כתב וצילם: אבי הלוי
מועדון הלקוחות של יקבי רמת הגולן הפתיע שוב: לאחרונה התקיימה טעימת אורך של מספר יינות מסדרת 'גמלא', סדרת האמצע של היקב. עקב הביקוש הרב מצד חברי המועדון נאלצו אנשי היקב לקיים שלושה מפגשים שבכל אחד מהם משתתפים למעלה מעשרים איש. את הטעימה העבירו מדריכי היין של יקבי רמת הגולן, דבי שוהם , ראובן רובין וערן ישראלי. היא התקיימה בחדר הטעימות של המרכז הלוגיסטי של יקבי רמת הגולן באזור התעשייה מודיעין שליד שוהם. בטעימה נטעמו זה לצד זה סנג'ובזה 2002, 2003 ו- 2005, ולאחריהם קברנה סוביניון 2000, 2003 ו- 2005.
יש לא מעט אנשים בקהיליית היין בארץ שמאמינים שסדרת יינות 'גמלא' היא המייצגת באופן הנאמן ביותר את היין הישראלי מאזור רמת הגולן מבחינת מאפייני הטרואר המקומי. גם בעיני לקוחות רבים, יינות 'גמלא' נחשבים לאטרקטיביים במיוחד בהיותם תמורה טובה למחיר. "מה שלא רבים יודעים", אומרת דבי שוהם, מנהלת מערך ההדרכה של יקבי רמת הגולן, "הוא שליינות סדרת גמלא יש פוטנציאל יישון די טוב". ואכן, כפי שנראה בהמשך, היינות המבוגרים שבטעימה התגלו כבעלי חיוניות לא מבוטלת. גמלא הייתה עיר ברמת הגולן שחרבה במרד הגדול בסוף ימי הבית השני. שמה של העיר נגזר מהשם 'גמל' על שם הגבעה דמוית הדבשת עליה היא שכנה. סמל המותג המופיע על הבקבוקים הוא מטבע שנמצאה בחפירות גמלא העתיקה. כאשר הוקמו יקבי רמת הגולן בתחילת שנות השמונים בחרו אנשי היקב בשם 'גמלא' לאחת מסדרות יינות היקב. במשך השנים התפתחו המאפיינים של הסדרה: יינות זניים (לא ממש, כפי שנראה בהמשך) ששהו תקופה קצרה יחסית – לא יותר משנה – בחביות עץ. בסדרה היינות הבאים: שרדונה, סוביניון בלאן, קברנה סוביניון, מרלו, פינו נואר וסנג'ובזה. לאחרונה, אגב, הצטרף לסדרה יין מבעבע, הוא הברוט גמלא המורכב בחציו מענבי פינו נואר וחציו מענבי שרדונה
עורכי הטעימה הכינו מצגת ומשום מה חלק רב מדי מהאירוע הפך לדיון על תהליכי ייצור של יין, מיצוי צבע ופנולים, על תהליכי ההתיישנות של יינות, טעמים ראשוניים, שניוניים ושלישוניים, חידרור יינות ועוד. אבל אנחנו נתמקד כעת ביינות עצמם: גמלא סנג'ובזה כללי – היין הזה הוא תוצאה של מו"פ ממושך של יקבי רמת הגולן והבציר הראשון שהושק ברוב עם – בטקס גדול בסוף 2002 – היה בציר 2000. הענבים המשמשים להכנת הגמלא סנג'ובזה מגיעים בדרך כלל משני כרמים: כרם יונתן שבמרכז רמת הגולן וכרם אלרום שבצפון הרמה. היין אמנם נושא את שם הזן, סנג'ובזה, אך הוא מכיל גם כ-15% קברנה סוביניון. צבעו נוטה לחום גם בצעירותו והוא נחשב ליין קל באופן יחסי המתאים למאכלים קלים, כאלו שלא יאפילו על היין. איילה זינגר, מנהלת תחום השיווק ביקבי רמת הגולן, שהשתתפה בטעימה, הסבירה שיינות הסנג'ובזה נמצאו מתאימים להיכלל בסדרת גמלא דווקא בגלל אופיים הקל יחסית. גמלא סנג'ובזה 2002 – בציר 2002 הוא אותו קיץ עם חמסינים נוראיים ואני בספק אם היין הזה היה אי פעם 'צעיר', חומצי ופירותי. בכל אופן כעת צבעו כתום חום והוא בעל ניחוחות וטעמים של יינות דמויי ריוחה, פורטי במשהו. הטאנינים נעלמו אך היין בהחלט חי ונושם ומזכיר יינות מיושנים של העולם הישן. היין יצא לשוק בפעם הראשונה בחודש מרץ 2005. גמלא סנג'ובזה 2003 – שנת בציר שהתאפיינה, על פי נתוני היקב, בחורף קר ורטוב והתארכות משך הבציר. ביקב מאמינים ש התנאים האופטימליים וקצב הבציר הנינוח אפשרו לבצור כל חלקת כרם בשיא הבשלות והטעם. בטעימה הנוכחית התגלה היין הזה כבעל מאפיינים יותר צעירים ביחס ל- 2002 עם מעט יותר ריחות פירותיים וטעמים מתקתקים במשהו. היין מאוזן היטב והוא אידיאלי לצריכה כעת, אם מישהו שמר אותו עד היום. יצא לשוק בדצמבר 2005. גמלא סנג'ובזה 2005 – הצעיר שבחבורה, למרות שבימים אלו נמצא בשוק כבר הגמלא סנג'ובזה 2006. צבעו של היין פחות חום ויותר אדום-כתום. הוא גם נראה צלול יותר ומבריק יותר מאחיו הבוגרים ממנו. ריחו מאופק אך בפה הוא הרבה יותר נדיב מהאחרים והוא היחידי מבין שלושת הסנג'ובזה שטעמנו שניתן לומר עליו שהוא ממש טעים. היין יצא לשוק בתחילת 2008. גמלא קברנה סוביניון כללי – כשבדקתי את הרכבו של היין הזה על פי פרסומי היקב הופתעתי. למרות שמו הזני 'קברנה סוביניון' הוא בלנד בורדולזי של ממש: 85% קברנה סוביניון, 11% מרלו ו- 4% קברנה פרנק. מרבית הענבים מגיעים מכרמים הגדלים במרכז רמת הגולן ויש להניח שמיעוטם, כמו בסדרת ירדן, מגיעים מהגליל העליון מאזור רמות נפתלי. ככלל, ניתן להבחין שבשנים שהקברנה מסדרת ירדן יצא טוב גם הקברנה גמלא מאותה שנה מוצלח במיוחד. גמלא קברנה סוביניון 2000 – ביום יציאתו של היין לשוק הצהיר היקב את ההצהרה הבאה: 'היין יוסיף להיות מהנה אם יישמר בתנאי אחסון נאותים במשך שש עד שמונה השנים לאחר הבציר'. אז מסתבר שאמרו ודי צדקו: צבעו של היין נוטה לחום, אם כי פחות מהסנג'ובזה 2002 שטעמנו בראשית הטעימה. הטאנינים חלשים אבל הם בהחלט שם. ליין יש עדיין חומציות קלה והוא נוטה להיות מעט פורטי. יצא לשוק בסוף 2002. גמלא קברנה סוביניון 2003 – היין של הטעימה, לפחות בעיני. הרכב דומה, הענבים כנראה מאותו מקור והיין במיטבו: צבע 'טוב' – אדום-סגול כהה. באף ריחות פרי שחור בשל – שזיף ופטל שחורים. יין מורכב יחסית עם גוף בינוני מלא וטעים טעים טעים. מחיר המדף של היין כשיצא לשוק בסוף 2005 היה כ- 70 ש' ואני מקווה שניתן להשיגו פחות או יותר באותו מחיר גם כיום כי אני זקוק לשישייה של היין הזה ליום העצמאות… גמלא קברנה סוביניון 2005 – את היין הזה טעמנו מבקבוק מגנום שגרם לכך שהיין מתנהג כצעיר וכאילו הושק רק כעת למרות שהוא כבר שנה בשוק. צבעו אדום כהה והוא פירותי ונעים הן באף והן בפה. גוף בינוני מלא וטעם שיורי די ארוך משלימים את התמונה ליין מצוין כליווי למאכלי בשר עשירים ברוטב. יחד עם זאת, הייתי כל כך שבוי בקסמי הגמלא 2003 שהוא האפיל במשהו על היין הזה שבהחלט היה טוב. לסיכום, לא הייתי קונה את יינות סדרת גמלא למטרות יישון. הם לא נועדו לכך מלכתחילה והיינות המבוגרים שטעמנו בטעימה מוכיחים זאת, למרות שרידותם הנאה. יחד עם זאת, יש אתגר מסוים בחיפוש יינות גמלא נשכחים בחנויות שונות – לפעמים אפשר למצוא מציאות עם תגמול נאה הן באף והן בחיך. לפני כחודשיים התגלגל לידי סנג'ובזה 2001 שהייתי בטוח שעבר זמנו ולהפתעתי היין היה מאוד מהנה עם מאפייני קיאנטי ישן. כאמור, המנצח של הטעימה הוא הגמלא קברנה סוביניון 2003. מי שמשיג – שיודיע לי.
