שלחו לנו את החומר לפרסום

אנשי עולמות היין, שמן זית ומזון, יצרנים ומשווקים

מוזמנים לשתף במדורי האתר את הקהל בפעילות וחידושי ענפיהם וגם ברשמי טעימה ופגישות באירועים שונים.

הירשמו לניוזלטר שלנו

כרמים ויקבים בנגב – מציאות או חלום

מאת: אופירה ורן בירון
הם לא הראשונים. קדמו להם הפירות והירקות. גם ענבי היין, הגיעו לנגב.

 27/10/2009

 מאת: אופירה ורן בירון

צילם: רן בירון
הם לא היו הראשונים. קדמו להם הפירות והירקות, אך גם הם, ענבי היין, הגיעו לנגב.   על פי פרסום של המועצה האזורית "רמת הנגב", בחבל הנגב, המשתרע מצומת הנגב, שמדרום לבאר שבע ועד למבואות מצפה רמון, במיוחד לאורך כביש 40, שקיבל את השם "דרך היין", פזורים 10 שטחי כרמים ובכולם פועלים גם יקבים. שניים בקיבוצים, שדה בוקר ורביבים, אחד במושב, קדש ברנע, וכל השאר בחוות הבודדים: נעמה, כרמי עבדת, דרך ארץ, נעם במדבר, נחל בוקר, א.ש.ב.א. ורוטה .   קיימים גם יקבים צפוניים יותר כיקב בן שושן בקיבוץ ברור חיל, יקב גלאי במושב ניר עקיבא, יקב לה טרה פרומסה בקיבוץ גת, יקב יתיר, ברמת ערד וגם דרומיים יותר, כגון יקב נאות סמדר בקיבוץ נאות סמדר. מי יודע, ייתכן שממש בעת הכנת כתבה זאת, קם עוד יקב, שעדיין איננו יודעים עליו.   אין זה סוד כי כרמי ענבי יין גדלים בנגב ויקבים רבים פועלים באזור ומפיקים יינות מענבי כרמים אלו, אבל מדוע אין רואים אותם במרכז הארץ, בתפריטי היינות במסעדות ועל מדפי חנויות היין?
מידי פעם, בירידי יין מופיע מישהו מהם, אבל הוא נבלע בין המוני היקבים, מהגליל, מהגולן ומחבל יואב/יהודה.   יוצא דופן, מבחינה זאת, הוא יקב יתיר, שיש לו אבא גדול וחזק, יקב כרמל, אך הוא עלה לכותרות בעיקר בזכות עצמו, ובזכות היינן המוכשר שלו, ערן גולדווסר, במיוחד כשהעפיל לפסגה, כאשר היין " יער יתיר 2003" זכה לציון 93, הגבוה ביותר שניתן אי פעם ליין ישראלי, על ידי נציגו של מבקר היין הנודע, רוברט פרקר.   אופירה ואני, סקרני יין בלתי נלאים, נברנו בכל אתרי היין ומצאנו אין ספור כתבות על יקבי הצפון, והמרכז, אבל מילים מעטות בלבד על יקבי הדרום. לזכותו של "מסע אחר", שאיננו אתר יין, יאמר, כי הועלתה בו, לפני כשנה, כתבה על היקבים בנגב, שכללה ציון הזנים, אבל ללא כל התייחסות ליינות שהופקו מהם.   החלטנו לרדת דרומה ולבחון מה קורה שם, ממש מקרוב. קשה להקיף את כולם ביום אחד ולכן בחרנו מדגם מיצג, קיבוץ אחד ושתי חוות בודדים. רצינו גם מושב, אבל מאחר והיה זה בשבת, לא יכלנו לבקר ביקב קדש ברנע, הכשר. לשמחתנו, ניתנה לנו ההזדמנות להשלים את החסר, לפני מספר ימים, ביריד במוזיאון ארץ ישראל, שבו השתתפו שני נציגים מהדרום, שדה בוקר וקדש ברנע.   פתחנו את ביקורנו בחוות "כרמי עבדת", אשר בבעלות חנה ואיל יזרעאל. בילינו עם איל כשעה, שמענו ממנו את תולדות החווה, סיירנו בכרם בן ה- 24 דונם, הצמוד לחווה וטעמנו כמה מיינותיו. המרשים ביותר היה המרלו 2005, יין עוצמתי מאד (יותר עוצמתי מהקברנה), מעלה ניחוחות נעימים של פירות בשלים ותבלינים, מלווים במתיקות קלה. החך חש בגוף בינוני, טאנינים מרוככים, פירות בשלים וקלייה קלה, אשר אינם מותירים מקום לספק – יין שמקורו באזור חם מאד. לזכותו של יין זה, יסופר, כי בקבוק שרכשנו, נפתח בביתנו לאחר מס' ימים, כמחצית הבקבוק, שנשארה עם תום הארוחה, נשמרה בסגירת ואקום במקרר והוצאה לאחר 4 ימים לליווי ארוחה נוספת. היין שמר על כל ניחוחותיו וטעמיו, מיום חליצת הפקק, מה שמעיד, לעניות דעתנו, על איכות חומר הגלם. שני אחיו של יין זה, מהשנים הקודמות, המרלו 2003 והמרלו 2004, זכו במדליות זהב בתחרות אשכול הזהב.   תחנתנו השנייה, "יקב שדה בוקר", אשר הוקם לפני כעשר שנים, במסגרת מחקר, שהיה אמור לבחון אפשרות גידול כרמים באמצעות מים מליחים מהאזור. הניסוי הצליח והתוצאות העלו על המפה יקב מכובד, בהנהלת היינן צבי רמק, יליד קליפורניה, אשר עלה לארץ בשנות השמונים, חזר לקליפורניה ללימוד ייננות באמצע שנות התשעים וחזר לקיבוץ שדה בוקר כדי להמשיך במשימה. התקבלנו בסבר פנים יפות, ע"י דני אלמוג, בחנות היקב, המעוצבת בטעם טוב, קבלנו הסבר ממצה על ההיסטוריה של היקב, התמיכה של הקיבוץ במפעל הזה והתרשמנו מהפרגון הרב בו זוכה צבי רמק, מחבריו לקיבוץ. טעמנו קברנה סוביניון 2005, מרלו 2005, ובלנד קברנה סוביניון / מרלו 2006. כל השלושה, מבטאים, לטעמנו את הטרואר האופייני של האזור החם, אך שוב, המרלו, למיטב הבנתנו, עוצמתי יותר מהשניים האחרים. גם במרלו זה, בולט הפרי הבשל, באיזון נעים עם טעמי התבלינים, הטאנינים הרכים והמתיקות הקלה המלווה את הסיומת הבינונית. ללא ספק, גם חובבי יין מן השורה, כמונו, ללא עודף מומחיות, יכולים להבחין שאין זה יין מכרם בן זימרה או מהרמת הגולן. נהננו, רכשנו כמה בקבוקים כדי ליהנות מהם גם כמלווי ארוחה בבית והמשכנו ליעד הבא.   תחנתנו הבאה,"חוות רוטה", אשר הוקמה ב 2005, ליד קיבוץ רביבים, על ידי ארז רוטה, אמן סביבתי, אשר יצירותיו מפוזרות על הגבעות המקיפות את החווה. ארז, אשר עסק בחקלאות שנים רבות לפני הקמת החווה בנגב, סיפר לנו כי הגיע לאהבת היין דרך עיסוקו רב השנים באמנות. יין זה אמנות הוא פוסק, ומי אנו שלא נסכים איתו. ארז מגדל קברנה סוביניון, מרלו, שירז, זינפנדל ומוסקט. היין הראשון המבוסס על ענבי המקום קבל את השם "יעל 2008" ואותו טעמנו. יין זה הוא בלנד של קברנה סוביניון ומרלו, המשקף, לטעמנו, "בקנאות" את האופי המדברי של מקום גידול הגפנים. טעמנו גם יינות נוספים, אבל יין זה הוא הראשון המבוסס כולו על ענבי כרם חוות רוטה ובו התמקדנו. בילינו שעה קלה עם ארז רוטה, שמענו סיפורים מעניינים על אקולוגיה ואמנות ועל התכניות לעתיד, הודנו לארז על קבלת הפנים החמה, תרתי משמע, והמשכנו בדרכנו.   את "יקב קדש ברנע" כאמור,לא ביקרנו באותה שבת, אבל השלמנו את החסר, לפחות מבחינת הטעימות, ביריד היין שהתקיים לפני מספר ימים בתל אביב. היקב מייצר מרלו בשם "מרלו גלעד" המבוסס על מרלו (85%) וקברנה סוביניון (15%), "קברנה סוביניון גלעד", המבוסס על אותו 85/15 לטובת הקברנה ובלנד של שני הזנים גם כן תחת השם גלעד, המבוסס על 50% מרלו ו50% קברנה סוביניון. כל השלושה, בהחלט מאפיינים את איזור גידול הכרמים. לשלושתם צבע אדום מאד כהה, גוף בינוני, ריחות וטעמים של פירות בשלים ומתיקות קלה המלווה את הסיומת. שוב, אופי שונה האלו שאנו מכירים מהצפון וזה המיוחד והמעניין שבהם. אפשר לאהוב או לא לאהוב אותם, זה עניין של טעם אישי, אבל אי אפשר להתעלם מהמיוחד שבהם, כאשר הבולט ביותר הוא המרלו, אשר, בנוסף לכל האמור, טעמו מלווה גם במליחות קלה, המורגשת בצידי הלשון. לא מוכרים לנו יינות ישראליים אחרים בעלי שילוב כל כך מיוחד של ניחוחות וטעמים.
דרך היין בנגב אינה ירוקה כדרכי היין בגולן, בגליל ובהרי יהודה ובוודאי לא מזכירה כלל את דרכי היין הקלאסיות של אלזס, בורגון, בורדו וטוסקנה, אבל יש בה את היופי המדברי המיוחד של רמת הנגב ובכך ייחודה. אנחנו מתכוונים לחזור לאזור ולבקר יקבים נוספים וממליצים בחום, גם לחובבי יין אחרים, לעזוב מידי פעם את הגולן, הגליל, והרי יהודה, לרדת דרומה וליהנות ממשהו שונה לחלוטין.    

כתיבת תגובה

שתף:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn

קרא עוד כתבות