שלחו לנו את החומר לפרסום

אנשי עולמות היין, שמן זית ומזון, יצרנים ומשווקים

מוזמנים לשתף במדורי האתר את הקהל בפעילות וחידושי ענפיהם וגם ברשמי טעימה ופגישות באירועים שונים.

הירשמו לניוזלטר שלנו

יין ורפואה

מאת: פרופ' עמוס הדס
הערך "יין ברפואה" בגוגול העלה מעל ל 40 מליון אתרים הדנים או מזכירים פרטים הקושרים יין ורפואה.


 מאת: פרופ' עמוס הדס

לפני מספר ימים עלה על מרקע המחשב הביתי שלי מכתב, מחבר למקצוע. במכתב נשאלתי, מהיכן אנו למדים כי בימי קדם מהלו יין במים כדי לחטאם ולמנוע מחלות. השאלה הפשוטה לכאורה עוררה בי מחדש את הענין בנושא. בשלב ראשון התחלתי לחפש באתר של פרופ' "גוגל" ומצאתי כי הערך "יין ברפואה" העלה מעל ל 40 מליון אתרים הדנים או מזכירים פרטים הקושרים יין ורפואה. בחיפושי אחר ערכים הקושרים יין ורפואה בציטוטים ואימרות כנף, העלתי כמה רבבות של אתרים, שרובם (מאלה שבדקתי) חזרו על עצמם.

למעשה יין הופיע כמוצר ביתי ממקורות חקלאיים (גפן) לפני כ- 9000 שנה או מעט יותר, בשיפולי הרי הקווקז. איזכורים ראשונים לשימושי היין ברפואה, נמצאו כתובים על חרסים בכתב יתדות (מקורות שומריים מהערים אור ונייפור) ועל שרידי פפירוסים מצריים שגילם למעלה מ- 4500 שנה. באיזכורים אלה יש הוראות שימוש ביינות של אותה תקופה לצרכי רפואה. היין שימש לפי כתובים אלה כחומר מרדים בניתוחים וטיפול בפציעות קשות, חומר חיטוי חיצוני ופנימי (מחלות מעיים), כנוזל דיורטי לשיפור הטלת שתן למבוגרים, משחרר עכבות וכאבי צירים ליולדות וכן לחולים הפגועים בנפשם. אין להניח שכל היינות היו גרועים ביותר, כיון שרבים הציטוטים ליינות בני יותר מחמש שנים ועד כמאה שנים, שהוגשו לשתיית אצילים או כמנחות לאלים. אלה האחרונים ידועים בהיותם אלימים כשמרגיזים אותם או פוגעים בטעמם ויכולות הטעימה המעודנות שלהם, אותם לא ניתן ואסור לרמות באיכות יינות המנחה. כתבים עתיקים כגון אלה שנזכרו למעלה הופיעו בספרות רפואה הודית וגם בספרות הרפואה של יוון ורומי מהתקופה העתיקה.

במבצרים שעל הרי הזגרוס (מבצרים שתוארכו לתקופה שלפני כ- 5500 שנה), נמצאו מחסני יין ורמזים לחלוקת מנות יין יומיות של יין לחייילים ופקידים. חלוקה זו לא נראית לצורך פיוס או מלחמה (כיון שלא לחמו כל הימים) אלא כנראה היו אלה מנות מרכיב מזון וכרפואה מונעת. בכתבים רבים אנו יודעים כי בצבא אשור חייבו את האפסנאים לנפק יין מדי יום לחיילים. במכתבי ערד אנו מוצאים (מאה שביעית או שמינית לפנה"ס), כי אלישיב מפקד המצודה, חויב לנפק יין ולחם לקבוצת חיילים היוצאת למסע רגלי לקדש ברנע. הכמות הנדרשת נאמדת כדי 0.8 ל' יין לחייל ליום. כמות זו נצרכה במעורב עם מים מבורות מים. חיילות צבא הרומי, יצאו לדרכם כשהם מצויידים ביין לשתיה, במטרה לערבבו במים כדי למנוע מחלות מעיים ולשמור על בריאות החיילים ו"תקינותם" למלחמה. חומץ יין נלקח גם כן לשימוש ב"רחצה יבשה" ולחיטוי חיצוני של פצעים. פטריק מקגוורן, ביוכימאי במקצועו, כתב בספר בו ניסה להתחקות על מקורות תרבויות היין העתיקות, על משמעות מיהול היין במים כחומר חיטוי ואמצעי של רפואה מונעת. בספרו הוא מציין, כי הצירוף של הפנולים כמו הקוורציטין, הרזרווטול, הציאנידין והאנטוציאנים לכוהל שביין, יעילים בחיסול חיידקים יותר מחיטוי בתמיסות חומצה קרבולית.

אנו מכירים את כתבי הרופאים הגדולים של התקופה הקדומה הסיוד (מאה 8 לפנה"ס), היפוקראטס (מאה 4 לפנה"ס), שהמליץ על ינות בשמותיהם על פי שימושם ברפואה, אילו יינות טובים לתערובות עשבי ריפוי, ואילו לחיטוי ומי להרדמה וריפוי תחלואים; צלסוס הרומי (25 לפנה"ס 37 לספירה ), תיאר בספרו פרטים של שימוש של כל יין מוכר בתערובות חומרי מרפא; דיוסקורידס היווני (המאה ה1 לספ'), הוסיף את חשיבותם של יינות אדומים מתוקים ועתירי עוצמה (כוהל) ברפואת מעיים ולבסוף, גלנוס (המאה ה- 2 לספ' (De Sanitata Tuenda, שספרו הפך להיות ספר הרפואה הנפוץ והמשפיע ביותר במדע הרפואה למשך כ- 1400 שנים. גלנוס, שהחל בפעילותו כרופא לודרים ברומא, התפאר כי בעוד חובריו אבדו לודרים פצועים רבים הוא לא אבד ולו גם אחד בכל ימי פעילותו במשך ארבע שנים כרופא לודרים. הוא תלה את הצלחתו בכך שאת פצעיהם שטף וחיטא ביינות לבנים מגליה (עתירי חומץ ומעוטי כוהל יחסת) ואת הטיפול המשיך ברטיות עם תערובות רפואה מהולות ביינות אשקלון (החוף הדרומי בישראל). מסורות הרפואה היוונית רומית תורגמו לערבית ושמשו בסיס ומקור לספרי הרפואה של אבו סינא, מנסור הגדול ואיבן זוהאר במאה העשירית לספ'.

במקורות העבריים אנו מוצאים כמה איזכורים לחשיבות היין ברפואה: "יין ישן טוב למעיים" (נדרים, סו', ה'); "בראש כל הרפואות אני היין, בראש כל המרבה חיים אני היין" (בבא בתרא, סח'). אנו מוצאים גם אמרות חז"ל, שאחת מהן מצייינת כי "במקום בו יחסר היין, תרופות הן הכרח". הרמב"ם, שהחליט לעסוק ברפואה במקצוע לפרנסתו, למד תחילה את כתבי גלנוס ועבר לספרי הרופאים הערבים הגדולים אך, לאחר שהיה לרופא ידוע, כתב כי יש לקרוא את ספרו של גלנוס (ספר הרפואה האולטימטיבי בימיו), "הקדמתי לכם דברים אלה, כדי תטילו ספק גם בדברי גלנוס, אותו חכם מלומד ברפואה". כלומר, הוא ממליץ שיש לקרוא את ספר הרפואה של גלנוס, בראיה בקורתית ולא לקבל כל עצה מעצותיו כמות שהיא אלא לאחר ניסוי והוכחה. יתכן ורק הרמב"ם יכול היה, בשל גדולתו ושמו כרופא מהולל, לומר ולזעזע את מעמדו של אחד מאושיות הרפואה באימרה כזו המטילה ביקורת על גלנוס. לפי משנתו הרפואים יש למנוע צריכת יינות ממי שטרם מלאו לו 21 שנים. לאחר מכן יין מותר והוא מייטיב לאדם יותר ככל שגילו של הצורך אותו עולה. לגבי שתייה רבה, שהיא חיונית בארצות חמות, הוא ממליץ תוך הדגשה על הצורך למהול יין במים.

כל הרופאים הקדמונים שנזכרו עד כאן ולמעשה עד ימי לוונהוק ולאחריו לואי פסטר, לא ידעו על חיידקים, וירוסים ומחלות פיסיולוגיות וסיבותיהן. המידע ברפואה והנסיון שבידי הרופאים היה תיאורי בלבד והתרופות שהוכרו וושמשו לטיפול בחולים נקבעו על בסיס ניסוי וטעיה. ובכן, היין אינו רק חומר חיטוי אלא תרופה קדומה, בדוקה ומהימנת לתחלואים רבים, שונים ומשונים. יתרה מכך, כיום אנו לומדים יותר ויותר על חשיבות היין ברפואה והסיבות שהביאו את קדמונינו להכרה ביינות כחומרי רפואה לכל דבר ועניין. המחקרים הרבים, בשנים האחרונות, מוסיפים סיבות והסברים לשימושים ביין ברפואה העתיקה וכן לחשיבות השמוש או צריכת היינות בימינו אנו.

ממצאי מחקרים רבים מצביעים על כי רמת כוהל נמוכה יחסית (יין מהול) המלווה בפולי פנולים וחומרי צבע אנטוציאנים, פוגעים או אף משמידים אוכלוסיות חיידקים פתוגניים לאדם. בכל מקרה, כל יין מכיל כוהל ופולי פנולים אך, יינות אדומים עדיפים על יינות לבנים מאחר וריכוזי הפנולים. הצבע והנוגדי החמצון בהם גבוהים מאלו ביינות לבנים. החומרים הפעילים הם קווארציטין, רוטין, חומצות טניות וחומצה גלית. ההתעניינות בתופעת ה"פרדוקס הצרפתי" הביאה לפרץ מחקרי רחב ביותר וממנו עולים ממצאים רבים. ביניהם:

א. צריכת יין (מתונה) מעודדת את פעילות המערכת החיסונית של הגוף, מפחיתה את פגיעות רקמת העצם ובריחת סידן בגיל מבוגר בנשים בעיקר אך גם בגברים.
ב. צריכת יין (מתונה) מעודדת פעילות חילוף חומרים ומפחית ביותר הופעת רדיקלים חופשים רעילים ומונעת את השפעותיהם השליליות. משמעות ממצאים אלה היא הפחתה של ממש בהשראה, התנייה או היווצרות של כיבי קיבה, סרטן קיבה, מעי גס וריאות.
ג. כמות יין סבירה במהלך היום מפחיתה פגיעה במחלות דרכי דם ולב. את הסיבות לכך תולים בכך שהחומרים הפנוליים ונוגדי החימצון מפחיתים את הזדקנות דפנות כלי הדם ואת הצמדותם ושקיעתם של שומנים לדפנות ורידים ועורקים, הצרותם וגרימת הפרעות בזרימת הדם וספיקתם. חומר כרזרווטול המצוי ביינות אדומים בעיקר מפחית את הופעת סיביות הלב   ומשפר את הפעילות ויעילות השאיבה של שרירי הלב.
ד. לפי פרופ' הלפרין מהפקולאה לרוקחות באוניברסיטת הונג קונג, צריכת יין מתונה מפחיתה את ההסתברות של פגיעה במחלות סרטן מסוימות (ערמונית, מעי גס, קיבה, שד, ושט, שחלות,ואף ריאה).
ה. לפי אותו מקור צריכת יין מתונה מונעת הרעלות ממזון המכיל חיידקי סלמונלה, אשרישיה קולי ושיגולה.

מסתבר צריכה של 150 סמ"ק יין אדום שווה בהשפעותיה ל: 12 כוסיות יין לבן, 2 ספלי תה מרוכז, 5 תפוחים אדומים, 500 גר' בצל, 12 ליטרים של מיץ ענבים (כמות קלוריות אדירה), 500 סמ"ק בירה, 7 כוסות מיץ תפוזים. לאור ההשוואה בין "תחלפי יין בריאותיים" אותם הקלדתי כאן, איני יכול, בהתאם לגילי שלא לעמוד בפיתוי לחקות את קאטו הזק, שבשעתו היה מציין בכל מאמר ואמירה כי את קרתגו יש להשמיד, או את יו"ר הכנסת שלנו המקפיד לומר כי הוא מדבר מירושלים. לכן, אני חוזר עתה ומסביר כי חשיבות צריכת היין, המוכחת בכל מחקר כיום, חייבת לעלות גם בארץ ולו רק מטעמי בריאות הציבור. מה היה קורה, לו מהלו יין במים המוגשים לשתיה בבתי חולים חולים? או, לו נמכרו משקאות מכילי יין לא כוהל ככוהל ב"פר אדום, רד בול"? הנני מעיז ואומר, טוב היינו עושים באם היו רשתות המזון עונות למרכול הבריא שכולו "עדן", כי הן משווקות יין במחיר מוזל, משום היותו משקה בריאות שיעילותו מוכחת בצורה מדעית מעל לכל ספק. ממקורותינו וכן ממקורות אחרים אנו יודעים כי צריכת היין בתקופות מהיוונית-הלניסטית ועד סוף הביזנטית, נעה בין 260 ל- 360 ליטרים יין לנפש לשנה. האם נוכל להגיע לכדי צריכה עכשווית שתהיה רק כדי עשירית מזו, כלומר 26 עד 36 ליטרים לנפש לשנה?! אסתפק במחצית או בחלק העשרים מהצריכה הקדומה הזו ואומר אמן – 13-18 ליטרים לנפש לשנה