שלחו לנו את החומר לפרסום

אנשי עולמות היין, שמן זית ומזון, יצרנים ומשווקים

מוזמנים לשתף במדורי האתר את הקהל בפעילות וחידושי ענפיהם וגם ברשמי טעימה ופגישות באירועים שונים.

הירשמו לניוזלטר שלנו

יינות ישראל המובילים בתחומם

מאת: דוד גונן
צילום: ישראל פרקר
בית פתוח ליינות ישראל המובילים בתחומם נערך בבית איש הענבים ביפו

 מאת: דוד גונן
צילום: ישראל פרקר

בית פתוח באיש הענבים בנושא: היקבים הישראלים המובילים בתחומם

הכותרות זעקו:
"היקבים הישראלים המובילים בתחומם"
"היקבים הטובים והמובילים בארץ, כל יקב ויתרונותיו הבולטים, אלה המצטיינים בטרואר ייחודי, אלה בסגנון ובעקביות ואחרים במצוינות על ציר הזמן".
ניסוחים צלופחיים משהו. צילם ישראל פרקר

מהפרסום המפתה לא ניתן להבין במדויק במה מדובר. מה פשר "[המובילים] בתחומם"? מובילים במה? בכמות? באיכות? ביחצ"נות? באילו תחומים מדובר? הרי כל אחד יכול להגדיר תחומים ככל אשר ידבנו לבו. בשום מקום לא הוצגו הגדרות התחומים, לא פורטו הקריטריונים לבחירה ולא צוין מי היו אלה שבחרו….
או, למשל, מהו היתרון בהצטיינות ב-"עקביות". הרי המהות היא האיכות; אנו הרי תרים תמיד אחרי יינות המצטיינים באיכותם גבוהה. איזה יתרון יכול להיות ליקב המייצר בעקביות יינות בינוניים?

בקיצור, זו לא הפעם הראשונה שיזמי אירועים מכתירים את האירועים בשמות מפוצצים, מבלי שאנו – הלקוחות הפוטנציאליים של אירועים אלה – נוכל לדעת, מראש, על בסיס מה נבחרו יקבים אלה או אחרים ומה הייחוד האמיתי של טעימה כזו או אחרת.

אך, מאידך……..
הובא פרוט מלא של היינות והיקבים; שנים עשר יקבים הציגו שלושה יינות כל אחד; 36 בסך הכל. קסטל, קלו דה-גת, פלאם, רמת הגולן, ברקן, ויתקין, בנימינה ואחרים. כמה מהיקבים הנחשבים (בעיני…) כטובים בארץ, כלומר כאלה המייצרים כאן יינות מהאיכות הגבוהה ביותר. יקבים אחרים, ששמם צויין,… נו, איך נאמר,…. גם הם טובים,…. אך בתנאי שניטיב לצייר את התחום שבו הם "מהמובילים". בטוחני שנוכל למצוא ביניהם כאלה המובילים דווקא בתחום היומרנות….

אך, מצד שלישי……
מה זה חשוב מהם הקריטריונים? העיקר שחיים גן, כהרגלו, מימים ימימה נתן לנו אפשרות לטעום וללגום יינות משובחים, במחיר שווה לכל נפש.

אבל, על אף זאת, ואם אתם רוצים – מצד רביעי…..
דובר ב–"היקבים הישראלים המובילים בתחומם"; אם כך הדבר – איפה כרמל ויתיר, מרגלית והרי גליל ושאטו גולן, סגל, רקאנטי ועמק האלה? ואחרים? אתמהה!

התשובה לשאלה האחרונה הזו הגיעה ממקום בלתי צפוי. יום או יומיים לפני המועד הנקוב לטעימה, הגיע מייל נוסף שאומר "..ובחודש הבא, 30/7/2010, המקצה השני ובו עוד 12 יקבים לפחות: בין היקבים המשתתפים, יקב מרגלית, יקב עמק האלה, יקב זאוברמן, יקב גבעות, יקב הרי גליל, יקב טוליפ ועוד……..בקרוב תפורסם רשימת היינות השווה!".
או קיי, זהו תיקון. אמנם, גם כאן אני רואה מי שהייתי נמנע מלהכתירם כ-"יקבים ישראלים מובילים" וכמו-כן איני רואה את כל אלה שניתן לכלול אותם "בין הטובים ביותר בארץ". אבל, לפחות יש למה לצפות. נמתין לפרסום הרשימה במקצה השני, כדי להיווכח אם תוקנו אי-הדיוקים מבחינת רשימת היקבים (שלא לומר עוול) שנעשה ברשימה הראשונה.
אבל מה כל הפטפטת הזו. ניגש לענין עצמו.

ובכן – איש הענבים היה כמרקחה. איני זוכר בית פתוח כה עמוס וכה רוחש ורוגש כבית הפתוח הזה. הגעתי בערך בשלוש בצהריים והמוני שלומי אמוני יינות ישראל, חובבים וחובבות בני כל הגילים והמינים, מוכרים יותר ומוכרים פחות, גדשו את הרחבה שלפני הכניסה אל איש הענבים ואת שתי הקומות העיקריות (בעצם שתים וחצי קומות….) כשהם מפוזרים בין מתקני ההטעמה וברחבת הכיבוד הקולינארי.
כדי להעצים את החוויה הפרטית שלי, סימנתי מראש את היינות אותם התכוונתי לטעום. חמישה עשר במספר (מתוך 36, כאמור). חלק סומנו כי הם או יצרניהם מוכרים לי, זה מכבר, ככאלה המעניקים חוויית יין טובה מאד ומעלה ויהיה זה אך אבסורד להחמיץ הזדמנות ללגום מהם. האחרים – סומנו מתוך סקרנות, יען כי טרם זכיתי לטעום אותם בעבר.

אני כמובן מתחיל ישר בתלונה אל חיים בכך ששנים מחמישה עשר יינות אלה לא היו זמינים בטעימה, בשעה שבה עמדתי אנוכי מול מוזגי היינות בדוכני היקבים המייצרים אותם. ושעה זו הייתה בין שלוש לשלוש וחצי. אלה הם: סירה תל-פארס של יקבי רמת הגולן ואלכסנדר הגדול גרנד רזרב 2004 של יקב אלכסנדר. חיים היה בלתי נגיש עקב העיסוק הבלתי פוסק בלקוחות המגיעים ובאלה שכבר פורשים. הנחתי לו וויתרתי, לנוכח ההנאה שהייתה מנת חלקי משאר היינות, אותם טעמתי.

ניצלתי את הנוכחות של יינות השרדונה ברשימה ובניתי יעף יינות בן שלושה מתוך מתוך היינות הלבנים.
(הערת ביניים: תשומת הלב מופנית אל המילה "יעף" (י' ו-ע' בקמץ). מילה יפה אה!!? זהו ניסיון לתרגם לעברית את המונח הלועז הנוהג בטעימות – Flight. אם איני טועה המונח הוא כה חדש שאף לא הופיע במילון בן השנה למונחי יין. אני מעז לומר שהמחדש של המונח הוא יקב ברקן, במסע השיווק האחרון שלו ליינות ה-Altitude)
היינות שהרכיבו את היעף היו ירדן שרדונה אודם 2008, שרדונה 2008 של קלו דה גת ושרדונה בלאן דו קסטל 2009.

איפה האדון אבי הלוי כשצריך אותו ? תבורך מטועמים, אבי. "עמידתך הבלתי מתפשרת" מול גלי המגיבים, בהגנה על עמדתך/עמדתי בויכוח על הסגנון המועדף ליין השרדונה, מחזקת את כל היקבים הצדיקים הממשיכים לייצרו בסגנון זה, באיכות הגבוהה הזו (ובעקביות…).
השמנוניות הקלה, עקבות העץ הניכרים והרעננות הכוללת הם אלה שקבעו, לדידי ששרדונה קסטל היה, ללא ספק, המנצח ביעף זה. לדעתי (הענייה, יש לומר) זהו השרדונה הטוב בארץ.
להשלמת החלק הראשון של הטעימה, לגמתי את הרוזה החדש של פלאם, אשר שמו יצא למרחוק. לא ארחיב; פלאם הוא לדעתי מהמשובחים שביקבי ארצנו ולא ברור צד נוצרדוקא ביקב זה רוזה שהיה, לדעתי, כה בינוני.

עת היינות האדומים הגיעה.
מסקרנים ביותר, בעיני היו היינות בסגנון הבורדולזי, קרי יינות הבנויים כממסכים אופייניים ליינות החבל. אלה הם, כידוע, ממסכים של קברנה סוביניון ומרלו (בראש ובראשונה) כשאליהם מצורפים שעורים משתנים של פטי ורדו ו/או קברנה פרנק ו/או מלבק. אלה סיקרנו אותי במיוחד בעקבות ביקור וטעימות שערכתי בבורדו, בתחילת השנה.
היינות שניכללו ביעף הם: מתתיה 2006, של דלתון, גראנד וין 2007 ופטי קסטל 2008 של יקב קסטל וקלו דה גת, עמק איילון, 2006.
כידוע, רבים מהיקבים בבורדו מייצרים, כל שנה, רק שני יינות אדומים. אחד, הנחשב כיין הדגל של היקב והוא זה שנושא את תהילתו מקצה העולם ועד קצהו. השני, צנוע יותר, כאילו חבוי בצילו של יין הדגל, הוא יין "התוית השניה" (Second Label). אמנם, יש יינות תוית שניה שגם שימעם יצא למרחוק, אך נראה לי שפטי קסטל 2008 של קסטל לא זכה בכך. לפיכך אני מבקש להכתירו כאן כיין המנצח של היעף הזה ובכלל – כיין המפתיע ביותר, לטובה של הטעימה כולה (הכוונה, כמובן, לטעימה שלי…. הטעימה שלי בלבד). יין בעל גוף מלא, אך משיי במרקמו, מורכב, עמוק ועשיר ובעל טעם שיורי מתמשך. תאור זה, אגב, מתאים גם לאחיו הבכור גראן וין, אך "זה לא חכמה" הגראן וין הוא גראן וין…… ואין צורך להכביר בשבחו. שמו הולך לפניו.

בהמשך ולאחר מנוחה ראויה, טעמתי שני יעפי יינת נוספים. הפעם – זניים כולם.
יעף ג' – קברנה סוביניון: שלישיית ה-Altitude של ברקן.
יעף ד' ואחרון – זניים נוספים: ירדן מרלו קלע 2005 מרמת הגולן, ויתקין קאריניאן 2007, סירה הראל 2008 של קלו דה גת וברברה 2007 של יקב רמות נפתלי.

ענין מיוחד עורר בי זה האחרון, לאחר שהשוו אותו באזני, מי שהשווה ליינות הברברה הגדולים של פיימונטה – ברברה ד'אסטי וברברה ד'אלבה. ובכן, לדעתי (העניה, כאמור) – עוד רבה הדרך….

הבית הפתוח הזה הוא דוגמא נוספת למפעלותיו של חיים גן, בתחום היין, במחוזותינו. גם כאן אני מרשה לעצמי להביע את דעתי העניה שאין מתחרה למידת המקוריות, הגיוון והעושר המקצועי של האירועים שהוא מארגן עבור חובבי היין בארץ. יישר כח!!!!!!!
להתראות במקצה הבא בסוף יולי.

 

למצגת התמונות מהאירוע

 

 

 

דבר היקבים – צילם וערך ישראל פרקר

 

 

כתיבת תגובה

שתף:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn

קרא עוד כתבות