התיישנות במישור, במישר

05/04/2010
כתב וצילם: רן בירון
יין מבציר 1999 חי,פחות פירותי, אבל יותר אדמתי,נושם וריחני במישר.
המשך »

05/04/2010
 
  כתב וצילם: רן בירון

לפני מספר חודשים כתבתי על טעימת יינות של כמה יקבים, בחנות היין "טרואר".
בין השאר, כתבתיצילם רן בירון

"גולת הכותרת בערב זה היה יקב מישר, בבעלות זאב וחיה סמילנסקי. הכורמת והייננית, חיה סמילנסקי, הציגה "קברנה סוביניון 2000" ו"קברנה סוביניון רזרב 2000" (כן, 2000!!!). מי היה מאמין? כרם אשר נטוע באדמה חולית, בשפלת החוף, ליד גדרה, בגובה פני הים, מפיק חומר גלם שאפשר להפיק ממנו יין אשר שומר על צבעו, ניחוחותיו וטעמיו 9 שנים לאחר הבציר, בניגוד לכל המוסכמות. אכן כן. שני היינות בני התשע, לא מראים עדיין סימני התיישנות של ממש. מעניין שדווקא הרזרב, מראה סימנים ראשונים של עייפות, בעוד הקברנה הרגיל, עדיין אדום, ריחני, פירותי, מאוזן להפליא ובעל סיומת ארוכה. חיה הציגה גם יינות נוספים מפרי עמלה – שירז מרלו קברנה 41# 2006, יינות קברנה ומרלו מבציר 2005 ובלנד מ 2006, כולם, כמיטב המסורת של היקב, יינות טובים ונעימים לחיך".

לאחרונה, בעת ביקור ביקב מישר שבמושב מישר ליד גדרה, טעמתי שוב את אותו יין, מבציר 2000 וגיליתי שכל מה שכתבתי באוקטובר 2009 עדיין תקף, אלא שציפתה לי חוויה יותר מרתקת, יין מבציר 1999 (יין בן 11 שנים), חי, נושם, ריחני, פחות פירותי, אבל יותר אדמתי, מינרלי, חייתי, עדיין טאניני למדי עם חמיצות שאיננה בשיאה, אבל בהחלט שומרת על רעננות סבירה, לגבי יין בן 11. הצבע, אמנם נוטה לכתום, אולי אפילו מעט חום, אבל מי מסתכל על הצבע, כשיין מעלה ניחוחות כאלו וטעמים שכל כך חסרים ביינות צעירים. התיישנות נפלאה בגובה פני הים, לשם שינוי.

על השולחן הוצבו גם בקבוקים משנות בציר 1991 ו 1992, אבל גובה היין היה בהם קרוב לכתפי הבקבוק, כך שמוטב היה להשאירם למזכרת במוזיאון המשפחה.

יקב מישר עניין אותי במשך שנים רבות. היינות תמיד נעמו לחיכי, הפשטות והלבביות של חיה וזאב, הכרם הנאה, ההתרחקות מאור הזרקורים, המחירים השפויים ומעל לכל, הניגוד לכל המוסכמות. כרם שאינו בגובה מאות מטרים מעל פני הים, לא נטוע על מדרונות תלולים, לא על אדמת גיר, לא על חלוקי נחל או ציפחה. פשוט חול. שטוח, בגובה פני הים.

איך זה בכל זאת קורה? אתר היקב מנסה להסביר זאת  וגם זאב סמילנסקי: "לא ממש יודעים. אולי בגלל הכַּנָה המיוחדת – סולטקריק – היפה לקרקעות חוליות, כיוון שהיא עמידה לנמטודות. ואולי בגלל גבעת הכורכר שליד. אולי בגלל שכמעט ולא משקים את הכרם, לא מאכזריות חלילה – אלא פשוט, הוא לא זקוק לכך, אולי שוב בגלל הקרקע החולית שמסייעת לו לשלוח את שורשיו חמישה, ויש אומרים אפילו עשרה מטר לעומק. אולי בגלל העבודה העצמית, ואולי בגלל האהבה, ואולי סתם בגלל המזל. כך או אחרת, הכרם הקטן הזה – שלושה דונם קברנה סוביניון שנשתלו ב-1992, שלושה דונם מרלו שנשתלו ב-1999, ושלשה דונם של שירז שנשתלו בקיץ 2001 – מניב פרי מעולה, המפיק יין שאפשר להתגאות בו, למרות כל התיאוריות".

נברתי מעט בחומר ישן (תודה, אינטרנט…) ומצאתי ביקורת של דניאל רוגוב על יינות מישר מבציר 1999 שזה עתה טעמתי, אשר התפרסמה ב"הארץ" ביולי 2001. מה שרוגוב זיהה ביינות אלו בצעירותם, כבר לא נמצא בהם, ואם נמצא, אז בוודאי לא באותה עוצמה, אבל המעניין הוא אורך החיים שנתן להם רוגוב. התחזית שלו התגשמה במלואה וגם אותה ניצחו היינות עצמם.

כל הכבוד חיה וזאב. לחיים!

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *