שלחו לנו את החומר לפרסום

אנשי עולמות היין, שמן זית ומזון, יצרנים ומשווקים

מוזמנים לשתף במדורי האתר את הקהל בפעילות וחידושי ענפיהם וגם ברשמי טעימה ופגישות באירועים שונים.

הירשמו לניוזלטר שלנו

תלות קידום תרבות היין בכתבים ומבקרי היין

מאת: פרופ' עמוס הדס
פרופ' הדס ממשיך להעלות את מחשבותיו בנושא קידום היין בארץ.

תלות קידום תרבות היין בכתבים ומבקרי היין

 07/04/2011
 
 מאת: פרופ' עמוס הדס

תלות קידום תרבות היין בכתבים ומבקרי היין – מטלות, חובות ואחריות

בימים הטרופים שלפני הפסח, אנו מוצפים בהודעות על טעימות יין, השקות יין, "ממספנות היקבים" למיניהם ו"איסוף זהב" בתחרויות בחו"ל.

כל אלה השרו עלי בשנתי חלום על כי שפר גורלי, במדינתי בה "יינותיה נשפכים כמים בנהרותיה ההולכים אל הים" (באסטלת תחותימס השלישי, כובש יפו, המאה ה- 15 לפנה"ס). חלום רטוב זה נופץ באחת כשפקחתי את עיני ונזכרתי כי על פי כמה מקורות הוכח כי צריכת היין השנתית לנפש אינה כזו התואמת את הכתוב למעלה, או את המקורות התלמודיים והיא אינה עומדת על 200-360 אלא על 4.0-4.5 ליטרים לנפש לשנה בלבד. רמת צריכה זו נשמרת כ"ערך מקודש" מזה כמה עשורים. ובכל זאת מהדהדים באוויר ערכים בין 7.0-12.0 ואף 15.0 ליטרים לשנה. ברור שתלוי את מי שואלים ועל פי איזה בסיס חושבה הצריכה מבין אלה הדוברים על יין. בחנויות היין נוקבים הזבנים בערך הגבוה ואילו אנשי התעשיה והיבואנים של הרשתות הגדולות כ"טיב טעם" מפחיתים ונוקבים בערך הנמוך. אולם גם ערך זה מוכח מדי פעם כערך גבוה מהאמיתי.

לאור מספר רשימות שנכתבו בעבר, חלקן על ידי כותב שורות אלה ואחרות על ידי אחרים, אין מנוס מהמסקנה שעל אף כל ההתקדמות ביכולות ואיכות מוצרי תעשית היין הישראלית, הציבור לא נוטה לקבל ערכי תרבות יין שגורמים שונים ניסו להקנות לו.

בשבועות האחרונים בעת ביקורי במרכול בעירי, שעה שאני משמש חלק מהזמן דייל יינות מתנדב, שאלתי לא מעט צרכנים לפי מה הם קונים את היינות שהם צורכים. רובם ציינו שהיינות נרכשים על בסיס צבעם (במיוחד אדומים כיינות רפואיים) ומחירם בלבד, אחרים על פי מחיר, צבע, המלצות חברים.
מעטים רוכשים יינות על פי מבקרי יין מהעתונות ובודדים מתמקדים ברכישת יינות במרכול על פי המחיר, יקבים, הזנים, או איכות מוכרת. אותם בודדים מציינים כי הם בודקים את המחירים במרכול להשוואה עם חנויות יין מתמחות בסביבה.

אין בנאמר למעלה הוכחה המאוששת במבחן סטטיסטי אך המגמות ברורות ביותר. המסקנה היא שבהעדר תרבות יין וחינוך לצריכת יין הקהל קונה מתוך קוצר ראיה, יכולת כספית והסתמכות על אחרים הנתפסים כמביני יין גדולים מהצרכן הנשאל. רוב רובו של הקהל הזה קורא עתונות יומית הכוללת את ידיעות אחרונות, החינמון ישראל היום, מעטים יותר את המעריב ורק שכבה מצומצמת את הארץ. איני חושב שקהל קוראי מדורי היין ב"על השולחן", "יין וגורמה", "בלייזר", "סיגר", "לאישה", "את" ואחרים, גדול דיו עד כדי להשפיע על המגמות שמניתי למעלה. בנוסף ניתן להסיק כמסקנת משנה את אי זיהוי השפעתם של הקורסים להיכרות עם עולם היין המועברים בחמש או יותר פגישות מזה למעלה משלושה עשורים.

בשים לב לכך שהיומונים "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"מעריב " נקראים מדי יום בכמליון בתי אב ומשפחות, ברור שבבתים הללו מצויים גם המדורים על הבישול והיין. ובכן מדור הבישול אכן נקרא חלקית ועל מדור היין פוסחים רבים מאד. עובדות אלה מנקרות בראשי מזה מספר חודשים, מאז אחת ההתפרצויות הראשונות במלחמת היומון בחינמון. שאלתי אנשים רבים מדוע אין הם קוראים את מדורי היין הכוללים הערות והפניות ליינות שנטעמו ונבחנו על ידי כתבי המקום. חלק מהכתבים ומבקרי היין מופעים לעיתים בציבור ומעלים את דעותיהם ברבים ובכל זאת רבים אינם קוראים או קוראים ואינם מתרשמים מהכתוב ולמה?

הדעות הרווחות בין חברים וכמה מהנשאלים על ידי במרכול בעיר (המשרת אוכלוסיה מגוונת ביותר מקשי יום ועד ציבור אקדמאים גדול) הן: שאין הם מבינים את השפה בה מתוארים היינות, אין הם חשים בעת טעימת יין שרכשו על פי המלצות בעתונות את מה שמתאר הכתב; למעטים שהם מביני יין, הניקוד והדירוג שניתן על ידי כמה ממבקרי היין נראה כבלתי אמין (טווח ניקוד מצומצם) או שהמבקרים מטפלים רק במעט יינות יקרים ובלתי נגישים כספית (למעט מקרים בודדים של אירוע חריג) לציבור הרחב, גם לבעלי הכנסות מעל לממוצע.

היו שהעירו כי לאור ההודעות על טעימות במסעדות עולה בהם החשש שמא עשוי מבקר היין להטות את שיפוטו, או לחילופין – היותו מבקר ולא טועם יין מנוסה, בעל נסיון מוכח ומתועד, מה ערך לדירוג שהוא נותן כאשר הטווח נע בין 10 ל- 12 נקודות מתוך מאה?
כלומר עולה במרומז תהייה משמעותית בכל הקשור למיומנות העיתונאים, טועמי היין, במידת אחריותם לציבור, באתיקה המקצועית (בשל חווית הנאה המזומנת להם על ידי המזמנים אותם לטעימות וכן בשל מיקוד עניינם ביינות עידית או היוצרים אשלית עידית), ברמת היושרה ואי התלות של הכתבים ביקבים והמפרסמים. שאלה אחרת המועלת על ידי כמה מהנשאלים היא מדוע אין כל ביקורת על היינות הרבים המובאים לשולחנות אירועים או עיקר היינות שעל המדפים במרכול.

ברור מכאן כי הקהל הגדול היושב בציון הוזנח, נעזב ללא הדרכה, ביקורת או אף ניסיון לחינוכו לתרבות יין. אין ספק, שרבים מהכותבים על יין אינם מבקרים, או אף מדירים רגליהם מהמרכולים וחנויות בהם רוכש עיקר העם את היינות. בעולם השיווקי ההמוני אין מערך מקצועי המוכן להסביר או להקנות מידע ולו גם הבסיסי ביותר לצרכנים. פעילות התקשורת נראית מכוונת יותר להתייפיפות אליטיסטית ולא לטיפוח מודעות אמת וחינוך לתרבות יין.

חינוך למי?! איני מצפה שהתעשייה תפתח סדנאות חינוך ליין לקהל הרחב, לא תפתח מבצעי טעימה במרכולים מדי כמה שבועות או מבצעי מכירה מוזלת של יינות בצירוף מצרכים לבישול ביין ולא אמנה את הסיבות לאי נכונות זו מצד התעשיה או המרכולים או שני הגורמים גם יחד.

אחזור שוב לעובדה הקושרת את תפוצת העיתונים וביקורת היינות בהם. נראה מהנאמר למעלה כי לכתבות וביקורות היין עשוי להיות הד רב בקהל קוראי העיתונים. כדי להפוך הד זה למושג של מעשה הדרכה, חייבים מבקרי וכתבי היין לשנות את מנהגיהם ולכתוב לקהל חדש ולא אליטיסטי.
אדגים זאת בקצרה. מבין שדרי יין ומרואייניהם בנושאי יין אצטט אחד שהטעים כי ליינות הלבנים שהמליך (במחיר מעל ל100 ש"ח לבקבוק) תתאים מנת חג מ"לובסטר טרמידור" אחר ממליץ על חבילת יינות לחג "שלושה ב- 1000 ש"ח". בידי אוסף של כתבות יין של כתבי יין מובילים מכמה עתונים כולם ממליצים על יינות שמחיר הבקוק עולה על 100 ש"ח. חלקם מעלים הצעות ליינות במחירים הנמוכים מהנזכר למעלה אך לא בהרבה. אולם יש כמה הפונים לקהל ישראלי ממוצע כמו הצעת היינות ב"דה מרקר" של יינות ב"מחירים שפויים" (מ- 25 עד 69 ש"ח), וטבלה נוספת של יינות לבנים ואדומים מבחירת תחרות "סומלייה" ליינות המניבים את התמורה הטובה למחירם (מ- 30 עד 79 ש"ח). רצוי שבכתבות לקראת החגים יכתבו טורים המכוונים לקהל הרחב ולא ל"יקירי קרתא עתירי ממון ואגו" (תגובת אחת הנשאלות בסקר שערכתי).

אודה שהתרשמתי מאד לקרוא כתבת הדרכה לקהל רוכשי יין לחג, של אחד הכתבים בכותרת "עשרה מי יודע? עשרת הדברות לקניית יין לחג – ובכלל". אמנה כמה מהדיברות שדיברו לליבי ביותר: "דעו למי אתם קונים", "לא בכל מחיר" ו"טעמו"!

אולם כתבות ממוקדות חגים אינם סוף פסוק, אלא רק חלק קטן ומשמעותי בחובות כתבי היין כלפי הציבור המשלם בכספו עבור העיתונים, למעט החינמון המוביל.
אנסה להסביר את דעתי בדרך פשוטה. בכל שבוע מופיע כתב היין בטור אחד או יותר בעתונו ומעלה בפני הקהל יקב ויינות שבחן, טעם והתרשם מהם. הכתבות רבות והכתבים רבים, אך בכולן מגמה אחת. היינות המתוארים ברובם המכריע הם יינות יקרים מעל ליכולת כיסו של הישראלי הממוצע. חלק מהכתבים מתברכים ביכולות נדירות וכישורי טעימה וזיהוי של חמישה ויותר טעמים ורמזי טעמים. מעבר לזה יש המנתבאים לחזות את טווח השנים של בגרות היין. כמאמר העם "הנבואה נתנה ל….".

על פי מחקרים של העשור האחרון טועמי מזון, משקאות ואף טועמי יין טובים מתקשים לזהות יותר מארבעה טעמים וריחות בטעימה. יתרה מזו טועמים שנבחנו בעת טעימות מבחן במהלך בוקר הבחינה הקנו ציונים לאותו יין בטווחים של 8 עד 10 נקודות והתקשו במיוחד במתן ניקודים גבוהים. צא ולמד מכך מה ערך לניקוד הגבוה וההבחנות אנינות הטעם המודפסות על נייר העיתונים בארץ.

נכון, הקהל הישראלי אינו מדקדק בבחינת עבודות מחקר כאלה, אך הוא נבון דיו להבין במגמה וברמת הגדולה שירדה על הארץ הזו. מרבית היינות הנבחנים הינם יינות הזכאים למדליות מארד וכלה בזהב כפול בתחרויות יין. במילים אחרות אפשר לומר את הרמז שנרמז כאן. שיעור יינות העילית בכל מדינה, או אזור יין אינו גדול בממוצע כללי מ % 5. כל היתר יינות סבירים עד גרועים.

לו ירדתי בטעות מהירח לארץ המסקנה שלי ודאי הייתה על פי הנכתב והנרמז כי ארצנו אכן היא הארץ המובטחת בה יינותיה כולם "יינות עידית וטעמיהם כנקטר האלים".
הזו היא התמונה האמיתית? כתבי יין ומבקריו אמורים לקיים כמה אמרות לפיהן פועל כתב ומבקר יין. נזכור מבקר יין הינו עתונאי האמון על דיווח מדויק ככל האפשר ואמין. לגבי מבקר מורחבת היריעה והוא רשאי לדווח את התרשמותו וחוויותיו בעת טעימה ולשמש כמדריך לקורא. אביא כמה מהאימרות המקובלות על מבקרי יין, שנאמרו והופיעו בכמה פרסומים: "מבקר יין חייב דו"ח רק לקוראיו, לומר ולכתוב להם את האמת. זו אינה מוחלטת, אלא האמת שלו נשענת על נסיונו ויושרתו"…."כואב לי לתת לפעמים ציון של 50 עד 60 ליין אך זה תפקידי כמבקר"… "מבקר שהוא אהוד ומקובל על כולם אינו מבקר אמיתי". האם אכן מבקרי היין הפועלים בארץ עומדים וממלאים אחר האמרות האלה? מתי העניקו לקוראיהם הרבים ציון נמוך ליין כל שהוא או דווחו על יינות שולחן עממיים?

איני יודע באם הנאמר ברשומה זו יעלה ענין, או יעורר אדוות בים היין הישראלי ולכן אסתפק בכך ואותיר אתכם הקוראים לבחון, לשקול ולהסיק את מסקנותיכם באמירה הבא: "בכל אלה סיים המקטרג את דבריו והזירה פתוחה לפרקליטי ההגנה".