כתב וצילם: רן בירון
משחר ההיסטוריה האנושית, עוצבו כלי אוכל ושתייה בצורות שונות, חיטובים, ציורים צבעוניים ועוד, כיד הדמיון, הסגנון של המעצב ועושרו של הלקוח.
כל אלו לא פינו את מקומם על השולחן, אבל כאשר מדובר בכוסות יין, זה כבר סיפור אחר. בעשורים האחרונים, אנו עדים להסבת הדגש בתכנון כוסות היין, וגם כוסות לכהילים למיניהם, מעיצוב הצורה האמנותית לשיפור ההנאה מהשתייה, תוך התאמת הכוס לנוזל שבתוכו.
גם אחרוני הספקנים שבינינו, כבר למדו להכיר בהשפעה המכרעת של מבנה כוס היין, על הניחוחות והטעמים, שאנו חשים בעת השתייה (תודה לג'ורג' רידל וליאיר היידו, שהוכיחו זאת בהדגמות מרתקות).
המילה האחרונה במגמה זאת היא "הכוס הנושמת", או “The Breathable Glass” כפי שקוראת לה יצרנית הכוסות אייש ((Eisch Glaskultur אשר פיתחה את המוצר, החדירה אותו לשוק וזכתה להכרה של מומחי יין ברחבי העולם.
לאחרונה, מינתה אייש את "יש מיין" בהנהלת גיא סביון, לנציגתה בארץ. את מפגש כתבי יין, אשר נערך במרתף "דרך היין" ברמת השרון, כבדו בנוכחותם, נשיא החברה, מר אברהרד אייש (Eberhard Eisch) ושותפו אלן זלייט (Alan Zalayet) המכהן כמנכ"ל אייש, אשר הציגו את "הכוסות הנושמות" וערכו טעימה השוואתית של יינות, כדי להראות לנו מה בעצם עושה "הכוס הנושמת", ליין שבתוכה.
מר אייש, המנהל כיום את החברה המשפחתית, הוא דור שלישי בחברה, אשר הוקמה על ידי סבו, בשנת 1946. חלק גדול מבני המשפחה מועסקים בחברה, בתחומי הפיתוח, הייצור והשיווק.
מר אייש פתח את דבריו בסיפור התהוותה של הכוס הנושמת, פיתוח שנמשך כארבע שנים, לפני שחרור המוצר לשוק. הטכנולוגיה שלהם הינה סודית ולא נחשפה עד כה לציבור. מסיבה זאת, הסביר מר אייש, לא נרשם פטנט על המוצר, כי רישום פטנט כרוך בחשיפת פרטי הטכנולוגיה. מר אייש הסביר כי הכוס עשוייה מקריסטל, ככל כוס דומה, אלא שלאחר מכן, עוברת הזכוכית טיפול מיוחד, אשר מקנה לה את התכונות אשר משחררות את הניחוחות והטעמים מהר יותר ובעצמה גבוהה יותר מאשר כוס קריסטל רגילה.
לדברי מר אייס, מיד עם מזיגת היין לכוס, מתחולל בו במשך כשתיים עד ארבע דקות, תהליך אשר מתרחש בדקנטר במשך שעה עד שעתיים, תלוי, כמובן בסוג היין ובגילו.
עד כאן דיבורים. בשלב זה הגיע הזמן לבחון אם התיאוריה, אכן פועלת במציאות. לאחר פתיחה קלה עם שמפניה צרפתית מרעננת ואחריה שבלי צעיר, עברנו לטעימה השוואתית של שני יינות אדומים שנמזגו במקביל לשתי כוסות, האחת "נושמת" והשניה, כוס קריסטל רגילה, בעלת צורה דומה.
הרחנו, טעמנו, שוב הרחנו ושוב טעמנו. התעורר דיון סביב השולחן. דעות חלוקות וגם כמה שאלות נוקבות, אבל כל הנוכחים הסכימו שקיים הבדל. אני בהחלט חשתי בכך שהיין בכוס הנושמת נפתח מהר יותר והעלה ניחוחות שלא הורגשו עדיין בכוס הרגילה.
עם זאת היה הבדל משמעותי ביותר בין שני היינות שנטעמו בהדגמה. היין הראשון היה אוסטרלי, צעיר יחסית, בציר 2006, והשני היה יין בורדו מבציר 2004.
ביין הבורדו, המורכב והכבד יותר מהיין האוסטרלי, ההבדל בין התפתחותו בכוס "הנושמת" לעומת הכוס הרגילה, היה משמעותי יותר מאשר ההבדל בין שתי הכוסות ביין האוסטרלי.
ויכוח ער בין הנוכחים, העלה כמה שאלות מפתח. במילים עממיות, שאל אחד הכתבים: "בשביל מה זה טוב?" והוסיף: "אני רוצה להנות מהתפתחות היין בכוס, לאורך הארוחה. מדוע למהר?" הועלתה בשיחה גם ההקבלה Fast Food / Fast Wine, אך בסופו של דבר כולם הסכימו, כי, אכן, "הכוס הנושמת", משפיעה על מהירות התפתחות היין בכוס, ומעלה בעוצמה גבוהה יותר את הניחוחות והטעמים.
לטעמי, גם חובב יין שאינו מצדד בקונספט הזה, מן הראוי שיהיו בביתו גם "כוסות נושמות", לפחות לאותם מקרים, בהם יש סיבה (כולנו מכירים את המקרים האלו) לתת ליין להתפתח מהר בכוס.
בירכנו את אברהרד ואת אלן על יזמת הפיתוח של "הכוס הנושמת".
כיצד אפשר שלא להודות, מעומק הלב, לכל אלו שטורחים, ללא לאות, לשיפור הנאתנו מלגימת יין.
תודה לאורחים מחו"ל ולמארחים בארץ. לחיים!
