על יין וחושים

 מאת: אבי הלוי

מן המפורסמות הוא שההנאה מיין משלבת את כל החושים. הראשון, מן חיל חלוץ, הוא חוש הראיה שבעזרתו אתה מתרשם ממה שאתה רואה עוד בטרם נפתח הבקבוק: מראה כללי של הבקבוק, חזות התווית, המידע שעל התווית. אח"כ אתה מביט במראהו של פקק השעם שזה עתה נחלץ, אתה מביט ביין שבכוס ובוחן את הדמעות שעל הדופן. אחר כך בא חוש הריח שהוא פעיל במיוחד וחשוב בכל מה שקשור ליין: אתה מריח את הפקק לאחר חליצתו, אתה מריח את היין בבקבוק ואתה מריח את היין בכוס – ואת זה אתה עושה שוב ושוב תוך כדי סיבוב היין בכוס. סיפוק חוש הטעם, שיש לו קשר קריטי לחוש הריח, הוא תכלית הכל. לשם מה אנו לוגמים יין אם לא כדי שיהיה לנו טעים? ולבסוף שני חושים שכביכול לא פעילים בקשר ליין אך אני טוען שהם תורמים ומעצימים את החוויה: חוש המישוש וחוש השמיעה, ונעסוק בהם בהמשך

מערכות החושים – כללי
"המערכות החושיות קולטות סוגים שונים של אנרגיה", מסבירה ד"ר אילנה מודלינגר מהאוניברסיטה העברית בירושלים. מערכת הראייה משתמשת באנרגיה האלקטרומגנטית של האור, מערכת השמיעה עושה שימוש באנרגיה המיכנית של הקול ומערכות הריח והטעם פועלים על סמך אנרגיה כימית. החיישנים של מערכות אלו שונים זה מזה אך כולן מתרגמות בסופו של דבר את המידע לשפת המוח – האות החשמלי. עוד מוסבר ע"י מודלינגר שהשמיעה והראייה מתנהלות בעולם הפיזיקלי על יסוד חוקיות שהמדע שולט בה היטב ולכן שתי המערכות האלה ניתנות למדידה ודירוג. חוש הריח, לעומת זאת, פועל בעולם הכימי שהוא בעל מורכבות גדולה שלא השפה ולא המחקר המדעי מסוגלים לתאר אותו בנאמנות.

יין וחוש הראייה – מוכר וחביב או חדש ומסקרן?
זה מתחיל בחנות היין על המדף. טורים טורים של בקבוקים עם תוויות צבעוניות, חלקן מוכרות לך וחלקן לא. את המוכר אתה מזהה מיד ומול החדש אתה מסתקרן. דורות של מעצבים שוברים את ראשם על תכנון ועיצוב התווית שעל הבקבוק כדי לגרום לצרכן להושיט את ידו ולבחור דווקא ביין זה ולא אחר. כל עוד היין סגור אנו מתענגים על מראה התווית ומחברים זאת למה שאנו יודעים על היין או רוצים לדעת על היין. אחר כך אנו חולצים את הפקק ומביטים בפקק: חדר או לא חדר היין את השעם? מוזגים את היין לכוס ואז מביטים בצבעו של היין, בצלילותו ובדמעות שהוא משאיר על הכוס. כל המידע הזה זורם למוחנו ומכין אותנו במין משחק מקדים לשלבים הבאים.

יין וחוש הריח – פרי ופרח בערסל עץ
בנושא הזה קורה משהו מענין שאיני בטוח אם מישהו מאתנו נתן על כך את הדעת באופן מודע. מה שמבדיל יין ממאכלים אחרים הוא שאנו מבצעים הרחה אקטיבית. ראיתם פעם מישהו מרים צלחת במסעדה ומריח את האוכל? הלא זה מיד עלול להתפרש כחשד לקלקול. ביין, לעומת זאת, הדבר נראה טבעי ואף יותר מכך, יינן (בהקבלה לשף) שרואה אותך מריח ממושכות את היין יקבל זאת כמחמאה. יחד עם זאת יש לזכור שהמטרה המקורית של הרחת היין היא אכן לוודא שאין קלקול ביין. במקומות רציניים בעולם נהוג שהסומלייה פותח ומריח את היין לפני שהוא מוזג לאורח מעט יין לטעימה. אותו סומליה לא מחפש את ההנאה שבהרחה אלא מוודא שהיין תקין. אנו, חובבי היין, הפכנו את ההרחה לעוד מימד של הנאה. אנו מתענגים על ריחות הפרי והבוקה ולעיתים, כאשר הריחות נעימים ומהנים כמעט ולא מתחשק לעבור לשלב הבא – ללגימה.

יין וחוש הטעם – טעים לא טעים ומה שמתחתיו
כל מי שלמד בקורס יין יודע שחוש הטעם וחוש הריח קשורים זה בזה קשר בל יינתק. ידוע כי שכאשר חוסמים את האף לא מרגישים טעם וכאשר אנו חוטפים הצטננות הגונה אנו לומדים זאת על בשרנו. למיפגש הראשון של כל מאכל או משקה עם החיך יש חשיבות רבה. התשדורת שמגיעה למוח היא זו שתקבע: טעים או לא? ממשיכים או עוצרים? ביין אנו יותר סלחנים וגם אם הלגימה הראשונה לא ממש טעימה לנו אנו נותנים ליין שהות להתפתח ולהשתנות. נניח שהלגימה הראשונה עברה בשלום. מי שלא מצוי ברזי היין יסתפק בחוויית הטעים/לא טעים. המקצוענים יחפשו את טעמי היסוד ויחפשו איזון ואילו אנו, חובבי היין, נצא למסע מופלא של זיהוי טעמים והשוואתם למידע האצור בזיכרוננו. מומחי יין מרבים לדבר גם על ה-'טעם שאחרי' הוא האפטר טייסט. כפי שאמר פעם מומחה יין: "עם זה הולכים הביתה".

יין וחוש המישוש – האומנם?
במחשבה ראשונה אין לחוש המישוש מה לחפש בעולם היין. אמירה זו די נכונה עד כמה שזה נוגע לאנשים בריאים שראייתם תקינה. יש יקבים שהוציאו לשוק יינות עם תוויות הנושאות על גבן מידע בכתב ברייל למען אוכלוסיית העוורים הצורכים יין. היקב הראשון בעולם שעשה זאת וזכה להערכה רבה הוא יקב שאפוטייה הצרפתי. בארץ הצטרפו לעניין יקבי רמת הגולן והחל משנת בציר 2007 נושאים חלק מיינות היקב תוויות בכתב ברייל כמחווה לאוכלוסיית העוורים בארץ. באשר לאוכלוסיה הרגילה, ההקשר הרלוונטי היחידי שהצלחתי למצוא הוא כובד הבקבוקים – כמה וכמה יקבים בעולם ובארץ מוציאים יינות בבקבוקים מאוד כבדים, לא ברור לשם מה זה טוב אבל זה בהחלט מרשים. ליקבי עמק הרון שבצרפת, באזור 'שאטונף דה פאפ' יש בקבוקים עם תבליטי זכוכית, מן סמל שמושך למששו ולהתרשם ממנו.

יין וחוש השמיעה – קולות הפכפוך והנקישה
עד כמה שזה מפתיע גם לחוש השמיעה יש תפקיד, אם כי לא משמעותי, בחוויית היין. אני באופן אישי אוהב מאוד לשמוע את קול הפכפוך של מזיגת היין בכוס, מאחר ואני יודע מה מחכה בהמשך… כמו כן, מאחר וחווית היין מועצמת בחברותא, מה יותר כיף מלהקיש את הכוסות זו בזו ולצלילי הנקישות להכריז: לחיים!

סיכום
אהבת היין מובילה אותנו לנצל את כל חושנו כדי שלא נפסיד ולו טיפ טיפה מעוצמת החוויה הגלומה ביין. אנו מביטים ביין, מריחים אותו, טועמים אותו וחוזר חלילה. כל חוש תורם את חלקו וביחד אנו מקבלים את ההרמוניה שאנו מחפשים. זר לא יבין זאת…