ביקור במנזר השתקנים

09/08/2020
בלטרון המשך »

יום שבת בבוקר, השמש הייתה רק בתחילת דרכה ולי היה קשה להאמין למראה עיניי. באזור תחנת הדלק בלטרון, כבר חנו מאות מכוניות וביניהן היו גם שפע אופנועים שחלקם עולים, כמו מכוניות. היו גם הרבה רוכבי אופניים לבושים בבגדים מיוחדים, כאילו הם לפחות בדרך לטור דה פרנס. כל אחד ותחביביו ובאהבותיו.
פניתי שמאלה והחניתי תחת עץ זית וותיק, סמוך לבניין מנזר לטרון. מספר המכוניות שחנו ליד מכוניתי עלה מרגע לרגע.
כאן התחיל עוד טיולינו המעניין, חברי לשכת המהנדסים, ביוזמת ילנה גולדברג, המוצאת אינספור מסלולי טיולים, עבורנו, ברחבי המדינה.
המדריך הרצל חובב (טל. 052-3106930) תושב קיבוץ נחשון, הסמוך , מכיר היטב את האזור, בו הוא חיי שנים רבות.
המסלול כלל, הפעם, ביקור במנזרים לטרון, דיר רפעת, בית ג'מאל וגם ביקב מוני. כהרגלי צילמתי הרבה מזוויות שונות, ואעלה את רשמיי בשלושה פוסטים נפרדים.
התחלנו את הביקור במנזר לטרון בסככה, מוצלת, ליד עמוד אובליסק ב"גן האחווה". העמוד מעץ מגולף, מוקם במקום ב-1997. הוא מוקדש לדתות היהודית הנוצרית והמוסלמית בלוח בסיס הבטון נכתבו שמות היהודי ופרשן התורה רש"י, הנוצרי בראנד דה קלברו שטען שמי שיפגע ביהודי, כאילו פגע בעינו של ישו, והמוסלמי צאלח א-דין .
שלושתם מהווים עבור נזירי מנזר לטרון, כדוגמא לסובלנות דתית כלפי דתות שונות.
הרצל המדריך סיפר לנו על המקום והזכיר שלפני כ53 שנים המקום היה בשטח המפורז, ואי אפשר היה להגיע אליו מישראל. מאז שעבר האזור לידי ישראל המועצה האזורית מטה יהודה עזרה לאנשי המנזר להתפתח. הנזירים הם אזרחים צרפתים, החייבים לחדש מדי פעם את הויזה שלהם.
קרבות רבים נערכו באזור במשך השנים הרבות. מקור השם הוא שיבוש שמו של מבצר לטרון, מבצר צלבני שנבנה במקום ושנקרא בצרפתית "Le toron des chevaliers" ("מגדל האבירים"). יש הטוענים שמקור השם הוא מלטינית Castellum bonu Latronis, מבצרו של הגנב הטוב. למדתי קצת יותר על המקום מסיורי בויקיפדיה.
בשנת 1879 רכשו נזירות כרמליטיות שטחים חקלאיים מהכפר הערבי עמואס השוכן מצפון ללטרון. באותו זמן הקימו אלכסנדר האוורד (איסכנדר עוואד) נוצרי בן העדה המרונית שמשפחתו הגיעה ממלטה והמקומי אמיל בטאט – בית מלון למרגלות גבעת לטרון סמוך לשרידי מבצר לטרון הצלבני. המלון, "מלון המכבים", שירת את תנועת הנוסעים מיפו לירושלים. בשנת 1887 הגיע לארץ ישראל נזיר טראפיסטי, כדי להקים בלטרון מנזר. הנזיר, לואי וילה, רכש את בית המלון והתגורר במקום לבד. המנזר הוקם באזור בגלל קרבתו לאמאוס ניקופוליס, עיר רומית-ביזנטית עתיקה. המסורת הנוצרית מאמינה שזהו אחד המקומות בהם התגלה ישו לשניים מתלמידיו לאחר שקם לתחייה.
לאחר שלוש שנים, בשנת 1890, הצטרפו אליו נזירים נוספים והמנזר נוסד. הנזירים קיבלו מהנזירות הכרמליטיות חלק מהקרקע החקלאית שבבעלותן, והחלו להכשירה. הם נטעו בה עצי זית, כרמים, שדות דגנים וגינת ירקות. הייתה במקום בעיה קשה של מחסור במים וגם יחס עוין מצד ערביי הכפרים הסמוכים. היחס השתפר, בין היתר, בזכות מרפאה שהקימו במנזר.
ישבנו על מרפסת ארוכה, מקורה, הנמצאת מימין למבנה המנזר, והאזנו לדבריו של אב המנזר אבונה לואיס שסיפר על המנזר. במקום חיים כ 20 נזירים, כולם צמחוניים ועוסקים בעיקר בחקלאות. הם מתפללים כ-7 פעמים ביום, ומשתדלים להמעיט בדיבורים (לא לגמרי שתקנים) וגם מרבים להשתמש בשפת סימני ידיים. במקום יש גם אכסניה קטנה לאלה המעוניינים להגיע ולהתבודד מספר ימים.
לאורך מעקה המרפסת מוצגים פריטים ארכאולוגים מאזור לטרון, שביניהם גלוסקמאות, שברי עמודים מעוטרים וכתובת רומית על אבן של הלגיון החמישי הרומאי.
בתוך המתחם המוקף בגדר, נמצאים מספר מבנים ומבנה המנזר, הכולל את שתי הכנסיות ומגורי הנזירים, הספרייה . לצערנו, כשביקרנו במקום, הכנסייה הייתה סגורה למבקרים. ולא ביקרנו בה.
במרתף המנזר ממוקם יקב לטרון המייצר כ 180,000 בקבוקי יין בשנה. כל כרמי ענבי היין נמצאים בשטחים מסביב למנזר. שיווק היינות מתבצע בחנות.
התיירים הרבים המגיעים למקום, המקודש הזה עבורם, קונים בשפע. מבינים אמיתים ביינות קונים פחות. טעמתי כמה יינות שהסביר מביניהם היה מזן הסירה.
נכנסנו למכוניות ונסענו לעבר יקב מוני ומנזר דיר רפעת. תודה למדריך, רב הידע, הרצל חובב ולילנה גולדברג מלשכת המהנדסים על הבוקר המהנה

יום שבת בבוקר, השמש הייתה רק בתחילת דרכה ולי היה קשה להאמין למראה עיניי. באזור תחנת הדלק בלטרון, כבר חנו מאות מכוניות…

פורסם על ידי ‏ישראל פרקר‏ ב- יום ראשון, 9 באוגוסט 2020

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *