יין מקרב לבבות – שגרירים ביקבי כרמל

23/11/2009
כתב וצילם: רן בירון
רן בירון הצטרף לסיור של שגרירי מדינות דרום אמריקה ביקבי כרמל.
המשך »


 כתב וצילם: רן בירון

אני תמיד שמח לחזור ולבקר ביקב כרמל. השילוב של היסטוריה מרתקת, יינות מפתיעים ואנשים נפלאים, יוצר תחושה, אשר כל פעם נעים לחוות אותה מחדש. הפעם, הצטרפתי לקבוצה של שגרירי ארצות דרום אמריקה, שהוזמנו לסיור ביקב שבזכרון יעקב ובמרכז תרבות היין, בהדרכת אדם מונטיפיורי.

 ביקרתי ביקב כרמל פעמים רבות, במסגרות שונות. המאפיין את כל הביקורים, הוא האווירה של הרוח החמה הנושבת ביקב. הסיור אינו מתבטא בהצגה סכמתית של דוודים, חביות, בקבוקים ותהליכי ייצור, אלא שופע הרבה חום, אהבה עזה ליין, כבוד רב לתרבות היין ולכל מה שהתרבות הזאת משדרת.צילם רן בירון   אי אפשר שלא לחוש בהתפתחות מביקור לביקור. היקב אינו קופא על שמריו, תרתי משמע וההתלהבות הבלתי רגילה של אדם מונטיפיורי ורותי בן ישראל, לא רק שאינה פגה, אלא אף מתגברת עם הזמן. אין ספק שהיין זורם בעורקיהם, במובן החיובי כמובן ותרומתם לתרבות היין ולהתפתחות תעשיית היין הישראלית, הינה משמעותית ביותר.   מנכ"ל היקב, ישראל איבצן, השתתף במפגש עם השגרירים והביע את מחויבות היקב להמשך התפתחותו ולאיכות מוצריו. מן הראוי להזכיר גם את ידידנו עמוס רביד, אשר, אמנם לא השתתף באירוע הנוכחי, אבל אי אפשר שלא לכלול אותו בצוות הנלהב, המוביל את פיתוח תרבות היין, כמשימה לאומית ארוכת טווח.   המפגש נפתח בהרמת כוס ברוט, פרייבט קולקשן, בחדר האורחים של מסעדת היקב. השגרירים, אשר בדרך כלל נראים בציבור בחליפות מהודרות, הרגישו כאן כמו בבית, בבגדי חול, כיאות למטיילים שבאו ללמוד היסטוריה ולטעום יין ולא לדיונים דיפלומטיים או למסיבות קוקטיל רשמיות. לזכותם יאמר כי הם היו מאד ידידותיים, ניהלו שיחות, ענו לשאלות ושמחו לספר לי על אהבתם ליינות שהם מכירים היטב, כגון יינות צ'ילי וארגנטינה, יחד עם הסקרנות והפתיחות להכרת היינות הישראליים. אחד השגרירים, אשר ישב לידי, לחש באזני כי התחרות של יינות ארצו עם יינות ישראל, בהחלט מדאיגה אותו…   בעוד בועות הברוט עושות את דרכן במעלה כוס היין הגבוהה, סקר אדם מונטיפיורי את ההיסטוריה בת 120 השנים של היקב, שהיא בעצם ההיסטוריה של הציונות המודרנית, ההתיישבות, המדינה שבדרך, הקמת המדינה ועד ההווה הנוכחי. לאחר מכן נישאה הרצאה שהובילה אותנו אל העבר הרחוק ותוך סקירת  תעשיית היין בארץ ישראל בעת העתיקה, הגתות העתיקות שפזורות על פני שטחים גדולים, חרסים שהתגלו, סיפור תיבת נח כמובן ועוד כמה סיפורים פיקנטיים, על הגבול שבין מדע לתיאולוגיה.   בשלב זה, יצאנו לסיור מקיף ביקב, בין מיכלי הענק של ייצור היין ההמוני, המיכלים הבינוניים והקטנים של ייצור היינות העיליים, אבל, כמו בכל ביקור ביקב כרמל, האטרקציה העיקרית, מתחת לפני הקרקע, במרתפים ובמחילות, בין מיכלי הבטון והחביות. תוך כדי הסיור, המשיך אדם בהסבריו, כאשר השגרירים מגלים עניין רב, שואלים שאלות ומקבלים תשובות ממצות.   מכאן עברנו למרכז תרבות היין בניצוחה של רותי בן ישראל, אשר, כפי שכבר החמאנו לה בעבר, אין כמוה מתאימה לתפקיד. שילוב של אהבת היין, התלהבות מפיתוח המרכז, רגישות בלתי רגילה לתרבות ולהיסטוריה, שליטה מלאה בכמה שפות, מה עוד צריך על מנת שפרוייקט כזה יעלה ויפרח? אכן, לדברי המארחים, המרכז פעיל ללא הפסק ומוצף בבקשות לסיורים. כל הכבוד ליזמה ולביצוע.   בשלב זה הוזמנו כל השגרירים לצפייה בסרט קצר ומכאן, קצרה הדרך (הדלת ממול) לחדר הטעימות המפואר של היקב. האורחים, תפסו את מקומם, והיינות החלו להימזג לכוסות, תוך כדי הסבר על כל יין, מפיו של אדם מונטיפיורי.   היינות שהוגשו בטעימה:   ויוניה 2008, הסדרה האזורית, יין קל, מעלה ארומות של פרחים ופירות, נעים מאד לחך, לא יומרני במיוחד, אבל מרענן ומתאים תמיד לפתיחת מפגש טעימות.   קברנה סוביניון, פרייבט קולקשן, 2008, יין אדום קל יחסית, לא נועד להתיישנות, לא מורכב במיוחד, אך בהחלט נעים לאף ולחך ויכול ללוות ארוחות קלות בהנאה רבה.   מרלו 2006, הסדרה האזורית, יין מאד עוצמתי, אשר מבוסס על 84% ענבי מרלו, בתוספת של 3% קברנה סוביניון ו 3% קברנה פרנק. מעלה ניחוחות עזים של פירות בשלים, טאנינים נעימים תוקפים את החך, יחד עם מתיקות קלה מאד וחמיצות מאופקת. איזון מלא וסיומת ארוכה. אהבתי אותו. לטעמי, הטוב ביותר מבין היינות היבשים שטעמנו.   שירז 2006, קאיומי, כרם יחידני, יין איכותי ביותר, מכרם איכותי, ניחוחות נעימים וטעמי פירות ותבלינים. מתיקות וחמיצות באיזון סביר. יין מצויין, אבל מבחינת טעמי האישי, אהבתי יותר את הקודם.   יין קינוח, שעל 2006, יין מתוק נפלא, אשר זכה, כמו גם אחיו משנים קודמות, לשבחים רבים. נראה לי כי גם שגרירי מדינות דרום אמריקה, חשו כי זה אחד מיינות הקינוח הטובים שטעמו אי פעם.    בתום הטעימות, עברה כל החבורה למסעדת היקב, לארוחת צהרים, אשר לוותה, כמובן, ביינות היקב.   הדרום אמריקאים שרגילים בד"כ להרבה בשר על האש, נהנו הפעם מארוחה נפלאה בסגנון איטלקי, אשר כללה מתאבנים, פסטות, פיצות, דגים, ועוד, ממיטב מאכלי המסעדה.   בגמר הארוחה הוזמנו כל האורחים לקפה ועוגה במרפסת המסעדה. ישבתי ליד אדם עוד מספר דקות, שוחחנו על יין ותרבות, על חינוך לתרבות היין, במקום האלכוהול הכבד והמסוכן ועל עוד כמה נושאים ברומו של יין, אבל, ארנון גבע, מנהל היצוא, הגיע במרוצה, קטע את שיחתנו ואמר לאדם כי הקבוצה הנוספת של מבקרים, מפולין, נמצאת כבר בפתח היקב…   כן, אדם צריך לצאת לסיבוב נוסף של סיור, הסברים, וטעימות. אני בטוח שהוא יעשה זאת עם כל הלב, יחד עם כל הצוות המסור למשימה.                    

 

 

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *