12/01/2010
מאת:אופירה בירון
רשמי טעימה:רן בירון
לאחר שרבות כבר נכתב אודות יקב וילהלמה, מיקומו ותולדות המקום, קורותיהם של מיסדיו וסיפורו האישי של מוטי גולדמן, התארגנו חברי הפורום, אשר בקרו ביקב בעבר, כיחידים, לביקור מתוכנן ומאורגן ביקב.
המפגש עם מוטי היה סביב השולחן, במרתף היקב, באווירה אינטימית מהנה.
השיחה, ההסברים ,שאלות הטועמים והתשובות רבות העניין, לצד הכיבוד הנאה אשר ליווה את הטעימה המגוונת, ענו על כל הציפיות.
היקב חרט על דגלו מדיניות של ייצור יינות מתיישנים. צריך כמובן, להתייחס לנושא בפרופורציות המתאימות. כאשר מדברים על יינות מתיישנים בבורדו, בורגון, או פיימונט, מתייחסים לעשורים. בארץ, מן הראוי להתייחס לשנים בודדות, אולי עשור אחד. מניסיון אישי, עד כה, מעט מאד יינות ישראלים שרדו במקרר היין שלנו יותר מעשר שנים.
פתחנו בטעימה השוואתית של שלושה יינות שרדונה מענבי שרדונה שנבצרו בכרם כפר תבור.
שרדונה 2006, אשר שהה שנה בחביות עץ אלון אמריקאיות חדשות. היין בצבע צהוב בהיר, מאד פירותי, מעלה ניחוחות מעט מתוקים, חומציות מאופקת מאוזנת להפליא.
גרנד שרדונה 2004, שהה למעלה משנה בחביות עץ אלון חדשות, חלקן צרפתיות וחלקן אמריקאיות, עבר תסיסה מלו-לקטית טבעית, אשר הוסיפה לו מעט מתיקות בטעם וניל, אבל בכל זאת החמיצות מאד מודגשת ונמצאת באיזון סביר עם כל שאר המרכיבים.
גרנד שרדונה 2007, בוקבק, אך עדיין לא שווק. נושא מאפיינים דומים לאלו של אחיו משנת 2004.
שלושת יינות השרדונה, זהים בצבעם הצהוב בהיר, מעלים ניחוחות נעימים של פרחים ופירות טרופיים, יחד עם מאפייני עץ ברורים, שאינם מאפילים על הפירותיות והחמיצות המאוזנת של היינות. לדעת יינן היקב, יש ליינות אלו יכולת התיישנות טובה ביותר. לדעתי, הגרנד שרדונה 2004, אשר מתנהג עדיין כיין צעיר מאד, מלמד על הכוון ונראה לי כי, אכן, נכונו לכל שלושת היינות, עוד כמה שנים טובות של השתבחות.
בכך סיימנו את הפרק הלבן ועברנו לפרק הנרחב יותר – הפרק האדום של היקב, שבו טעמנו שבעה יינות:
מרלו 2004, מבוסס על 100% ענבי מרלו, שנבצרו בכרם בן זמרה. היין התיישן בחביות עץ אלון חדשות במשך 30 חודש, הוא בעל צבע אדום בהיר, צלול מאד, מעל הניחוחות פירותיים ומעט תבליניים.
החך פוגש גוף בינוני, עם טאנינים קלים, נעימים, חמיצות בולטת ומתיקות מאופקת. מורכבות בינונית ואיזון מלא בין כל המרכיבים. יין אלגנטי, לא עוצמתי במיוחד, כיאה למרלו מהגליל העליון. לטעמי, היין בשיאו, אך עדיין יכול להתיישן ולהשתבח בשנתיים הבאות.
קברנה 2004, מבוסס על ענבי קברנה סוביניון משלושה כרמים שונים בכרם בן זמרה, אשר משלבים בזלת וגיר. הבזלת מספקת את החמיצות והנוקשות, בעוד הגיר מסייע להתיישנות. למרות גילו, היין הנו בעל צבע אדום עז, מעט סגול בשוליים, מעלה ארומות ברורות של פירות ומעט מינרלים. החך פוגש גוף בינוני, טאנינים מרוככים, מורכבות גבוהה וחומציות מאופקת מאוזנת. ההתיישנות בת שש השנים מוסיפה ליין בוקה רך ונעים וסיומת בינונית מהנה. גם יין זה, לדעתי, נמצא בשיאו, אך עדיין יכול להשתבח בשנתיים הקרובות. הייתי שמח מאד ללוות ארוחה בשרית כבדה עם יין זה.
בשלב זה עברנו לטעימה השוואתית של שני יינות מדוקברנה מבצירי 2003 ו 2004. יינות אלו קבלו את השם היומרני "מדוק" על שם חבל הארץ הצפוני של בורדו, שבו מיוצרים כמה מהיינות העיליים ביותר בבורדו, ואולי בעולם בכלל, ומבוססים על בלנד של קברנה סוביניון ומרלו, ביחס של כ 2 ל 1 קברנה למרלו. המדוקברנה של יקב וילהלמה מורכבים מ 75% קברנה סוביניון ו 25% מרלו מענבים שנבצרו בכרם בן זמרה.
מדוקברנה 2003, למרות השנים שעברו עליו, צבעו אדום בוהק, צלול לחלוטין, בעל שוליים שלא מסגירים את גילו, מעלה ניחוחות עשירים של פירות ותבלינים. היין, אשר התיישן 30 חודשים בחביות עץ אלון חדשות, מציג לחך טעמים פירותיים מלווים במתיקות ונילית קלה, קפה ושוקולד מריר, יחד עם מעט טעמי קלייה, אבל, לטעמי, העץ לא מאפיל על מורכבות היין ועל מגוון טעמיו ומשתלב באיזון סביר עם החמיצות ועם כל יתר המרכיבים. יין כבד, בעל גוף בינוני עד מלא, אשר יכול ללוות בהנאה רבה מאכלי בשר וגבינות בעלות אחוז שומן גבוה.
מדוקברנה 2004, דומה במרבית מאפייניו לאחיו משנת 2003, אם כי, לטעמי, העץ מורגש בו יותר מאשר במדוקברנה 2003, אבל עדיין ברמה שאינה משתלטת על שאר מרכיבי היין. גם יין זה, התיישן 30 חודשים בחביות עץ אלון חדשות ועדיין כוחו במותניו. היין זכה לשבחים רבים ולמדליות בתחרויות שונות בארץ (אשכול הזהב 2007 וטרה-וינו 2006) ובעולם (Vinus – Argentina, Fingers Lake – USA)
והוא בהחלט יין שמבטא נאמנה את סגנון היקב ואת מדיניות ההתיישנות של יינותיו.
לאחר טעימת שני יינות המדוקבנה, לא נותר לנו, אלא לעבור לסדרת יינות הדגל של היקב, שקבלה את השם העוד יותר יומרני – Timeless. סדרה זאת התקבלה בקהיליית חובבי היין, ברגשות מעורבים, הן בגלל היומרה של היקב ליישן את אחד מיינות הסדרה לתקופה של כ 4 שנים והן בגלל מחירם הגבוה, יחסית ליינות אחרים ברמתם.
לגבי המחיר, ניתן לשוק לעשות את שלו. ביקוש והצע יקבעו אם המחיר הנדרש יעמוד ברמתו, או ירד. באשר לטעם, זה בוודאי יישאר לשיקולו של כל טועם וטועם, טעמו האישי והעדפותיו.
כל שלושת היינות נבצרו ידנית, בשבוע השלישי והרביעי של ספטמבר 2005. האשכולות הועברו לקרור, דריכה קלה, השרייה על הקליפות ותסיסה קרה ואיטית. רמונטאז'ים תכופים הביאו למיצוי מלא של הפרי.
עד כאן, כל שלושת היינות עברו את אותו תהליך. מכאן ואילך מתחיל השוני.
Timeless 633, שהה 633 יום בחביות עץ אלון חדשות. יוצרו ממנו 1153 בקבוקים והוא נמכר רק במארז של כל השלושה יחד במחיר כולל של 685 ₪. ליין צבע אדום, מאד כהה, האף חש בניחוחות של תבלינים, יחד עם ריחות של פירות טריים ופרחי שדה. החך חש בגוף מעט מעל בינוני, טאנינים רכים, פירותיות ומינרליות גבוהים, עם מעט קינמון. חמיצות קלה בעומק החך, באיזון בהחלט סביר עם כל שאר המרכיבים. סיומת בינונית נעימה, עם תחושת מתיקות קלה.
Timeless 917, הבוגר יותר, שהה 917 יום בחביות עץ אלון חדשות. יוצרו ממנו 2328 בקבוקים והוא נמכר ב 175 ₪ לבקבוק.ליין צבע כהה מאד, כמעט שחור, האף מזהה שזיף שחור וריחות של תבלינים קלים. החך חש מיד בגוף בינוני עד מלא, כבד וסמיך, טאנינים נוקשים מאד וטעמי פירות ומינרלים באיזון מלא עם מעט מאד חמיצות נעימה. היין מאד מורכב ומשחרר רבדים של טעמים אשר משתנים עם הזמן בכוס. כך גם הסיומת, הארוכה והנעימה.
Timeless 1243, הבוגר שבחבורה, התיישן 825 יום בחביות חדשות ולאחר מכן 418 יום בחביות חדשות אחרות, סה"כ 1,243 יום בחביות. יוצרו ממנו 2130 בקבוקים והוא נושא תג מחיר של 245 ₪ לבקבוק. ליין צבע אדום מאד כהה, קרוב לשחור. מאד ארומטי, יחד עם פרי בשל, במיוחד שזיף שחור. החך חש בגוף מלא, טאנינים נוקשים, פירותיות גבוהה עם רובד של תבלינים, עץ קלוי ושוקולד. ליין סיומת ארוכה מאד. מוטי ויינן היקב, עמרם סורסקי, מאמינים כי יין זה ימשיך להשתבח עוד חמש שנים וישמור על רמת השיא שלו במשך שנים רבות, לפני שיתחיל לסגת לאחור.
טעמנו את שלושת יינות הסדרה במקביל ומיד, איך לא, עלתה השאלה מי מהם מוצא חן יותר, בעיני כל אחד מהטועמים. לא הייתה אחידות דעות. לטעמי האישי, אני חייב להודות, במפגש כתבי יין, עם השקת יינות אלו, לפני כשישה חודשים, העדפתי את ה Timeless 917, אולם בטעימה הנוכחית, לפני מספר ימים, אהבתי יותר את ה Timeless 1243. משהו מעניין קרה כאן, או לי, או ליין. בכל מקרה, שלושת היינות מצוינים, כל אחד, על מאפייניו, בהתאם לימי התיישנותו. יינות מתיישנים, מטבעם, לא תמיד משתנים במקביל ובאותו קצב. ייתכן מאד כי בטעימה דומה בעוד ששה חודשים ההעדפה תהיה אחרת.
קינחנו ביין מתוק בסגנון פורט, תוך כדי שיחה ערה, לא רק על ניחוחות וטעמים, אלא דווקא על הצד העיסקי שבפיתוח יקב בוטיק, במיוחד יקב שהחליט ליישן את יינותיו במשך שנים, לפני הוצאתם לשוק. מוטי הסביר ביסודיות את כל השיקולים, הקשיים, העלויות והאמונה בדרך שהם מובילים.
היה זה בקור מגוון מעורר עניין.
