שלחו לנו את החומר לפרסום

אנשי עולמות היין, שמן זית ומזון, יצרנים ומשווקים

מוזמנים לשתף במדורי האתר את הקהל בפעילות וחידושי ענפיהם וגם ברשמי טעימה ופגישות באירועים שונים.

הירשמו לניוזלטר שלנו

טועמים קברנה פרנק ישראלי

מאת: שרון תלמי ורותם פרץ.
פורום היין של אסף ושרון התכנס לטובת טעימה עיוורת של קברנה פרנק ישראלי

טועמים קברנה פרנק ישראלי

 

 מאת: שרון תלמי ורותם פרץ.
 

פורום היין של אסף ושרון טועם קברנה פרנק ישראלי

שרון תלמי

פורום היין של אסף ושרון התכנס פעם נוספת לטובת טעימה עיוורת כשנושא הטעימה הפעם הינו: קברנה פרנק ישראלי, מיקבים קטנים, על ציר הזמן. עשרה אנשים, חובבי יין נפגשו להם כשהפעם הצטרף אלינו אורח נוסף בדמותו של השף אלון גונן.

תזכורת קצרה: אסף 27 ושרון 37 שני חובבי יין אשר הכירו בתחרות פרס ירדן האחרונה התחברו להם יחדיו להרים פאנל של טועמים חובבי יין אשר יתקבצו אחת לתקופה לטעימה בעלת צביון מסוים. המטרה להפגיש בין אנשים מהשורה שאהבה להם משותפת יין. היתרון לחלוק את החוויה המשותפת ביחד ולהגיע לטעימה של נושאם ותוויות שקצת שונות מהמסגרות הקיימות והמקובלות שיש בשוק. במהרה הטעימה נהפכה להיות עיוורת עם ניתוח חופשי, פשטני ולא מחייב של היינות בתחומי קטגוריה של: צבע, ארומה, טעם וציון כללי הניתן בין 70 ל- 100.
בוחרים את הזן: אז אחרי 5 טעימות מוצלחות ובומבסטיות אותן ציינתי כבר בכתבה הקודמת, החלטנו הפעם על משהו סולידי יותר ומקומי. זן הקברנה פרנק נבחר הפעם כיין זני לטעימה ולאחר שלא הצלחנו לאתר בקבוק של עמק האלה, עקב חוסר במלאי של בציר חדש ואדרבא ישן, החלטנו שהכיוון יהיה על יקבים קטנים או מה שנקרא בעגה: יקבי בוטיק. התחלנו לסקור את השוק ועד מהרה גילינו שכמות יפה למכביר קיימת דיה בשוק ומתוכם בחרנו שישה יקבים שאליהם החלטנו לצרף יין ג'וקר שאינו קברנה פרנק ולבסוף נבחר בדקה ה-90 קברנה פרנק מעמק הלואר בירתו השנייה של זן ענבים זה.

פילוסופיה אישית בגרוש: לטעמי הרבה יקבים בארץ עושים להם חיים קלים ובטוחים,(אפשר להבין בייחוד שמדובר בכסף שהוא לא שלך), ולנו הצרכנים לצערי חיים משעממים. משמע היקבים גדולים ובעיקר הקטנים למיניהם מעדיפים ללכת על זנים בטוחים ללא תקלות גידול המוכרות לחיך הצרכן הישראלי הלא הם: קברנה סוביניון ומרלו השולטים ללא עוררין במחוזנו. אישית אין לי בעיה עם שני זני ענבים אלו נהפוך הוא, אני אוהב אותם אפילו מאוד. אבל גם אדם מן השורה במידה וייתנו לו כל יום סטיק אנטריקוט פעם אחר פעם אחר פעם סביר להניח שגם מזה הוא ישתעמם ובסופו של דבר ימאס לו גם אם מדובר במותג מזון איכותי וטוב. כך גם אני מרגיש מדי פעם שמיצינו את נושא הקברנה סוביניון ומרלו ולמעט איזה הברקה גרנדיוזית כמו,(ועל זה בטוח יקטרגו מס' אנשים), "האמרונה" של יקב זאוברמן לדוגמא. מבחינתי אני עובר הלאה לזנים אחרים.

קברנה פרנק: הינו זן בורדו לוזי משני למרלו ולקב"ס. הוא נחשב כזן לא אציל למרות היותו "אביו" של הקב"ס ביחד עם הסוביניון בלאן. ודומיננטי קצת יותר בעיקר בגדה הימנית או מזרחית ,תתייחסו לזה איך שתרצו, באפלס יונים פומרול וסינט אמיליון שנותנים לו במה קצת גבוהה יותר ומצא לנכון עוד יותר מכך יקב שאטו שאוול בלאן אחד מתשעת הגדולים, גרנד קרו קלאסה, (ההוא מהסרט "דרכים צדדיות" בו שותה גיבור הסרט את הבקבוק 1968 ביחד עם המבורגר במקדונלד בכוס קוקה קולה חד פעמית), שמורכב מ 60% פרנק ביחד עם 40% מרלו. במאה ה-18 הועבר הזן לנטיעה חדשה ע"י החשמן רישלייה לעמק הלואר לאחר שקינא בזן מצליח זה בבורדו. למרות שמדובר באותו זן יש שוני מהותי בין שני היינות. זה מהלואר הינו יין עדין קטיפתי ובעל גוף קל יותר לעומת עמיתו מבורדו. בארץ חלוצי הזן הם יקבי רמת הגולן ששתלו אותו לראשונה אך ללא הצלחה ונטשו אותו ולאחר מכן קיבל עדנה בדמותו של יקב מרגלית שלקח את הזן והיין כמה צעדים קדימה. מדובר בזן בעל עמידות גבוהה יותר משל עמיתו הקב"ס וגם הבשלה מוקדמת יותר. בטעמו יש בו משום מימד עשבוניות וירקרקות המזכירים פלפל ירוק.

הטעימה
הפעם בניגוד לפעמים קודמות ובהמלצתו של אסף מרגלית, אליו נגיע לאזכור מאוחר יותר, החלטנו לשנות את פורמט ניתוח היין מסטאטוס אישי לדיון קבוצתי פתוח. על הקיר נתלה פלאקט נייר גדול בו מחולקים למשבצות הטועמים והיינות שבתוך כל משבצת משותפת ישנה משבצת נוספת המתייחסת ליין בקטגוריה של צבע, ארומה וטעם. לאחר כל מזיגה של יין הפכנו את הדיון עליו כדיון פתוח, בו כל מי שהיה מעוניין הביע דעתו עליו, בפרמטרים הנ"ל. פה גם התמודד הטועם האינדיבידואלי מול לחץ הקבוצה. לדוגמא אם טועם מסוים חשב שיין מסוים ראוי להערכה בינונית ומולו קבוצה של טועמים אשר חושבת שליין מגיע ציון גבוה יותר, נאלץ לבחור באחד מהשניים לעמוד על שלו ולהסביר. או ללכת אחרי העדר עם הסכמה חלקית. יש לציין אבל שהדיון זרם בצורה יפה ומכובדת.

פתחנו עם סומור שומפיני 2007 יבוא מעמק הלואר של הסקוטית. ג'וקר זה נבחר להיות מוטעם בהתחלה על מנת להקשות בזיהוי מול הפרנק הישראלי אשר "חם" יותר ושימש גם כמעין כיול ראשוני. היין לצערי לא המריא גבוה מידי עקב עמוד שדרה חלש והיה דיי מאכזב.

המשכנו עם יקב שטרן 2006 אליו הגעתי במקרה באחד מטיולי בצפון. היקב יושב בקיבוץ גדות ומשתמש מכרמים שונים בגליל. ג'וני שטרן הוא היינן שלא כל כך מיהר למכור לי את הבקבוק עקב כמות מצומצמת של בקבוקים שנשארו לו ביקב. אבל לאחר מס' שכנועים ניאות להסכים לנושא. היין סבל בעיקר מויזואליות עכורה ותחושת אלכוהוליות גבוהה ולא נעימה.

המשכנו ליקב פסגות 2006 לאחר שני יינות קצת צולעים הגענו ליקב שסיפק את הסחורה. הירושלמי שבחבורה והכשר היחידי גם, גוף טוב עם הרבה שוקולד מריר ברקע היוו תמורה מצוינת למחירו.

קפצנו שנה אחורה בצמד נוסף והראשון שבניהם מיקב בן חנה 2005 ההיי לייט שבחבורה הרמוניה מאוזנת של גוף טוב וטעמים עשירים זכה לציון משוקלל גבוה של 92 מיידי הפאנל.

יין גדול מיקב קטן. ממשיכים אל פלטר T selection 2005 מבחינתי כגודל הציפייה כך גודל האכזבה וכאן גם ניתן להוסיף ש"הפאנל אמר את דברו" כמוני בציון. היין עשיר בטאנין עוקצני ולא נעים מלווה במתיקות לא מוסברת, צריך אולי לתת לו ניסיון נוסף בעתיד של שנה שנתיים.

ירדנו בשנה אחורה והתקדמנו לויתקין 2004 יקב ויתקין המגדיר את עצמו כיקב ABC משמע: Anything But Cabernet Sauvignon באמת לוקח צעד קדימה לזנים קצת אחרים בנופנו. הפרנק של ויתקין היה בעל צבע מרשים גוף טוב והרבה שוקולד פירות יבשים ואניס ברקע.

סיימנו עם מרגלית 2003 אף מיוחד ושונה מכל האחרים הרבה שוקולד מרוכז עם פרי שקצת נעלם לו. כאן גם המקום להגיד מילת תודה לאסף מרגלית איש מעניין ונעים הליכות אותו הכרתי דרך עבודת וידאו שעשיתי על היקב אשתקד, אשר תרם לפאנל בקבוק ארכיון מתיישן אשר היווה חוויה מרנינה.

לסיכום: עבורי הטעימה הייתה הזדמנות טובה להכיר את הזן מקרוב ולא דרך ממסך בו הוא מתנהג בצורה שונה. אף מורכב יותר, טעמים חדים והמימד הירוק עליו כולם דיברו. והכי חשוב שעם קצת רצון ואמונה אפשר לעשות יינות זניים קצת שונים בנופי ארצנו עם הרבה תקווה להמשך הדרך.
לחיים

רותם פרץ היה בין משתתפי הפורום והוא מסכם

הפורום התכנס שוב, הפעם לטעימה עיוורת של קברנה פרנק זני, תוצרת ישראל. לצערי, רק אחוז קטן מבין היינות הזניים אשר מיצרים יקבים ישראלים, סוטים מהמקובל (קברנה סובניון, מרלו). לשמחתי, היינות אשר כן מיוצרים, מציגים תוצאות מעניינות מאוד ששווה לבחון אותן. הייתי שמח לראות יותר יקבים ישראלים מעיזים וחוטאים ביצירות מקוריות, או נסיונות עם זנים חדשים.

קצת על הבחור
זן הקברנה פרנק מוכר לרובנו בעיקר כאחד מחמשת הזנים המרכזיים בבורדו, והוא משמש כמרכיב בבלנדים הבורדולזים. הפרנק יחד עם הסוביניון בלאן מהווים את אבותיו של הקברנה סוביניון. הפרנק נטוע כיום באזורי יין שונים ברחבי העולם ומשמש לסוגי ינות שונים (בלנדים, זניים ואפילו אייס ויין), אך מקורו ככל הנראה בעמק הלואר שבצרפת. הפרנק הינו ענב עמיד יותר מבנו הקברנה סוביניון והוא מבשיל מעט מוקדם יותר, אך הוא חסר במעט את מרכיב החמיצות והטאנינים שלו רכים יותר.

הטעימה
גילוי נאות – הטעימות שאנו עורכים בפורום של שרון ואסף הינן טעימות חברתיות, כלומר, אין אנו מקפידים על כללי טעימה מחמירים. לצד היין אנו אוכלים, והטעימה נערכת לא במטרה לכתוב בקורת יין רשמית, אלא לאפשר לנו כקבוצה לשתות יין, לדבר על יין ובעיקר להנות מיין.
בטעימה הנוכחית החליטו שרון ואסף לנסות פורמט טעימה חדש אשר התגלה, לפחות בעיני, כמענין הרבה יותר מטעימה עיוורת רגילה. על הקיר נתלה פלקט אשר חולק בצורה של טבלה. כל טור סימל את אחד הטועמים וכל שורה סימלה את אחד הינות שבטעימה (כל שורה חולקה ל – 3. צבע/ארומות/טעמים). במהלך הטעימה כל אחד מיושבי השולחן ציין את רשמיו מהיין הנטעם כאשר שרון ממלא את הטבלה. בצורה זו הפכה הטעימה למעין דיון פתוח על היינות הנטעמים.
בנוסף לניתוח הרגיל נתבקשנו לספק 2 נתונים נוספים – ציון ליין והמחיר אותו היינו מוכנים לשלם בעבורו.

היינות
טעמנו סה"כ 7 יינות כאשר נמסר לנו שאחד היינות הינו ג'וקר, קרי, יין שאינו קברנה פרנק ישראלי. בסיכומו של דבר אף אחד מבין הטועמים לא הצליח לזהות את הג'וקר. להלן הרשמים לפי הסדר בהם נטעמו היינות.
Saumuur, Champigny Marie de Beauregard 2007 – יין בצבע דובדבן בהיר. האף חלש מאוד על גבול הלא קיים, עם מעט פטל ותבלין ירוק לא מזוהה. בפה פטל ושזיף חלשים וכן טאנינין מועטים. ליין גוף חלש ומשעמם.
ציון ממוצע 77 וממני 82.

שטרן 2006 – צבע אדום קטיפה עכור מאוד. באף דובדבן ושוקולד ופרי מרוכז ריבתי. הפה מציג גוף בינוני מלא עם חמיצות טובה. תחושה של אלכוהול גבוהה עם סיומת מעט מרירה.
ציון ממוצע 84 וממני 87.

פסגות 2006 – צבע בורדו עם גוון סגול. באף פטל, שוקולד תפוז וליקריץ. בפה גוף בינוני מלא עם טעמי שוקולד, שזיף מיובש וטאנינים בינונים. על אף שהסיומת יחסית קצרה זהו יין מצוין.
ציון ממוצע 88 וממני 89.

בן חנה 2005 – צבע בורדו סגול. האף מתחיל עם מעט גופרית ומתחלף דיי מהר בפרי אדום ואניס. בפה גוף בינוני עם טעמי שוקולד ופטל. מבחינת איזון הטעמים ביין הזה היה המוצלח ביותר והציג איכות נפלאה.
ציון ממוצע 92 וממני 89 (במבט לאחור היה מקבל 90).

פלטר 2005 – צבע דובדבן בהיר עם שולים סגולים. באף בעיקר פלפל ירוק. בפה אלכוהול חזק, טאנינים חזקים ומתיקות חזקה. היין בעיני טוב אך עדין לא מאוזן לחלוטין. לטעמי הוא דורש עוד זמן התיישנות ע"מ לקבל את האיזון הרצוי.
נקודה נוספת מענינת שרשמתי טרם חשיפת היין הוא שלדעתי זהו הג'וקר ושמדובר ביין אוסטרלי.
ציון ממוצע 85 וממני 87.

ויתקין 2004 – צבע דובדבן כהה. האף מעושן עם גוונים של אניס. בפה פירות יבשים, שוקולד, פטל וסילאן. יין עם גוף טוב וכן אף ופה מעניינים מאוד.
ציון ממוצע 89 וממני 91.

מרגלית 2003 – צבע דובדבן כהה. האף מתחיל עם עור ועשן ולאחר מספר דקות מציג סירחון לא נעים למשך מספר דקות נוספות. הפה מציג בעיקר שוקולד מרוכז ומעט פלפל ירוק. בפועל מדובר ביין לא מאוזן אשר מרכיב החמיצות חסר בו בצורה רצינית.
ציון ממוצע 89 וממני 87.

לסיכום
אני חושב שלמדתי מספר דברים על הקברנה פרנק הישראלי. קיימת בו מתיקות שוקולדית וטעמי אניס, האף שלו מציג ניחוח מעושן וכן פלפל ירוק. הפרנק הישראלי הוא בעל צבע מאוד מושך ליין. סך הכל היקבים הצליחו לייצר ממנו יינות נעימים לשתיה.

כתיבת תגובה

שתף:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn

קרא עוד כתבות