טעימת קיאנטי

20/04/2010
מאת: ברק פורת
מבנה תחנת הרכבת הישנה "לאופולדה" העשוי אבן עירומה משמש תפאורה מושלמת להצגת יינות הקיאנטי. אווירה אינטימית וסביבת טעימה מחבקת יוצרות אירוע תרבותי אך הדוניסטי לחלוטין.
המשך »

טעימת קיאנטי

  
 מאת: ברק פורת

  מבנה תחנת הרכבת הישנה "לאופולדה" העשוי אבן עירומה משמש תפאורה מושלמת להצגת יינות הקיאנטי. אווירה אינטימית וסביבת טעימה מחבקת יוצרות אירוע תרבותי אך הדוניסטי לחלוטין.
מסורת טעימת הקיאנטי נמשכת על פני כמעט שני עשורים וקוראת לכל יצרני איזור הקיאנטי קלאסיקו להציג את יינותיהם מהבצירים האחרונים.

מטרת האירוע היא להשיק את יינות הקיאנטי האחרונים, לחשוף אותם לתקשורת ולמבקרי היין העולמיים ולתת לשאר אנשי הסקטור האנולוגי לבוא עימם במגע. המבקרים כללו בין היתר ייננים, סוחרי יין, יבואנים, בעלי מסעדות וחנויות, סומלייה, מפיצים, עיתונאים וכהנה וכהנה.

בשנים האחרונות העניין העולמי באזור טוסקנה בכלל ובקיאנטי בפרט נמצא במגמת עלייה. מספיק לומר שהקיאנטי קלאסיקו 2006 (Castello di Brolio) של יקב ריקאזולי, דורג במקום החמישי ברשימת 100 היינות של Wine Spectator 2009.

באירוע נכחו כ-140 יקבים, 350 תוויות שונות וכ-70 טעימות חבית. האירוע שילב את הצגתם וטעימתם של הקיאנטי קלאסיקו האחרון (2008), הקיאנטי קלאסיקו רזרבה האחרון (2007) וטעימות חבית מבציר 2009 הטרי. בנוסף, לא מעט יקבים הביא עימם מרכולת נוספת, סדרות מיוחדות, קיאנטים מבצירים מוקדמים יותר 2007 ו-2006 וכנ"ל רזרבה אשר ירדה אפילו עד 2001.

קצת רקע על הקיאנטי קלאסיקו בתוך עולם היין האיטלקי.
מועדון הקיאנטי קלאסיקו אשר ידוע בשם "התרנגול השחור", הוא בעצם תת-איזור גיאוגרפי של ייצור יין במחוז טוסקנה שבאיטליה. טוסקנה מתחלקת לכמה פרובינציות וכמה תתי-אזור יין כשביניהם נמצא גם הקיאנטי.
בתוך איזור הקיאנטי, ישנה חלוקה נוספת לכמה מיקרו אזורים מוגדרים. ביניהם, הקיאנטי הקלאסי (קלאסיקו) , קיאנטי רופינה, מונטאלבנו, הגבעות הפיזאניות (באזור העיר פיזה) ועוד.
אותו קיאנטי קלאסיקו מדובר, יין התרנגול השחור, הוא שם הקושר מוצר לאזור הגיאוגרפי ממנו הוא מגיע.
לפני שנים אחדות, אחרי מאבק מול משפחת יצרני יין באמריקה העונה לשם גאלו (התרנגול השחור = Gallo Nero), איבד הקיאנטי קלאסיקו את השם "התרנגול השחור" וכיום הוא נקרא החותם ההיסטורי (Marchio Storico). סמל התרנגול אמנם, עדיין קיים.

איזור הקיאנטי קלאסיקו מוגדר ותחום ע"י המשרד החקלאי הממשלתי והוא מוכר כמקום בו התחיל הייצור המסורתי והוותיק של יין הקיאנטי. כמו כל יין שנמצא בתוך הרגולציה האיטלקית (היא חוקי וכללי ייצור היין) גם לקיאנטי קלאסיקו "מתכון" מסוים בעל הגבלים כאלה ואחרים, אך בעל אופציה לשינוי ע"י אותו משרד. הרכב הענבים צריך לכלול לפחות 80% סנג'ובזה (היה בעבר 85) והשאר יכול להגיע מכרמי האזור האחרים (תמיד מתוך אזור הקיאנטי קלאסיקו). ישנם כללים לגבי יישון ולגבי תכונות שהיין צריך להציג בבדיקת מעבדה ובטעימה.

בכדי להסביר לכם את משמעות השם קיאנטי קלאסיקו, אותו איזור גיאוגרפי המופיע על הבקבוק כשמו של היין, אצטרך לפתוח פרק קצר בנושא הרגולציה או החקיקה האיטלקית בנושא יין.
מהות החקיקה בתחום היין היא קבלת הכרה רשמית בייצור נבדל ואיכותי המגיע מאזור גיאוגרפי מסוים. בנוסף, היא באה להבטיח לצרכן כי המוצר בטוח לקנייה ולשימוש וכי אינו מזיק לאדם בצורה כלשהי.
לצורך העניין, כשאתה מוכר קיאנטי אתה לא מוכר סנג'בוזה בבקבוק, אלא יין בעל אופי מסוים ומוכר.
החקיקה (רגולציה) מחולקת לארבע רמות שונות משמעת, כשהקיאנטי הקלאסי נכנס לרמת הפיקוח הגבוהה ביותר (DOCG – Denominazione di origine controllata).
אינדיקציות נוספות הקיימות על גבי בקבוק היין:

ה"Classico" שכבר הכרנו, יינות המיוצרים באזור בעל המסורה העתיקה ביותר. נקבע ע"י הגוף המפקח.
ה"Riserva", יינות אשר עברו יישון ארוך מהרגיל.
וה"Superiore" המבטא תנאי בציר ייחודיים, אשר הביאו לפיתוח יינות בעלי תכונות יוצאות דופן המבטאות במיוחד את אופי האזור ודרך עשיית היין המקומית.

 מדי שנה ניתן לחוש במגמות השוק ובכיוון שתפס לעצמו אותו מוצר.
בימינו, רוב היינות מושפעים מטעם השוק עולמי והאיטלקים הם לא היחידים להודות בכך. אם בשנה שעברה הייתה פתיחת צוהר חזקה לכיוון הטעם העולמי, שימוש בזנים בינלאומיים (קברנה, מרלו..) כהשלמה לסנג'ובזה ויישון מורגש בבאריק, הרי שהשנה הורגשה מגמת שוק אחרת של חזרה לייחודיות, למקומיות של הזן ולדרכי עשיית היין המסורתיות. זה התבטא בחזרה לשימוש בזנים טוסקנים שנדחקו קצת לפינה כמו הקולורינו (Colorino) וה-קנאיולו (Canaiolo), אף עשיית קיאנטי זני 100% סנג'ובזה והחזרת הייחודיות הפירותית האדומה והפריכה ליין המפורסם.
יש לציין שלא כל היקבים החליטו לשנות כיוון, אך לא מעט יצרנים (וביניהם גם הגדולים ביותר) בחרו לחזור לכיוון המסורת, אם זה עפ"י השקפתם או עפ"י מה שמכתיב טעם השוק.
רוב הקיאנטי שהמשיכו בגל הקברנה והמרלו היו מעט צפויים ומשעממים למרות שהיו טעימים בסך הכל..
דווקא היקבים הקטנים יותר, ה"טוסקנים" יותר, הציגו מוצרים מאוד מעניינים אשר החזירו אותי לרגע לשנת 2007 בה נטעם בציר 2004 המהולל.
מגמה נוספת הייתה היווצרות סדרות מיוחדות, ה-Selezione, אשר באות סביר להניח לרצות ציבור המחפש קווי קצה והבטחה לשוני איכותי ומעניין. לא תמיד סדרות אלה סיפקו את הסחורה וברוב המקרים אני העדפתי את הקיאנטי הרגיל.

לגבי מה שנטעם, חלק מהיינות שמצאו חן בעיניי במיוחד:

קיאנטי קלאסיקו 2008
Castello ai Bossi (100% Sangiovese)
Castello di Verrazzano (95% Sangiovese, 5% Canaiolo)
Isole e Olena (80% Sangiovese, 15% Canaiolo, 5% Syrah)
Villa Cafaggio (100% Sangiovese)

קיאנטי קלאסיקו 2007
Barone Ricasoli – Castello di Brolio (Maggiority of Sangiovese)
Castello di Fonterutoli (90% Sangiovese, 10% Cabernet)
I Sodi (93% Sangiovese, 7% Canaiolo)
Castello di San Donato in Perano (100% Sangiovese)
Terrabianca – Scassino (97% Sangiovese, 3% Canaiolo)
Villa Montepaldi – Tagliafune (90% Sangiovese, 10% Merlot)
Villa Montepaldi – Villa Montepaldi (100% Sangiovese)

קיאנטי קלאסיקו ריזרבה 2007
Cecchi – Riserva di Famiglia (90% Sangiovese, 10% Colorino)
Fattoria Viticcio (95% Sangiovese, 5% Merlot)
Felsina (100% Sangiovese)

קיאנטי קלאסיקו 2006
Castello di San Donato in Perano – Montecasi (100% Sangiovese)
Castello di Ama (80% Sangiovese, 12% Malvasia Nera, 8% Canaiolo)
Ormani (90% Sangiovese, 10% Canaiolo)
קיאנטי קלאסיקו ריזרבה 2006

Carpineto (80% Sangiovese, 20% Canaiolo)
Dievole (90% Sangiovese, 5% Canaiolo, 5% Colorino)
Fattoria di Petrolio (95% Sangiovese, 2% Colorino, 2% Canaiolo, 1% Merlot)
San Felice – Poggio Rosso (80% Sangiovese, 10% Canaiolo, 10% Pugnitello)

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *