סיור מצולם במושבה האמריקאית – גרמנית

04/10/2020
על גבול תל אביב -יפו המשך »

ישראל פרקר
כשאני הולך עם מצלמה ברחובות תל אביב ומחפש אובייקטים לצילום, אני פתאום מוצא עיר אחרת, שלא הכרתי. כך היה גם כשסיירתי ברחובות המושבה האמריקאית-גרמנית על גבול תל אביב-יפו (לפני הסגר). התלהבתי וצילמתי וויקפדיה הסבירה לי מהי בעצם השכונה שהפכה להיות מאוד מפוארת. לי היה נגמה שאני בחו"ל.
המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו שוכנת בין שכונת פלורנטין לבין יפו, והיא משתרעת על פני שני רחובות צולבים: רחוב אורבך ורחוב בר הופמן. המושבה הוקמה באמצע המאה ה-19 על ידי נוצרים מורמונים מארצות הברית, ולאחר מספר שנים עברה לידי הגרמנים הטמפלרים. אלה שיפצו את רוב הבתים והפכו את המקום למושבה גרמנית עד שגורשו מהארץ בימי מלחמת העולם השנייה. בעשור הראשון של המאה ה-21 החל תהליך של שימור ושיקום במושבה.
ב 1866 הגיעה לארץ ישראל קבוצה בת 157 איכרים , נגרים ובעלי מלאכה שונים ממדינת מיין שבארצות הברית, כדי להקימה. בראש הקבוצה עמד כומר, ג'ורג' אדמס, אשר שכנע את בני קהילתו כי התיישבותם בארץ תכשיר את הקרקע לשיבת היהודים לארץ ישראל, דבר, שעל פי חזונו, יחזיר את ישו ויביא את הגאולה.
הם בחרו בפרדס מוזנח שניצב על גבעה צפונית לחומות יפו, על הדרך לשכם, ובסיועו של סגן הקונסול האמריקני בארץ – היהודי המומר הרמן לוונטל – חתמו על חוזה הרכישה. לוונטל קיבל את פני הבאים בנמל יפו, אך בישר להם כי רכישת האדמה לא התבצעה בסופו של דבר, משום שלא הצליח להשיג רישיון עות'מאני לרישום הקרקע על שם נתינים זרים. החבורה הקימה בינתיים מחנה זמני על חוף הים, אליו הועבר המטען הרב שפורק מהספינה, ובו, בין היתר, בתי-עץ טרומיים. המחנה הוקם על קברים נטולי מצבות של נספים ממגפת כולרה שפקדה את יפו שנה קודם לכן, ולכן רבים מהמהגרים חלו, ותשעה מהם, רובם ילדים, נפטרו תוך זמן קצר.
לוונטל הצליח בינתיים לרכוש חלקת אדמה סמוכה, אותה רשם על שם נתין עות'מאני. חלקת אדמה זו היא מקום המושבה כיום. המושבה הוקמה במתכונת של רחוב ראשי (כיום רחוב אורבך) ורחוב צולב (רחוב בר הופמן). עד סוף אוקטובר 1866
הוקמו עשרה בתים, בהם בית העם וחנות, בה אוחסן המטען הרב שהובא מארצות הברית.הבתים כולם היו מעץ, ולרובם היו שתי קומות, בסגנון של בית קוטג' אמריקני שהיה מקובל בניו אינגלנד באותה עת.
קשיים ביורוקרטים, סכסוכים אישיים בין המתיישבים, מחלות, ויבול מועט, הביאו במהרה את רוב המתיישבים לקשיים כלכליים, לחוסר מוטיבציה ולייאוש. מרבית המתיישבים שבו למולדתם בין השנים 1867–1868, . בשנת 1868 עמדה המושבה האמריקנית שוממה.
במשך זמן מה עמדו בתי המושבה נטושים, ומשכו את תשומת לבם של בני הכת הטמפלרית מוירטמברג שבגרמניה, שחיפשו באותה עת דרכים להשתקע בארץ ישראל. בראש הכת עמדו כריסטוף הופמן ושליחו גיאורג דוד הרדג.
בשנת 1871 רכשו הטמפלרים מבנה נוסף בן שתי קומות וחצר גדולה. לבניין נוספו שני אגפים, כנראה בתכנונו של האדריכל תיאודור זנדל, שאביו היה רופא המושבה.
לאחר שרכשו את הבתים, פיתחו הטמפלרים את המושבה, והקימו בה מבני ציבור נוספים כמו בית חולים, בית מרקחת, מנסרה, בית בד, וטחנת קמח שהופעלה בקיטור. רוב הבתים "שודרגו" וחוזקו באבן, במקום עץ. הטמפלרים ביפו התפרנסו בעיקר ממסחר ,הובלה, רפואה, רוקחות וצביעה מקצועית.
בשנת 1881 היו במושבה הגרמנית 26 בתי מגורים – שמונה מהם בתי-עץ, והשאר מאבן. היא הוקפה בחומת אבן ונקבעו בה שני שערים שנסגרו בשעות הלילה. הטמפלרים פיתחו את מושבתם עד כי הפכה לאחד ממוקדי התיירות הידועים בארץ ישראל, וכללה שלושה בתי מלון ואת הסניף המרכזי של סוכנות הנסיעות "תומאס קוק".

לקראת ביקורו של הקיסר תוכננה גם הנחת אבן הפינה לכנסיית עמנואל, השוכנת ברחוב בר הופמן 15.
המושבה הגרמנית ביפו שגשגה וגדלה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה . אז גורשו יושביה מהארץ על ידי הבריטים, בדומה לבני המושבות הגרמניות האחרות. הבתים ננטשו, ובסופו של דבר הועברו לידי מדינת ישראל במסגרת הסכם השילומים עם גרמניה . לאחר מאבקים של המועצה לשימור אתרים, זכו רוב בתי המושבה האמריקאית-גרמנית לתוכנית שיקום ושימור.  לחצו על f להיכנס לפייסבוק

כשאני הולך עם מצלמה ברחובות תל אביב ומחפש אובייקטים לצילום, אני פתאום מוצא עיר אחרת, שלא הכרתי. כך היה גם כשסיירתי…

 

פורסם על ידי ‏ישראל פרקר‏ ב- יום שבת, 3 באוקטובר 2020

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *