אמפורה – מכוונים גבוה יותר, רחוק יותר, יקר יותר

05/04/2010
כתב וצילם: אבי הלוי
הביטוי החביב על ולדימיר דובוב, הבעלים, הוא "השמים הם הגבול".
המשך »

05/04/2010 

  כתב וצילם: אבי הלוי

הביטוי החביב על ולדימיר דובוב הוא "השמים הם הגבול", כך מעיד ד"ר ארקדי פפיקיאן, יועץ יין והיום גם יינן ושותף ביקב אמפורה ה'חדש'. דובוב הוא המשקיע העיקרי ברכישת יקב אמפורה וכהוכחה לכך שהשמים הם הגבול גויס לעזרת היקב עוד יועץ יין, והוא הצרפתי מישל רולאן, זה שראינו בסרט 'מונדו וינו' עובר מיקב ליקב טועם ורוקק ונותן הנחיות כשאחריו בא רוברט פרקר ומעריך את היינות בציונים שגורמים למחירים לטפס כלפי מעלה… גם פפיקיאן מאמין שהשמים הם הגבול ועל מה שקורה בשנים האחרונות בענף היין בישראל הוא אומר את הדברים הבאים: "אם פעם היינו היכן שהיינו ואם אנו נמצאים היכן שאנו נמצאים היום – לא צריך דמיון גדול כדי להבין היכן נהיה בעוד כמה שנים". צילם אבי הלוי

מזה קרוב לשנתיים אנו יודעים על המיזוג שהתרחש בין היקבים 'קשת' ו- 'אמפורה'. בדרך כלל, כפי שקורה במיזוג, הופכות שתי חברות נפרדות לחברה אחת, כל הנכסים וההתחייבויות של החברה הנרכשת עוברים לחברה הרוכשת, והחברה הנרכשת נעלמת מהעולם. זה בערך מה שקרה עת רכש ולדימיר דובוב, הבעלים של יקב קשת, את יקב אמפורה, בהבדל אחד – במקרה הזה החברה הרוכשת היא זו שנעלמה מהעולם, לפחות מעולם היין. דובוב ושותפיו ויתרו על השם 'קשת' והעדיפו את השם 'אמפורה'.

בימים אלה חונך יקב אמפורה, לראשונה, סדרת יינות דגל תחת השם Unica, סדרה הכוללת שלושה סוגי יינות מבציר 2006: קברנה סוביניון זני, בלנד שיראז-מרלו-קברנה, ובלנד מרלו-ברברה. היקב הוא יקב אמפורה אך היינות הם יינות יקב קשת. מי שעשה את יינות סדרת Unica מבציר 2006 – עוד במגדל העמק – הוא דוד בר אילן, אשר למד במחזור הראשון של הקורס להתמחות בייצור יין במכללת תל חי ועבר גלגולים רבים בעולם היין בישראל עד הגיעו לתפקיד יינן בפועל ביקב קשת בהדרכתו ובפיקוחו של ד"ר ארקדי פפיקיאן. בימים אלו לומד דוד בר אילן, במימון יקב אמפורה, לימודים אקדמאיים וביקב מקווים שימשיך ללימודים גבוהים בייננות.

לרגל השקת היינות החדשים נערך ביקור של כתבי יין ביקב אמפורה שבכרם מהר"ל. הביקור החל במפגש עם גיא רילוב, הבעלים של חוות מקורה שבה נמצא היקב. חוות מקורה היא חווה לגידולים אורגניים היושבת על לוע כבוי של הר געש תת ימי קדום. "מי שמטייל באזור יכול למצוא מאובנים של דגים ויצורים ימיים אחרים", מספר רילוב. בחוות מקורה עוסקים בעיקר בגידול זיתים והפקת שמן זית. רילוב מספר שבמקום מתבצע מחקר מטעם האיחוד האירופאי באשר למקורו של עץ הזית בעולם. אחד הממצאים המפתיעים הוא שהזית מהזן הסורי נולד בארץ ישראל בשנת 50-70 לספירה. "כאשר אני מטייל בעולם ורואה את תעשיית שמן הזית במקומות כמו איטליה וספר אני מזכיר לכולם שלמרות שאצלנו זה התחיל", אומר גיא רילוב.

המשכנו לסיור ביקב. כאשר התאספנו בקומת מרכז המבקרים מסר ארקדי פפיקיאן פרטים על יקב אמפורה ועל המיזוג. יקב אמפורה הוקם בשנת 2000 על ידי קבוצת משקיעים, ביניהם גיא רילוב, הבעלים של חוות מקורה, שהוא שותף ביקב גם כיום. שלוש שנים פעל היקב במקום זמני ולאחר מכן עבר למבנה הנוכחי "שבעיני", כך אומר פפיקיאן, "למרות שאני לא אובייקטיבי, זהו היקב המדהים ביותר בארץ". פפיקיאן מכיר בכך שהיינן הראשון של יקב אמפורה, גיל שצברג, היום יינן יקב רקנאטי, עשה יינות שהעלו את יקב אמפורה על מפת היינות האיכותיים של ישראל. "בשנת 2006", ממשיך פפיקיאן, "הגיע לארץ איש שהבין שליין הישראלי יש פוטנציאל גבוה והחליט שהוא לא רק יכול להרשות לעצמו אלא גם רוצה להקים יקב שיצעיד את יינות ישראל לצמרת היינות האיכותיים ברמה הבין לאומית. כך הקים ולדימיר דובוב את יקב קשת במקום זמני במגדל העמק".

בכוונת דובוב היה להעביר את יקב 'קשת' לכפר קיש שליד כפר תבור, שם קנה משק ונטע כרמים. אלא שהדרך לקבלת אישורים ליקב ארוכה היא ומשהוצע יקב אמפורה, שלו כבר כל האישורים הדרושים, למכירה, קפץ דובוב על ההזדמנות ורכש את היקב. רוב הציוד של יקב אמפורה נמכר והציוד החדיש והמודרני של יקב קשת עבר למבנה של יקב אמפורה. עוד למדנו בסיור שמדיניות יקב אמפורה היא ליישן את היינות שנתיים בחביות בנות 300 ו- 500 ליטר ועוד שנה בבקבוקים. התחלופה מהירה יחסית ובכל שנה נרכשות שתי מכולות עם חביות חדשות. פפיקיאן גאה מאוד במערכת קירור החדישה ששומרת על טמפרטורה ממוצעת של 13 מעלות צלסיוס, ומציין שביקב אמפורה עושים "טופינג" כל שבוע.

עם תום הסיור נגשנו לטעימת היינות וכאן נקט ארקדי פפיקיאן בסדר הפוך מהרגיל. בעוד שבדרך כלל מתחילים מיינות צעירים ולאחר מכן טועמים את היינות המבוגרים יותר, החליט יינן יקב אמפורה להתחיל דווקא ביינות המוכנים ורק לאחר מכן לעבור ליינות הצעירים. כאמור, סדרת Unica כוללת שלושה סוגי יינות: קברנה סוביניון זני, בלנד שיראז-מרלו-קברנה, ובלנד מרלו-ברברה כולם מבציר 2006:

אמפורה, Unica, קברנה סוביניון 2006
יין שמוגדר על ידי פפיקיאן כיין הדגל של יקב אמפורה. 100% קברנה סוביניון משני כרמים בשני אזורים בארץ. האחד כרם פסגות, בגובה 900 מ' מצפון לירושלים והשני כרם מנרה,בגובה 350 מ' שבגליל העליון. זהו יין בצבע אדום כהה עם שולים אדומים. באף ריחות פרי לאו דווקא בשל, אפילו מעט חמצמץ. בפה חמיצות נעימה מאוזנת היטב במתיקות קלה. 28 חודשים שהה היין בחביות 300 ו- 500 ליטר אך הטאנינים רכים. ליין גוף מלא, אלכוהול גבוה 15.3%)) אך לא כזה שמפריע עקב עוצמת פרי טובה. היין מתפתח יפה בכוס ונעשה טעים יותר ומהנה בהמשך ככל שהוא שוהה בכוס. יין טעים ומהנה אם כי ללא בולטות מיוחדת בהשוואה לקברנה ישראליים אחרים שאנו מכירים. 6,600 בקבוקים נוצרו מהיין הזה ומחיר כל בקבוק 325 ש'.

אמפורה, Unica, שיראז-מרלו-קברנה 2006
בלנד פופולארי המכיל הפעם 45% שיראז, 35% מרלו ו- 20% קברנה סוביניון – כל הענבים מכפר יובל. יין הרבה יותר מאופק אך הוא משתחרר בהמשך הן בריחות והן בטעמים. יין מאוד כהה, כמעט שחור. באף ריח פרי בשל ובפה משחק טעמים מתיקות-חמיצות וטאנינים רכים. גוף בינוני עד מלא וגם ביין הזה לא כל כך מרגישים את האלכוהול הגבוה, שהפעם הוא גבוה מאוד: 15.6% (!). פפיקיאן מספר שהיה שמח לעשות יינות של 13% אלכוהול אך לטענתו זה לא ניתן לביצוע בארץ מכיוון שהצורך למצות את תכונות הפרי מביא לבציר מאוחר יחסית שבו הסוכר גבוה ובעקבותיו גם האלכוהול הגבוה. היין טעים מאוד והוא הולך ונעשה טעים עוד יותר ככל שהוא עומד פתוח בכוס. כמעט 8,000 בקבוקים נוצרו מהיין הזה ומחיר כל בקבוק 275 ש'.

אמפורה, Unica, מרלו-ברברה 2006
בלנד לא שגרתי של 83% מרלו ו- 17% ברברה. ענבי המרלו מגיעים מכרם צובה וענבי הברברה מכפר יובל. הדבר הבולט ביין הזה הוא ריחות פרי צעיר, לא בשל וחמיצות בולטת בפה. גם על פי הנתונים שנמסרו מהיקב זהו היין בעל תכולת החומצה הגבוה מבין שלושת היינות, 7.05 ג' לליטר. הטאנינים חזקים אבל לא בלתי נסבלים, הגוף נע בין קל לבינוני והחוויה הכללית היא לא יותר מ- 'בסדר'. ייתכן שאת היין הזה צריך לטעום בנפרד ולהתאימו למאכלים שחמיצות היין עושה להם טוב, בדומה ליינות לבנים, אולי. מחיר היין 275 ש'.

אותם יינות, בציר 2008
ככלל, מה שבולט ביינות הצעירים בסדרה היא עוצמת הפרי, מה שגורם לי לחשוב שיינות2006 שוחררו אולי מעט מאוחר מדי. יינות 2008 הם בעלי ריחות מתפרצים ועוצמות של פרי, טעמים וטאנינים באופן מכריע. הקברנה 2008, לטעמי, טעים ומאוזן יותר מה- 2006, הבלנד שיראז-מרלו-קברנה 2008 בעל מתיקות נעימה וטאנינים טובים ואילו המרלו-ברברה 2008 בעל חמיצות פחות מטרידה. אסור לשכוח שזוהי טעימת חבית ובדרך כלל יינות בחבית מרשימים יותר מאשר אותם יינות אחרי הביקבוק אבל יש לי הרגשה שגם אחרי הביקבוק יינות אלו יהיו יותר מרשימים מאחיהם מבציר 2006.

אי אפשר שלא לשים לב למחירים החריגים של היינות. טווח המחירים של יינות יקב אמפורה היו עד עתה 65 עד 150 שקלים ואילו מחירי הסדרה החדשה נע סביב ה- 300 שקלים. בתשובה לשאלה איך נקבעו מחירי היינות מונה ארקדי פפיקיאן שתי סיבות למחירים הגבוהים: האחת, ההשקעה הישירה בייצור: יבולים נמוכים, מיון ידני קפדני של האשכולות והגרגרים בידי כשלושים איש, יישון בחביות יקרות וכו'. הסיבה השנייה נובעת מייעוץ שקיבל היקב, ולפיו יש לקבוע את תג המחיר בלא פחות מארבעים יורו לבקבוק לשוק הבין לאומי. "…ואנחנו עומדים לייצר יינות עוד יותר יקרים", מוסיף פפיקיאן, "יש לנו תכניות לפיתוח טכנולוגי ושימוש בכוח אדם מקצועי שיאפשר לנו לייצר יינות ברמה בין לאומית, אנחנו נהיה ה'מרצדס' של יינות ישראל…"

דעה אישית: יש להיות זהירים בתגובה למשמע מחירי היינות. הנטייה הטבעית היא לומר שיש כאן הגזמה פראית והיינות לא שווים את המחיר. אבל מי אנחנו שנקבע? לבעלים של יקב יש את הזכות לתת ליין שלו תג מחיר ככל העולה על רוחו ומי שקובע זה השוק. אם יש מי שישלם – היין שווה את המחיר. היטיב להתבטא בנושא ארקדי פפיקיאן שאמר: "כולנו טעמנו יינות שעולים אלף שקלים, חמש מאות ושבע מאות שקלים. אם הייתם טועמים את היינות האלו בטעימה עיוורת אני לא בטוח שהיה לכם הסבר מדוע יין אחד עולה אלף שקל והשני חמש מאות".

כך או כך, יש להודות שהאינטרס של דובוב ושל יקב אמפורה הוא האינטרס של כולנו: להעמיק את התודעה לגבי היינות הישראליים בשוק הבין לאומי. שיהיה בהצלחה.

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *