טעמנו יינות ברקו-סגל מתיישנים בזנוח

23/10/2020
ישראל פרקר המשך »

זה היה עוד ערב מהנה, מחכים וייחודי, כשהצטרפתי לקבוצת חובבי היין "יין ישמח לבב" שיוזמת ומובילה אורית גלעד, הבלתי נלאה. מיום ליום אני רואה ומכיר שהיין משמח יותר ויותר לבבות.
הפעם התכנסנו על מרפסת ביתה הגדולה והמטופחת של משפחת אוחיון, במושב זנוח, אי שם מזרחית לבית שמש.
איציק אוחיון, המארח (שטובע אף הוא באהבת היין כבר מגיל 8) שלנו, בבית הוריו, הסביר לנו שהאזור עתיר בהיסטוריה ארצישראלית ואתרים היסטוריים. אחד מ-10 שמותיו של משה רבינו היה אֲבִי זָנוֹחַ. המתיישבים התימנים שהיו ראשונים במקום , ואחר עזבו מהפחד בפני הפאדיינים, הרוצחים, בחרו לקרוא למושבם זנוח.
שמו של המושב ניתן לו גם על שמה של העיר המקראית זָנוֹחַ שבשפלת יהודה. סמוך למושב נמצא האתר הארכאולוגי "ח'רבת זאנוע". בתקופת שיבת ציון התיישבו בעיר עולי בבל והשתתפו עם נחמיה בבניין חומת ירושלים.

במשך הערב נשמעו הרבה פעמים במתחם המפגש שמם של זוג הייננים, בוגרי יקבי ברקן וסגל: אד זלצברג ואבי פלדשטיין.

תזכורת קצרה:
אד זלצברג נולד בארה"ב. ליד בית המשפחה היה כרם ענבי יין גדול, יחסית. המשפחה ניסתה לייצר יין ולא כל כך הצליחה, כנראה, אבל התאהב אד הצעיר ביין.
הוא למד את סודות ומקצועיות עולם היין באוניברסיטת דיוויס שבקליפורניה ולאחר מכן עבד ביקבים בקליפורניה וניו יורק באזור פינגר לייקס.
אד עלה לארץ ב- 1980 מטעמי ציונות וגם חזר בתשובה. הוא מצא את אהבתו ליין ביקבי כרמל, תשבי ו-אליעז – בנימינה, וב- 1996 הגיע ליקב ברקן, שם עבד שנים רבות כיינן הראשי.
בין השאר הוא היה גם יו"ר ועדת המומחים בכתיבת תקן היין הישראלי המחודש ת"י 1318 ב- 2013. התקן הישראלי ליין היה אז בתוקף משנת 1988והגיע אז הזמן לחדשו לאור ההתפתחות הגדולה של ענף היין.
כיום אד הוא גימלאי המסייע ליקבי בוטיק שונים בייצור יינותיהם.

אבי פלדשטיין החל את דרכו בעולם האלכוהול והיין בתחילת שנות ה 80, כאשר עבד וניהל ברים שונים. מאז הוא הפך לדמות ידועה מאוד ופעילה בעולם היין הישראלי. הוא לימד בתדמור, כתב לעיתונים שונים והיה יועץ לענייני יין.
בשנת 1985 הגיע אבי למחלקת השיווק של יקב סגל, בו היה לבסוף סמנכ"ל לענייני פיתוח. בסוף שנות ה 90 הפך אבי פלדשטיין להיות היינן הראשי של יקב סגל, שעבר לאחר מכן לבעלות יקב ברקן. מאז יינות סגל ופלדשטיין היו צמד מוכר ואהוב.
הוא עבד כשני עשורים כיינן הראשי וניראה שיין 'סגל לא מסונן', שיצר וטעמו הטוב יישארו בזיכרון חובבי היין, שנים רבות. הוא פרש מיקב סגל-ברקן, בשנת 2013 וכנראה שבקרוב הוא חוזר לפרויקט משותף עם יקב ברקן שעבר בינתיים לבעלות טמפו.

אז למה, בעצם הזכרתי אותם בקשר למפגש קבוצת חובבי היין בזנוח?
4 צמדי יינות הטעימו אותנו בערב הזה אלי קרשטיין, יועץ היין של טמפו-ברקן בעזרת שימי קוסטליץ שמזג לכוסותינו את היינות האדומים. בכל שלב בטעימה טעמנו יינות, מתיישנים, שנוצרו ע"י אד בברקן ואבי בסגל, באותה שנה ומאותם זני ענבים, שנבצרו באזורים קרובים.
התחלנו, עם בואנו, בעצם עם הלבן גוורצרמינר 2019 FREE RUN של סגל (לא שייך לזוג הייננים, המוזכר) זהו יין ארומתי במיוחד, טעים ומאוזן. הוא זכה במדליית כסף בתחרות – Best Value 2020 – בקטגוריית גוורצטרמינר. זו הייתה כיף של התחלה.

ישבנו ברווחים סביב השולחנות הערוכים והתחלנו בטעימת הזוגות האדומים. זו הייתה טעימה עיוורת. לשמות היינות והייננים התוודענו רק בסוף הטעימה העיוורת.
הזוג הראשון יוצר מענבי קברנה סוביניון מבציר 2001. כשהרחתי את הראשון, נזכרתי בביקורי בפורטו שבפורטוגל, שם טעמתי יינות פורט טעימים ומתוקים. הצבע הנוטה לחום (בתחילה היה בורדו) המחיש מיד יין ישן. הטעם הזכיר, בשנייה הראשונה, פורט אבל כבר בשנייה השנייה הבנתי שלא. היין היה יבש. הוא כבר עבר מזמן את שיאו הקברנה סוביניוני והיה קשה ללגימה. זה היה סגל מרום גליל 2001 של אבי פלדשטיין. הענבים נבצרו מכרם דישון, עמק קדש ומכרם דובב, בהר גודרים. הזגים הושרו 32 יום. היין התיישן : 18 חודשים בחביות. ניראה שריחות וטעמי העבר טושטשו מזמן. יושן רב הורגש ביין.

בן זוגו היה קברנה סוביניון רזרב 2001 שנעשה בפיקוח אד זלצברג ביקב ברקן.
הבדל עצום היה בינו לבין אחיו מבית סגל. שניהם יוצרו מאותו זן ענבים ובאותה שנה. אמנם ניכר בטעמו ובריחו, היושן, אך מעט מאוד. הצבע היה בורדו שהתעייף אך היין בכללי החזיק מעמד לא רע וניתן היה ללגום ממנו וגם קצת ליהנות. (בשר מטובל היה משתלב מצוין) רוב הנוכחים אהבו אותו.

הזוג השני של הנטעמים היו יינות מרלו 2007. רכסים דובב של יקב סגל (הכרם ממוקם על פסגת הר גודרים שבמרום הגליל – צפון-מערבית לרמת דלתון, צפונית להר מירון, על גבול הצפון) וסופרייר 2007 של ברקן. מכרמי דישון, עלמה (שתי חלקות), דובב. היין הושק ב2011.
כדי לחסוך במילים החך שלי יעץ לי לעבור מהר הלאה. החמיצות הייתה גבוהה ומעוותת פה. הברקני היה קצת יותר עדין מהסגלי. הופתעתי ובתימהון שמעתי שחלק מהטועמים אמרו גם מילים טובות על הזוג הזה ……

אחרי סבב, בו סיפרו חברי הקבוצה על עצמם (כדי שנכירם טוב יותר), הגיע זמנו של הזוג הבא : קברנה 2008 דישון של סגל (פלדשטיין). כרם דישון נטוע בעמק קדש שברכס נפתלי + אלטיטיוד 412 2008 (זלצברג ). מהכרמים: אבני-איתן, דרום רמת הגולן; דישון, עמק קדש . (10%)
אחרי 12 שנים של התיישנות נקשרתי חיובית לין שהגיע מיקב סגל. בפה הייתה חמיצות נעימה, טעם מאוזן (יחסית) ושיורי ארוך בפה, עם רמזים ברורים ל"זקנה" . גם ה+412 היה סביר בפה, אך במספר דרגות מתחת לטעמו של הדישון, לדעת בלוטות הטעם שלי. שוב מעניינת הייתה ההשוואה בין שני היינות בני אותו גיל מצפון הגליל, שהיו כל כך שונים בטעמם ובארומות שלהם.

האחרונים הגיעו לכוסות שלנו המבוגרים הטובים מכולם. איציק המנחה, רב הידע, דאג לחמם לנו את הלועות אט אט. גם המרקקות התמלאו, למען ההרגשה הטובה.
אלטיטיוד 624+ 2011 של ברקן מכרם עלמה שבגליל העליון, שהתיישן 14 חודשים, בחבית וקברנה רכסים דישון 2011 מסגל, שזכה במדליה בתחרות אשכול הזהב 2015 בקטגוריה קברנה סוביניון עד 100 ₪.
אהבתי את שני היינות אך יותר את זה של סגל עם החמיצות הנעימה וטעם טוב בפה.
בשבילנו – אני, הפה והחיך, הוא זכה במקום ראשון, בין היינות שטעמנו במושב זנוח.

עם הארומות של היינות הישנים יש לי בעיה. רובן איבדו את הארומה הבסיסית הנעימה ומלאת הפירות שהייתה להם קרוב למועד הייצור וכך נבדקה אז הצלחת היינן, היצרן. ריח היושן בולט, לפעמים יותר, כמו חזק מאודביין הראשון שטעמנו, ולעיתים הרבה פחות , כפי שהיה בכוס היין האחרונה שלגמתי ואהבתי.

לסיכום, ערב מעניין היה לי בערב בו הצטרפתי לקבוצתה של אורית גלעד "יין ישמח לבב". למדתי שוב שלא חשוב רק הכרם, חשוב גם איך בנה היינן את היין ביקב, כשתסס וגם לאחר מכן.
תודה ליוזמת, למארחים, למנחה ובכלל לכל החברים הנהנים, לחיים.
(לפתיחת התמונות לחצו על זמן הפרסום בפייסבוק)

זה היה עוד ערב מהנה, מחכים וייחודי, כשהצטרפתי לקבוצת חובבי היין "יין ישמח לבב" שיוזמת ומובילה אורית גלעד, הבלתי נלאה….

פורסם על ידי ‏ישראל פרקר‏ ב- יום שישי, 23 באוקטובר 2020

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *