מאת: ליאור יוגב
דברים ששותים
מעשה באספן יין יסודי ורציני בשם מיכאל ראב, שאוסף ממיטב היינות בארץ. בשביל מה לאסוף אם לא לחלוק עם עוד חובבי יין? שאל את עצמו יום אחד. ואם כבר אספנו, הזמנו וחלקנו – למה שלא נזמין את מי שעשה את היין להצטרף ולספר לנו עליו? ואם כבר עשינו את כל זה, למה שלא נארח ברוחב לב?
אז קודם כל – תודה למיכאל ולמשפחתו. על ההזמנה, על היוזמה ועל האירוח החם והמשפחתי.
יקב פלאם
אחת מהפנינות המוצלחות ששוכנת בהרי ירושלים, במידה מסויימת נחבאת אל הכלים ולא נתקלתי עד היום בהשקעה מסיבית ביח”צ או בפרסום. גולן פלאם, היינן שכיבדנו בנוכחותו וחילק הסברים סבלניים בשפע – גישתו פשוטה: “לעשות את היין הישראלי הכי טוב שאפשר”. פחות מתרכזים ביקב בביטוי טרואר כלשהו, בחדשנות בזנים או ביציאות מקוריות. במקום זה – הטעימה הוכיחה לכל מי שהיה לו ספק שמאחורי תוית הרזרב הפשוטה מנופקת איכות ולא פחות חשוב – בעקביות. אמנם יש שוני בין הבצירים, יש עקומת לימוד מובהקת של היינן, ויש גם שינוי בסגנון היינות שבא לידי ביטוי בסביבת בציר 2004. למרות השוני – הרמה המרשימה של היינות – וזו לא מילה שאני מחלק בקלות – נפרסת לאורך כל הבצירים ששתינו. ושתינו.
מלבד הלבן המצוין של היקב (המהווה כעשירית מ-100,000 הבקבוקים), היקב מייצר בסה”כ ארבעה יינות: מרלו וקברנה בסדרת הרזרב, בלנד של סירה-קברנה, ובלנד (בעיקר) של מרלו וקברנה – הלא הוא הקלאסיקו המוכר, שמוכיח שנה אחרי שנה שיקבי בוטיק יכולים לעשות יינות טובים מאוד ב-75 ש”ח. אחת הסיבות לאיכותו של היין ה”בסיסי” היא חיזוק שהוא מקבל מיין שמיועד עבור סדרות הרזרב. הענבים מגיעים מהגליל ומהרי יהודה, ולזנים העיקריים מתווסף גם מעט פטיט ורדו בחלק מהיינות. בנוסף, היקב צפוי להתחיל להשתמש גם בענבי מורבדרה – כרגע לא ברור עדיין באיזה יין. עוד בגזרת החדשות – היקב צפוי להוציא ‘יין על’ בעתיד.
ביקב עובדים קרוב מאוד לכרמים, ומהסבריו של גולן על פעולות שנעשות בכרם הרחבתי משמעותית את אוצר המושגים שלי בכורמות. הפיקוח ההדוק בכרם מתבטא בין השאר ביבולים נמוכים, פחות מטון לדונם, ובמקרים רבים – משמעותית פחות. היינות יושבים כ-16 חודשים בחביות, כמחציתן חדשות – אבל במפתיע – גם ביינות הצעירים יחסית – העץ הוא תוספת צדדית והוא מפנה את העיקר לפרי. השליטה הזו על מה שקורה בחביות היא לדעתי נקודת מפתח שמבדילה את היינות המעולים שהיקב מוציא מפצצות עץ אחרות שמיושנות אפילו תקופה קצרה יותר בחבית. נקודה אחרונה לציון לפני היינות עצמם היא החומציות: קו ישר ועקבי של חומציות מחבר בין כל יינות היקב, מוסיף רעננות ומחמיא לפרי העשיר.
מרלו – למרות ועל אף
בניגוד לקברנה, הערס שמתאקלם בקלות בכל מקום – עדיין לא שוכנעתי שהאקלים שלנו מתאים למרלו. אפשר למצוא כמה דוגמאות של מרלו ישראלי שעשוי טוב, עם עושר טעמים, מורכבות ואפילו יכולת התיישנות כלשהי – אבל מעט מאוד מתוך אותו מרלו אפשר לזהות כמרלו. אפשר לציין את עמק האלה לחיוב בנושא זה, וגם את המרלו רזרב של רקנאטי שלדעתי לא מקבל את הכבוד הראוי לו. אבל הנה באים אנשי פלאם ובועטים בלי להתבלבל בתדמית שנוצרה אצלי על מרלו ישראלי. במפגש הקודם עם היינות מיקמתי את המרלו רזרב (2005) בפסגת המרלו הישראלי, והפעם למדתי שהקביעה הזו רק מתחזקת כשבוחנים את היינות על ציר הזמן.
מרלו רזרב 2002 – אדום עמוק ואטום, באף פרי אדום טוב, קצת וניל וטבק. בפה חומציות טובה, תיבול ופרי עדינים, מרקם רך ונעים. סיום בינוני-ארוך, פירותי וחמצמץ. היין התבגר יפה תוך שמירה על רעננות, אבל הבדל קל בין הפרי באף לפה מרמז שכדאי לשתות בשנה הקרובה. אחרי עשר דקות בכוס – יותר אדמתיות ופחות פרי.
מרלו רזרב 2003 – הפעם הפרי מרוכז יותר באף ומצטרפת אליו רמיזה ירקרקה עדינה, עם שזיפים שמתבלטים מעל השאר. אחלה חומציות בפה, יובש טוב, ריכוז טוב של פרי עשיר שמוביל לסיום ארוך, יבש-מתובל. מרלו בן חמש – ללא סימני גיל. מאוזן וטוב.
מרלו רזרב 2004 – יותר סגול בצבעו, באף פרי יער, משהו מעושן, פלפל שחור. בפה מצד אחד מרקם רך, מצד שני יבש מאוד, מתובל. עושר הפרי ממשיך גם לסיום הארוך. מורגש שוני ביחס ליינות האחרים, מעט יותר חבית אבל שומר היטב על האיזון. ירוויח מיישון של שנה או יותר.
קברנה סוביניון רזרב 2001 – אדום אטום שמתבהר בשוליים, אדמה, פרי אדום, תבלינים ומעט אלכוהול. בפה יובש משולב בחומציות ובתיבול, אבל הפרי קצת נעלם. חובבי היינות המבוגרים יהנו ממנו יותר – אבל כך או כך – לשתות בקרוב.
קברנה סוביניון רזרב 2002 – פרי קברנאי אופייני משולב במעט אקליפטוס, בפה היין עדין וקטיפתי, פרי משולב בחומציות. כל המרכיבים בדיוק במקום, בגרסה מעט קלה יותר משאר היינות. היו סביב השולחן מי שחשבו שהוא דליל יחסית – לטעמי דווקא זה היין הכי אלגנטי ששתינו.
קברנה סוביניון רזרב 2003 – אדום-סגול אטום לחלוטין, בשל יחסית ליינות האחרים, נגיעה אלכוהולית, רמז למנטה. חומציות גבוהה מגבה פרי עשיר, מאחוריו טאנין טוב. אחלה ריכוז, אחלה אופי – יופי של יין. לשתות ולהנות.
קברנה סוביניון רזרב 2004 – פרי יער, ארז, קליה וזפת באף – בפה מרקם של קטיפה, טאנין ניכר אבל עדין, הרבה פרי, נפח טוב, ממלא את החיך. סיום ארוך, פירותי ויבש. מרוכז ועשיר, מעולה עכשיו – יתעדן בשנה שנתיים הקרובות.
קברנה סוביניון 2005 – פרי יער מלווה בוניל ופלפל לבן, בפה מצליח להיות רך ומוצק באותו זמן, ומציג הרמוניה בין פרי, חמיצות ויובש – משלושתם יש הרבה – אבל בלי שיהיה יותר מידי. בלי לנתח יותר מידי – אחד היינות הישראלים הטובים ששתיתי.
תודה לגולן פלאם על הסבלנות ועל הכנות, ותודה שוב למשפחת ראב על האירוח.
