יקב עגור – חיבור בין מחשבה, רגש, תרבות ויין

02/04/2011
כתב וצילם: אבי הלוי
שוקי ישוב רואה עצמו כבעל מלאכה שאוּמנותו יצירת יין.
המשך »

 02/04/2011
 
כתב וצילם: אבי הלוי
 

עם הגידול והצמיחה של תעשיית היינות בארץ התפתח בקרב קהילת חובבי היין דיון על מהותו של היין כמוצר. יש הטוענים שיין הוא מעשה אמנות ויש האומרים שזהו מוצר תעשייתי גרידא. בא שוקי ישוב , היינן של יקב עגור, וסבור שאלו וגם אלו צודקים, שכן לדעתו יין הוא מעשה אוּמָנוּת. שוקי ישוב היה פעם נגר. הוא איש מלא רגש, בעל ידע עצום בהיסטוריה ובתרבות וכל אלו מקנים אותנטיות רבה לדברים הבאים שהוא אומר: "אני בעל מלאכה טוטאלי. חיי היום יום שלי מוקדשים כולם ליצירת אינסוף חיבורים בין המחשבה, הרגש, התרבות ופרי האדמה – היין".צילם אבי הלוי

אמנות או אוּמָנוּת, את היין צריך למכור ועל היקב לצמוח ולהתפתח. לשם כך חברו אל שוקי ישוב פיטר שכטר ורוֹסָה פואץ', זוג אמריקאים תושבי וושינגטון שהשקיעו מממונם ביקב. לפני כמה שבועות התמנה ליקב מנהל, אלון יצחקי, לשעבר מנהל פרויקטים בחברת הייטק, שעסק עד לאחרונה בארגון תיירות יין בישראל. לכבוד חנוכת שני יינות מבציר חדש, וכמי שבקי באטרקציות תיירותיות, ארגן אלון יצחקי לכתבי היין אירוע יוצא דופן שהחל בקרון שמור ברכבת ישראל בקו תל אביב – בית שמש. פגשנו את צוות יקב עגור ברכבת מרכז בתל אביב ובשעה 9:54 עלינו לקרון המיוחד שהוקצה עבורנו ויצאנו לכיוון בית שמש.

על השולחנות שבקרון נפרשו מפות, הונחו כוסות ולתוכן נמזג יין מבציר חדש, ה- רוֹסָה 2010. "ברוכים הבאים לעגור אקספרס", פתח ואמר שוקי ישוב כשהוא מודה לאותם כתבים שטרחו והגיעו לאירוע. הוא הציג את שותפיו ליקב ואת המנכ"ל החדש באומרו: "סוף סוף מיניתי לעצמי בוס ותאמינו לי שזה מאוד מרענן מכיוון שזה משחרר אותי מהדאגות הניהוליות ומאפשר לי להתמקד בעשיית היין". על תכניות הצמיחה של היקב סיפר אלון יצחקי שציין שהיקב מייצר כיום 30,000 בקבוקים בשנה ויש כוונה להגדיל את היקף היצור ב- 15% עד 20% בכל שנה בשנים הקרובות עד להכפלת היקף הייצור הנוכחי. "השנה התבקשו השותפים להכניס את היד לכיס ולהשקיע ביקב", אומר יצחקי.

הפורטפוליו של יקב עגור מונה כיום ארבעה יינות: 'בלנקה' – יין לבן המורכב מויונייה וריזלינג; 'רוֹסָה' – יין סמוּק מענבי קברנה פרנק וקברנה סוביניון; 'קסם' – בלנד מבוסס קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ופטי וורדו; ו- 'שמירה מיוחדת' – בלנד מאותם זנים שמהם מורכב ה- 'קסם' אבל מחלקות שונות, זמני בציר שונים ותהליך ייצור שונה. מעת לעת מייצרים ביקב עגור יינות נוספים, חד פעמיים, הנמכרים רק ביקב וכעת אלו הם EOP 2006 – בלנד של קברנה, מרלו וקברנה פרנק וכן יין בשם 'רק ביקב' – בלנד שהורכב משאריות הויונייה של ה- 'בלנקה' ושאריות ענבי הקברנה פרנק והקברנה סוביניון ששימשו להכנת ה- רוֹסָה.

עגור, רוֹסָה 2010
דבר היינן: 60% קברנה פרנק ו- 40% קברנה סוביניון מכרם מטע שבהרי יהודה. ענבי הקברנה שהו על הקליפות במשך 8 שעות ולאחר מכן נוקז מיץ חופשי ללא כבישה. ענבי הקברנה פרנק נכבשו כבישה עדינה. המיצים הנקיים תססו בנפרד ובשיא התסיסה הוכנסו להמשך תסיסה אלכוהולית בחביות ישנות, תוך כדי ערבוב קבוע של המשקעים. רשמי טעימה אישיים: יין בצבע נחושת צלול ונקי. באף שפע ריחות שבעיקר מזכירים ענבים טריים וכן עוד משהו שלא פגשתי אף פעם ביין מסוג זה: ריח של תה. בפה הפתעה – היין חסר מתיקות אבל לעומת זאת מורגשת חמיצות קלה. הגוף בינוני והטעם השיורי נעים ודי ממושך. עקב היות היין יבש ובתכולת אלכוהול נמוכה (13.5%) הייתי ממליץ לשדך יין זה לכל אותם מאכלים במתאימים ליינות לבנים יבשים כגון, פירות ים עזי טעם או מנות דג ועוף ברטבים מבוססי יין לבן. מחיר היין 69 ש'.

הרכבת עוברת בנחל שורק, עוד מעט נגיע לבית שמש ואני שואל את שוקי ישוב על הסיבות המניעות אותו להכנת יין רוזה. ושוקי משיב: "השאלה היא לא מדוע עושים רוזה אלא מדוע לא עושים יותר רוזה בארץ". לדעת שוקי, יין הרוזה הוא היין האידיאלי לארצות חמות כמו ישראל. גם פיטר שכטר, שותפו של שוקי ישוב לא מבין מדוע יש כל כך מעט רוזה בארץ והוא אומר: "כאשר הגעתי ארצה הופתעתי לראות את הכמות הקטנה היחסית של היצע הרוזה בארץ. בכל חנות בארצות הברית המדפים כורעים תחת עומס סוגי הרוזה שיש לחנות להציע". על תהליך ההכנה של יינות רוזה טוען שוקי ישוב שזהו תהליך קשה ומאתגר אך מביא סיפוק רב.

הנסיעה ברכבת הייתה הדגמה מצויינת לאפשרויות הטמונות בתיירות היין בארץ. ארבעים דקות נמשכה הנסיעה עד בית שמש ובימים אלו של הגברת המודעות להימנעות מנהיגה אחרי שתיית אלכוהול יש בכך פיתרון מצוין למבקשים לצאת לביקורי יקבים בארץ היין של הרי יהודה ועמק האלה. טוב יעשו היקבים אם יתארגנו ויקימו מערך הסעות, מין "שאטל" האוסף נוסעים מדי פרק זמן קבוע וידוע מראש בתחנת הרכבת של בית שמש ועושה סיבוב של העלאת והורדת נוסעים ליד היקבים באזור ולאחר מכן בחזרה לרכבת. כך יוכלו המטיילים ללגום יין ללא הגבלה ולהתפכח ברכבת תוך כדי נסיעה חזרה למרכז הארץ. יש להניח שפעולה כזו תביא לפריחה של היקבים בסביבה.

בתחנת הרכבת של בית שמש עלינו על מיניבוס ויצאנו בדרכנו לכיוון היקב. כביש 38 הוא כביש יפהפה העובר בין מורדות עמוסי צמחייה ארץ ישראלית: אורנים, עצי חרוב, אלה אטלנטית, רקפות, כלניות וצמח החרדל. שוקי תוהה על כך שהחרוב לא נכלל בין שבעת המינים ואינו מוזכר כלל בתנ"ך אלא רק מתקופת המשנה ואילך. אנו יורדים לעמק האלה ומימיננו תל עזקה, "המקום בו נאספו הפלישתים לפני הקרב בין דוד לגוליית", מסביר שוקי. אחר כך צומת דמים, צומת חשובה לאורך כל ההיסטוריה של ארץ ישראל שכן מכאן עברו ועוברים הבאים מאשקלון דרך בית גוברין מזרחה לכיוון ירושלים והירדן. אחר כך עברנו ליד אתר אבני המיל הרומאיות וירדנו מכביש 38 ימינה לכיוון היישוב עגור, שם הוקם יקב עגור לפני 11 שנים.

ערכנו סיור ביקב ובחדר החביות ושמענו משוקי על ההיסטוריה של היקב ותכניות הגידול שלו. "היקב הזה הולך לגדול" אומר שוקי ומסביר: "כיום אנו מייצרים בתנאים קשים שלושים אלף בקבוקים בשנה. יש כאן יכולת קיבול של 11 אלף ליטר בלבד, מה שמחייב שמיכלי הנירוסטה יעברו שלשה סבבים. לייצר ארבעה סוגי יינות מתוכם אחד לבן, אחד רוזה ושני אדומים, משש עשרה חלקות שונות, משמונה זנים שונים שכל אחד תוסס בנפרד – כל זה ביקב קטן שמו שלנו זה אתגר לא פשוט. בתקופה הקרובה אנו עומדים לרכוש מיכלים נוספים וציוד נוסף, במטרה להכפיל את היקף הייצור בתוך 3-4 שנים" . ושוקי מוסיף: "כבעל מלאכה אני מאלתר היום רבות ואני מקווה שככל שהיקב יגדל ויצטייד בציוד מודרני אני אזדקק פחות ופחות לאלתור". טעמנו כמה יינות מהחבית והתיישבנו לטעימת היין השני שנחנך באירוע הנוכחי והוא ה- 'קסם 2009':

עגור, קסם 2009
דבר היינן: 50% קברנה סוביניון, 20% מרלו, 20% קברנה פרנק ו- 10% פטי וורדו. הענבים מגיעים מכרם מטע בהרי יהודה. תהליך הייצור כולל מיצוי עדין של המיץ על הקליפות, תסיסה מלולקטית במיכלים ושניים עשר חדשי יישון של היין בחביות ישנות. "כאשר אני לוגם את היין הזה אני מדמיין שזיף אדום, טרי, קר ורענן". רשמי טעימה: ליין צבע של אדמת חמרה אדומה. באף ריחות חמצמצים של פרי אדום צעיר, בהחלט לא בשל מדי ובפה חמיצות טובה ונעימה. הטעם השיורי נעים וממושך. מומלץ ללגום את היין הזה קר יותר מהרגיל, משהו כמו 16 מעלות. היין נמכר ב- 79 ש'.

לסיכום, כל מיפגש עם שוקי ישוב הוא מפגש מרתק. עוצמת הרגש ששוקי מביע סוחף אותך וכאשר מצטרפים לכך היינות טובים של היקב והאוכל הטוב של האחים צוק (תודה!) – השמיים הם הגבול. שיהיה בהצלחה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *