרמים אולי הכי עסוק בארץ, שהיה מעורב בהקמת וניהול רוב הכרמים בארץ בעשרים וחמש השנה האחרונות. היא בעלת מראה נערי, עיניים גדולות וסקרניות ועל אף גילה הצעיר היא כבר רכשה לעצמה מקום של הערכה בקרב אנשי המקצוע בארץ. אין לה מניירות וגינונים והחיוך שלה רחב וכובש. את בעיות האגו היא מעדיפה להשאיר לאחרים – " כשיש לי צורך, אין לי בעיה להרים טלפון לקולגה, יינן מיקב אחר, ולהתייעץ איתו על חבית כזו או אחרת או על בעיות שנתקלתי בהן בכרם. הפרגון בין הייננים גדול וישנה בינינו חברות אמיתית. גם אני מקבלת לעיתים טלפונים מקצועיים ושמחה לשתף בידע ובניסיון שלי".
כשאני טועמת יין יש לי מן נטייה מעצבנת כזאת לחפש קודם כל את הפגמים. זה סוג של משחק אפילו: "מצא את הפגמים". יש כאלה שאומרים שהנטייה שלי לחפש פגמים לא מוגבלת רק ליין, אבל זה כבר נושא אחר…" . (הבלוג של נעמה, יוני 2009)
איפה את מעדיפה להיות – ביקב או בכרם?
נעמה: "למרות שרוב העבודה מבוצעת ביקב, אני בהחלט מעדיפה את הכרם. שם גם נמצאת רוב ההשפעה שלי. אם אתחיל לעבוד רק אחרי שהענבים יגיעו ליקב – המצב יהיה רע מאוד…"
" מכל חודשי השנה האהוב עליי ביותר הוא נובמבר! נובמבר הוא כמו הערב של יום חמישי – התחלת סוף השבוע! הוא כמו סלסלת לחם לפני הארוחה, הוא כמו האזהרה של ה- FBI לפני הסרט, הוא כמו לחכות למים החמים במקלחת. בקיצור – הוא התחלה של משהו טוב! השקט שאחרי הסערה, אחרי החגים ולפני המבול. הבציר הבא הוא הכי רחוק שיהיה אי פעם… ושוב יש לי את כל הזמן שבעולם. זה הזמן להשלים את כל מה שלא הספקתי בשלושת החודשים האחרונים. לקרוא ספרים, להכין צ'ולנט, או כל דבר אחר שלוקח יותר מחצי שעה, לברר אם נשארו לי חברים אחרי ההזנחה של החודשים האחרונים". (הבלוג של נעמה, נוב' 2009)
העבודה ביקב דורשת שעות רבות, בתקופת הבציר עובדים מסביב לשעון – גם בלילה, ולך יש שני ילדים קטנים. איך משלבים את העבודה עם הבית?
נעמה: "מצאת מקום חרפתי. הילדים שלי באמת היו מעדיפים שאהיה יותר בבית, אבל אני חושבת שבסך הכל אני מצליחה לתמרן לא רע. בסופו של דבר הם גאים ו'משוויצים' במקצוע שלי בכל הזדמנות".
הלא שגרתיות המאפיינת את עבודתה של נעמה באה לידי ביטוי בזני ענבים מיוחדים המזוהים עם יקב דלתון. בין היתר, היא אחראית על הקפיצה הגדולה של הביקוש לסוביניון בלאן החמצמץ והמינרלי שהיה מוקצה מחמת מיאוס פה בארץ (עד שהיא הגיעה…) וגם בהחדרת הזן הקליפורני זינפנדל יש לה מניות רבות. אבל הדבר אולי הכי לא שגרתי שהיא עושה הוא בלוג אישי שהיא כותבת, בלוג מקורי ומקסים, המתפרסם באתר האינטרנט של היקב. הנה עוד כמה דוגמאות:
"ארמונד, הצילו! יש לי פרה בשרדונה"
"זה לא אני, זה גליל.."
"גליל! הצילו!!!, יש פרה בשרדונה שלי"
"איפה??"
"בפלאטו, ליד המחסן!!!, תבוא מהר!!"
"איך היא נכנסה?"
" אני לא יודעת איך היא נכנסה!!! שאלתי אותה והיא לא ענתה. אבל תבוא מהר! יש פרה בשרדונה!!"
"טוב, אני כבר מגיע"
עוברות 10 דקות. אני עושה לה פרצופים מפחידים. היא עושה לי בחזרה. אני שמה לב שמשום מה היא לא אוכלת. "הלו, מותק? יש לך איזה בעיה עם השרדונה הזה?" (הבלוג של נעמה, אוגוסט 2009)
"בעיניי טעימה עיוורת זה כמו ללכת לרופא. עושים את זה כשאין ברירה ורק כדי לפתור עניין מסוים. זאת בשום אופן לא דרך להכיר אנשים או לקבל מגע אנושי חם. בטעימה עיוורת בעצם מסתכלים רק על התוצר הסופי במנותק לגמרי מהתהליך. יהיו שיגידו שהשורה התחתונה היא החשובה. לדעתי השורה התחתונה חשובה אבל היא לא חזות הכל. מעניין אותי לדעת מי ייצר את היין, איך ולמה. אני מודעת לכך שזה ישפיע על דעתי וככה אני רוצה שיהיה. קוראים לזה מעורבות" (הבלוג של נעמה, ינואר 2010)
מי הגה את הרעיון לבלוג?
נעמה: "היוזמה הייתה של אלכס. אני מוכרחה לציין שבהתחלה זה היה לי נורא קשה. אני לא רגילה לכתוב והייתי צריכה להתעכב שבוע על כל קטע כדי שיצא מושלם. עם הזמן זה הפך קל יותר ואפילו התחלתי ליהנות מזה. זה גורם לי להסתכל על דברים מזויות שונות. יחד עם זה עדין מוזר לי שאנשים באמת קוראים את מה שאני כותבת…"
לדעתי את כישרון כתיבה מבוזבז. אולי נתחלף קצת – את תכתבי על יין ואני אעשה אותו?
נעמה: "גם לעשות יין זה לא כל כך פשוט. תהליך הזיהוי של יין איכותי מתחיל כבר בכרם. בודקים את נתוני הבציר ובעיקר טועמים. יש לענבי יין טעם מדהים!. גם בהמשך לא מפסיקים לטעום – כבר בנובמבר לאחר התסיסה אנו עושים את השלב הראשון של המיון בין היין האיכותי ביותר לזה שהולך לסדרות הבסיסיות ולאורך הזמן עושים עוד כמה סלקציות, עד לרמה של בחירת חביות".
ובסוף יצא לכם יין דגל, "מתתיה", ועוד מהבציר המפורסם של המלחמה. המחיר שלו לצרכן הוא 400 ש"ח. לבקבוק. לא קצת מוגזם?
נעמה: "האמת היא שאני פחות מעורבת בקביעת מחירי היין, זה התפקיד של אנשי השיווק וההנהלה הבכירה. הם לא מתערבים בתהליכי הייצור, נותנים לי יד חופשית בהחלטות מקצועיות ואני משתדלת שלא להתערב בפן המסחרי. כמובן שיש יוצאים מהכלל אבל אולי בעצם טוב לו ליינן שיש לו מנכ"ל מעל הראש שמציב לו מסגרת. מה שאני בהחלט יכולה לומר זה ש'המתתיה' (על שמו של בעלי היקב, מתי הרוני – ר.פ.) הוא היין הטוב ביותר שיוצר ביקב דלתון מאז הקמתו לפני חמש עשרה שנה".
תעשיית היין מאופיינת בסביבה גברית. די נדיר לראות אישה בתפקיד כל כך בכיר בענף. איך באמת את מסתדרת עם כל כך הרבה גברים מסביבך?
נעמה: "אני יכולה להבין שלעיתים תפקידים בכירים דורשים שעות ממושכות ויתכן שזה חוסם נשים מסויימות, אבל אני אף פעם לא חשתי במין חסימה כזו. אולי זה בגלל שאני בכלל לא מתעסקת בפן המגדרי. אני פשוט באה לעבוד. כבר שמונה שנים שאני בדלתון ואני נהנית מכל רגע. המקצוע שלי הוא מקצוע שאין בו שחיקה בכלל. כל שנה יש פרי חדש, תנאי כרם שונים, ככה שבאמת לא משעמם".
"הפעם הראשונה שראיתי את היין שלנו על המדף הייתה ב-2003, תקופה קצרה אחרי שהתחלתי לעבוד ביקב. נכנסתי לחנות ופתאום ראיתי על המדף 'כנען אדום' אותו בקבקנו רק מס' שבועות קודם. אני חייבת להגיד שהברכיים שלי הפכו חמאה והלב שלי התחיל לפרפר. ברגע אחד קטן הבנתי את מה שלפעמים קל לשכוח, היין הזה שיוצא מהמחסן מגיע בסופו של דבר לחנויות! אנשים קונים אותו! התחבאתי מאחורי המדפים וחיכיתי לראות מישהו מרים בקבוק מהמדף. לא עבר הרבה זמן (באמת!!) וזה קרה. רציתי לקפוץ עליו ולשאול אותו למה? איך בחרת דווקא ביין הזה? התאפקתי". (הבלוג של נעמה, מרץ 2009)
לאורך השנים, איזו חוויה הכי ריגשה אותך ביקב?
נעמה:" חוץ מהקטיושות ההן, אני חושבת שבציר הראשון של כרם, ובפרט כזה שאני נטעתי, הוא מרגש. יש מין תחושה כזו של הנה משהו שאני עשיתי מההתחלה"
אפרופו תחושות של עשיה – לא מפריע לך שהמגע עם היין ביקב נעשה באמצעות משגיח כשרות?
נעמה: "זה באמת מפריע, ולא – ממש לא מתרגלים לזה. אולי אפילו להיפך. נורא חשוב לחוש את היין וכשאת נמצאת מרוחקת ותלויה במישהו אחר זה קשה. לא שאם הייתי עושה יין בחו"ל בכמויות כאלו הייתי עושה את השפיות (העברת היין בין מיכלים שונים לאחר הצטברות משקעים בקרקעית, לטובת סינון גס – ר.פ.) בעצמי, אבל בכל זאת לא היתה כל כך בעיה לקפוץ לומר שלום לחבית בבוקר…. מצד שני, אין מה לעשות – חייבים להסתדר עם מה שיש".
המיתוס אומר שכל הייננים מגיעים בבוקר לעבודה עם חיוך על הפנים. זה נכון גם לגבי יתר העובדים?
נעמה: "תראה, היין הוא חיידק מדבק. כל מי שנכנס לתחום – מתאהב בו. אפילו עובדי הייצור, שלא נמצאים באור הזרקורים של הענף, מתמכרים לנוזל הזה. יש לנו גאוות יחידה. אני חושבת שזה המקצוע הכי מדהים בעולם!".
אז אין סיכוי שתחליפי עבודה כשתהיי גדולה?
נעמה: "אני מאוד מקווה להישאר ולהמשיך להתפתח בדלתון. לאורך השנים אפשר להגיע לרמות גבוהות של אינטימיות בכרמים – להכיר כל תת חלקה, זן ואפילו שורה, ולעשות יין שהולך ומשתבח עם השנים".
