07/06/2010 
מאת: פרופ' עמוס הדס
לא מכבר התחוללה סערה זוטא האם יש לנו זן ישראלי, או זן מקומי, או אולי יש לברור זן מייצג. הדיון הציבורי עלה וגאה על בסיס ברירת, יקוב דין הרוב את הנושא, וכתר ה"זן הישראלי" הוענק על ידי רוב המתדיינים לזן העתיק ממערב הים התיכון לזן הקריניאן. כותב שורות אלה עמד בשעתו ותבע את הכתר לזן ארגמן, שטופח בארץ. כמו כן אוסיף ואניח הנחה כי לו היינו בוחנים לפרטיהם את חתימות ה DNA של הקריניאן, זנים יווניים וזנים מקומיים ישראלים או מהלבנט היינו מוצאים קוי דמיון רב. דמיון רב זה, שסביר להניח שהוא קיים בשים לב למפת תפוצת גפן היין בעולם העתיק, עשוי אולי לאפשר בדוחק את ההכתרה של הקריניאן כזן ישראלי. יתרה מכך, איני זוכר באם יין קריניאן ישראלי זכה אי פעם בפרס כה נכבד כמו יינות הארגמן מהשנים 2006 ו- 2007.
בתחרות היין היוקרתית Trophee Citadelles, שנערכה לאחרונה בבורדו תחת חסותו ופיקוחו של איגוד היין והגפן הבינ"ל O.I.V., זכה היין ארגמן רכסים 2007 מכרם דובב שבגליל העליון בפרס הגבוה, מדליית זהב. אותו יין משנת 2006 זכה באותה תחרות בגביע הצטיינות. הווה אומר כי היינות אכן עומדים ברמת הציפיות העיליות של יוצרם, אבי פלדשטיין, היינן של סגל.
אבי, ששמחתו רבה ביותר כמובן, טוען וחוזר וטוען כי ניתן לייצור יינות ברמות איכות עיליות מזנים מקומיים כארגמן מחד ומאידך רואה בניצחונותיו אלה גם הוכחה, כי ניתן לעצב את היינות ליעודם ואיכותם באמצעות שינוי היחס אליהם. הווה אומר אין די בהחלטה נכונה אלא חייבים ללמוד ולחזור וללמוד את התנהגות הזן בתנאים שונים. 
לכותב שורות אלה, הזכיות המפארות את יינות הזן הישראלי ארגמן ואת היינן, שייצר אותם, מוכיחות כי אולי טעה הרוב ודוקא הארגמן בו תמך כותב שורות אלה הוא הזן הישראלי?!
כדאי להזכיר כאן כי ה"זן הישראלי", הקריניאן, הינו תושב קבע בארץ מזה למעלה ממאה שנה ותמיד שמש כזן תומך, משלים, זן כמות וצריך היה, ליינן צעיר ומזהיר, להרימו מאשפתות דימויו בעיני העוסקים בגידול וייצור יינות המססורתיים, כדי להביאו למעמד בו יין זני "קריניאן ויתקין" נישא בפי רבים ומהולל בציבור כאן ומעבר לים.
בספרות הייננית זן הקריניאן נחשב בין בני האצולה, אמנם לא בראש סולם האצולה כמו הקברנה סוביניון או הפינו נואר, אך בכל זאת אצולת זני גפן היין. בארץ לא זכה, במשך דורות, אפילו לעלות מעבר לרמת ה"פרולטאר הנחות והמושפל" מעבר לרמת תירוש ויינות ירודים, סוס העבודה האפור של היקבים. בכל זאת יינן אחד הוכיח כי ניתן על ידי הבנת תנאי הגידול, ברירה נכונה ונבונה של הכרם ושימוש בשיטת ייצור מושכלת להרים קרנו של פרולטאר למעמד בן אצולה. מעשיהם של אסף פז ואבי פלדשטיין חשובים ביותר כסמל ומופת ליינני הארץ. השכלה ייננית וניסיון ניתן לרכוש אך יוזמה, חזון נועז והנהגה בדרך "ראו ונהו אחרי" או בלשון מפורטת: "החליטו ליזום צעד מקדם, לימדו, חישבו, הפעילו שיקול דעת, גלו נועזות, הפעילו מיומנות ייננית וראו להיכן תגיעו". אליהם הצטרף לאחרונה אורי חץ יינן, יקב שאטו גולן, שעל פי השמועה (הכותב לא טעם מהיין) יצר יין גרנאש יחודי מענבי כרם היקב. מה גורלו של יין זה ימים יגידו אך ברור כי כל אלה הם צעדים חשובים בכיוון מצוינות ולייננים אלה שהוזכרו למעלה הולכים ורוכשים מעמד של בכורה בהנהגה ייננית בארץ.
למען גילוי נאות והבהרה נזכיר כי באומרך "סטיין", או לחילופין "פינוטאז'" דברך מובן כמאמר המכוון ליינות דרום אפריקאים ללא שמץ של ספק. בפועל, הינך מתיחס ליינות זניים המיוצרים מענבי הזן שנין בלן הנחשב תושב קבע בדרום אפריקה, מזה כשלוש מאות וחמישים שנה. באשר לפינוטאז' דינו כדין הזן "ארגמן", שניהם פירות מהכלאות מקומיות. הפינוטאז' הינו הכלאה דרום אפריקאית בין הזן הרמיטאז מחבל הרון והפינו נואר מהבורגון. נישואי עולים ותיקים חדשים אלה קודשו במכורתם החדשה לפני כשבעים שנה. בארה"ב ידועים שני זנים שטופחו כדי להפוך למייצגי יינות ארה"ב כמו האמרלד ריזלינג (הכלאת מוסקט וריזלינג לבן) והרובי- סוביניון, שני הזנים טופחו לפני כ- שמונים שנה. שניהם אינם מיצגים דבר לגבי יינות ארה"ב. זן הארגמן הישראלי אף הוא תוצאת הכלאה מקומית בין שני זנים עולים ישנים-חדשים בארץ, הקריניאן הותיק והסינאסו העולה החדש יחסית.
בעוד השנין בלן מהווה זן יצוגי (בשמו המקומי) ליינות מענביו מדרום אפריקה. הפינוטאז' הינו זן מקומי, בן המקום מ"הורים מהגרים", שהתבסס בדרום אפריקה או זן מייצג של המקום. כך הוא מעמדו של הזן שישראלי הארגמן. גם הוא בן המקום מהורים מהגרים ויש לראותו כזן מקומי בבירור. לעומתו הזן המקובל בין הלבנים בישראל האמרלד ריזלינג הישראלי, לו עמד באיכות גבוהה והיה מעוטר בתהילה, יכול היה להיות לכל היותר זן מייצג של ישראל בשל היותנו כיום המגדלים הגדולים של זן זה.
בדיעבד ובמבט לאחור נראה כי הארגמן הינו הזן הישראלי ואין לטעות בו. יתרה מכך, קיימים בארץ גם צאצאיו כמו הארגמן עם המרלו או הארגמן עם הקברנה סוביניון – אלה מזני ענבים אדומים, או מזני יין לבנים קיימות ההכלאות בין הדבוקי למוסקט (מוסקט רואי), או עם הריזלינג הלבן. זני כלאיים מקומיים אלו, אדומים כלבנים, פרי טיפוחם של פרופ' פנחס שפיגל וחבריו, נדחו בשעתו באורח מוחלט על ידי מנהיגות תעשיית היין הישראלית, מסיבות שהיו והינן שמורות עימם עד היום. החלטתם הייתה להצמד לזני ענבי יין מעבר לים, יתכן בשל שמרנותם ויתכן מטעמים אחרים. לפיכך אנו צמודים בקשר גורדי (לפחות עד היום) ליינות זניים הנושאים שמות זנים שיובאו מאירופה או ארה"ב.
לא הזכרתי גם זני יין אחרים שהם פירות טיפוחו של נתן הוכברג ממקוה ישראל. זנים אלה הם "שחרית" ו"יד נתן". הראשון ביניהם נטוע גם בדר' אפריקה. שני זנים אלה נטועים כיום במרכז הארץ ומניבים הן ליין (על פי השמועה ביקב רד פואטרי) או כענבי מאכל. אולי מן הדין יהיה פעם עניין להעלותם לייצור ולו רק לצורך הוכחה באם יש בהם משהו או שמה חלום היו בלבד.
