הענק וכרמו

13/08/2010
מאת: רונן פרלמוטר
פורסם ב: מקור ראשון
ה-"לימיטד אדישן 2007" פוגש את "יער יתיר 2007".
המשך »


מאת: רונן פרלמוטר
פורסם ב: מקור ראשון

"מפגש ענקים", כך נכתב על גבי ההזמנה להשקה המשותפת של שני יינות הדגל. ה-"לימיטד אדישן 2007" של יקבי כרמל פוגש את "יער יתיר 2007" של יקב יתיר. שני יינות גדולים שמושקים יחד, המורכבים מזני ענבים דומים (קברנה סוביניון, פטי-ורדו, מרלו, מלבק ומעט קברנה פרנק – אמנם באחוזים שונים) שגדלו בשני קצווי הארץ (הלימיטד בעיקר מענבי מרום הגליל והיתיר מדרום הרי יהודה) – והיינות אכן כל כך שונים. אבל לא רק טרואר שונה יש כאן אלא פילוסופיה ייננית שונה, משלימה – יש מי שיתעקש.

אבל לפני שנקדים את המאוחר ונגיע לשני הענקים, היו לפנינו עוד כמה יינות חדשים של היקב שהושקו באותה הזדמנות ובסגנון חופשי (היינות היו מונחים על השולחן והטעימה ייתה חופשית). האירוע עצמו התרחש במתחם "ליליות" התל-אביבי הממוקם בבית אסיה. פגשנו שם גם את השף המוכר של המקום, נועם דקרס, שהפתיע את הנוכחים בעיצומה של הטעימה עם מנות מולקולאריות צבעוניות ומעניינות. כתבי היין שהגיעו למקום קיבלו עם כניסתם כוס טעימה והופנו אחר כבוד לחדר הפרטי של המסעדה, שם חיכו להם בשלווה היינות המוטעמים. היו שם סוביניון בלאן מהסדרה האזורית ומולו סוביניון בלאן יתיר, ויוניה איזורי מול ויוניה יתיר, פטיט-סירה אזורי, שיראז קאיומי, וקברנה סוביניון ושיראז יתיריים. כמובן אחרונים חביבים חיכו לנו שם שני הענקים – הלימיטד אדישן של כרמל מול היער של יתיר. את רשמי הטעימה תוכה מלאים תוכלו לקרוא בהמשך, אבל לטובת מי שיצר הסקרנות כל כך חזק אצלו, נתחיל דווקא מהסוף: הלימיטד אדישן, יצירת הפאר של ליאור לקסר, היינן הראשי של היקב הגדול במדינה, הוא בעל סגנון אירופאי מאופק, חומצי ואלגנטי – הוא לא מיועד לכל אחד. יש בו רמת חומציות גבוהה וטעמי אוכמניות וטבק. יאהב אותו מי שמכיר ואוהב את יינות צרפת המופנמים. יין למתקדמים.

ל"יער יתיר" של יתיר לעומת זאת קל הרבה יותר להתחבר. הוא הותקן בסגנון מודרני ע"י ערן גולדווסר, ומעניק ארומות פרי שחור בשל לצד טעמי שוקולד מריר ועץ דחוסים. בחיך אתה נתקל במין תחושת מתקתקות מדומה שמלווה את הטעימה וגורמת לך להתאהב ביין הלעיס הזה מיד עם הלגימה הראשונה כבר כעת. שלא תטעו – שני היינות מוצלחים ויקרים להחריד (כ-240 ₪ לבקבוק!), ויפארו כל ארוחה טובה או יחניפו כמתנה מרשימה, רק שה"יער" יותר "ידידותי למשתמש" בעוד שאת הלימיטד מומלץ להשכיב לפחות לכמה שנים בהן יתבגרו ויתפתחו טעמיו.

אז בואו נחזור להתחלה, להתחלת האירוע. ניהלה אותו 'הרכש' החדש של יקבי כרמל, מיודעתנו – מירה איתן, שחצתה את הקווים וזו לה הפעם הראשונה באירועים מסוג זה כשהיא ניצבת בצד השני של המתרס. הצלחה רבה!
כאשר ניתנה רשות הדיבור לייננים עצמם, לא נתגלו ביניהם חלוקי דעות מקצועיים עמוקים, למרות הרקע האקדמי השונה שלהם ולמרות שהיינות שלהם שונים כל כך; "שנת 2007 היא שנה שלא מוערכת מספיק בקרב חובבי היין הישראלי" פתח לקסר, "נכון, היינות בשנה זו אינם בומבסטיים, אבל דווקא בגלל זה אני מאוד אוהב אותם – הם 'נשיים', אלגנטיים, בסגנון העולם הישן".
"גם אצלנו ביתיר" מצטרף ערן, "מקפידים לשמור על המקוריות של טעמי הפרי. אנחנו לא משתמשים בטריקים שונים של 'מייק-אפ' כמו עץ חדש וכיו"ב כדי להתחנחן בעיני הצרכן. אמנם היין שלנו שונה מאוד מזה של כרמל, אבל הכל נובע לדעתי מהטרואר השונה שבכרמים".
אחד מהנוכחים מבקש את רשות הדיבור ומפנה את תשומת הלב לעובדה המרעננת שגם בלימיטד וגם ביער, אחוז הפטי-ורדו חוצה את קו השלושים אחוזים בבלנד הסופי. גולדווסר מתנדב להסביר – "הפטי-ורדו הוא עמוד השדרה של היין. הוא מעניק לו אורך חיים ארוך ועוצמתיות. אם אני צריך לתת לו דימוי אז הוא מזכיר לי מין כלב רזה, חזק ורזה… בניגוד לצרפת, שם משמש זן ענבים זה רק כמעיין 'דבק' המחבר בין שאר הזנים, אצלנו בארץ הוא מתפתח מצוין ויש לו כבר יכולת לעמוד בפני עצמו". "לא בכרמל", מזדעק לקסר, " לנו אין שום כוונה לעשות פטי-ורדו זני". האם אנו צפויים לאח נוסף בסדרת האדומים הזניים של יתיר? נחכה ונראה.
סקופ נוסף אליו נדרשו אנשי כרמל היתה העובדה שנחשפה במהלך באירוע והיא הפיכתם של יקבי כרמל לאגודת מניות (כנראה בדרך לחברה בע"מ), במקום מבנה של קואופרטיב (אגודה שיתופית) שהיה צורת ההתאגדות מאז הקמת האגודה ועד עתה. המשמעות המיידית של המהלך הינה צמצום בעלי המניות בה (כ-200 בלבד – לדברי ישראל איבצן, יו"ר ומנכ"ל האגודה), ויכולתם לסחור במניות, גם אם בשלב הראשון (שיימשך כ-5 שנים) בינם לבין עצמם בלבד. האקזיטים בדרך…

כמו שכתבנו כבר לעיל, שני יינות הדגל היו גולת הכותרת של ההשקה, אולם היינות שהושקו בהזדמנות זו היו רבים. סידרתי לעצמי את הטעימה כטעימת "ראש בראש", כלומר היינות נטעמו בזוגות – האחד של כרמל ולאחריו זה המקביל מיתיר. הנה הרשמים לפי סדר הטעימה:

סוביניון בלאן 2009, סדרה אזורית יקבי כרמל – מקור הגפנים בגליל העליון. 5% מהם בלבד התבגרו בחבית ישנה כשלשה חודשים, להעצמת טעמים. צבע היין חיוור קש. האף שלו פירותי מאוד – אשכולית רעננה ואננס טרי. בחיך הוא פריך ונעים עם נגיעות פרי. סיומת בינונית באורכה. יין מצוין, מעולה לקיץ הלוהט שלנו.

סוביניון בלאן 2009, יקב יתיר – על טהרת הסוביניון בלאן מכרם רמת ערד. מחצית מהיין התבגרה בחביות ישנות כשלשה חודשים. מראה היין ירקרק בהיר, ארומות של פרי טרופי בשל (גויאבה). בפה הוא מעקצץ טיפה, חומצי ועשבוני והגוף שלו בינוני כמו גם הסיומת.

ויוניה סדרה איזורית 2009
, יקבי כרמל – היין נרקח ממאה אחוזי ויוניה שגדלו באזור מירון. שני שלישים ממנו תססו בנירוסטה והיתרה בחביות צרפתיות (כמחציתן חדשות!) שאף המשיכה לנמנם בהן עוד כארבעה חודשים. צבעו של היין זהוב בהיר. ארומות פירותיות מצוינות של פומלית מחד ואגסים מאידך. טעמו לעומת זאת הפוך לגמרי – ירקרק, חד ולימוני עם מינרליות גבוהה. הסיומת חמצמצה ונמשכת. יין מעניין ומוצלח.

ויוניה 2009 יתיר – טרואר שונה בתכלית (כרמים ביער יתיר) שהניב יין אחר לגמרי. גם את החביות הוא ראה רק מרחוק. צבעו זהוב, יש לו ארומות מתקתקות פנטסטיות עם הרבה פרי טרופי – ליצ'י, אננס ומשמש. בחיך הוא OFF-DRY. מעין מתיקות קטנה וקלילה שכזו. רק חבל שהסיומת שלו קצרה מהמצופה, דבר שקצת מוריד לו לטעמי בניקוד הסופי, ויחד עם זאת – מומלץ בכל לב.

פטיט סירה OLD VINS 2006 סדרה איזורית, יקבי כרמל – איזה שינוי דרמטי לעומת הלבנים! אחד היינות העוצמתיים שאני מכיר. הענבים גדלו באזור גבעת ישעיהו, והיין עצמו התיישן כשנה בחביות צרפתיות. הצבע שלו אטום לחלוטין, אדום-שחור כהה. הטעימה הראשונה ממנו הייתה של בקבוק קורקי-פטרייתי (ותודה לידידי מני פאר על שהצטרף אלי בזיהוי הפגם), ולאחר שהוחלף הבקבוק התגלה יין אחר לגמרי. עדיין יין טחוב מעט אבל עם הרבה פרי שחור ותבלינים אקזוטיים. בחיך הוא עפיץ מאוד – אגרסיבי ברמות, עם סיומת של מרתון. תנו לו שנתיים-שלוש בבקבוק לפני שאתם פותחים. יין לגברים במשקל כבד!

קברנה סוביניון 2007, יתיר – למרות שלי התקן המקומי הוא נחשב זני, יש ביין זה 9% מלבק ו-6% שיראז. כל חלקה התבגרה בנפרד כשנה בחביות אלון ורק לאחר מכן נערך הבלנד הסופי. צבע היין בורדו כהה ובשרני. ארומות קלאסיות של דובדבן ושוקולד מריר. בחיך – נגיעות מתק פירותיות, טאנינים בינוניים (לא חכמה, אחרי היין הקודם כל טאנינים שהם ייראו נעימים פתאום…). סיומת ארוכה. יין מצויין, כמיטב המסורת היתירית.

שיראז קאיומי 2006, יקבי כרמל – הסינגל ויניארד של היקב, ב-ה' רבתי, על טהרת הזן. גם כאן העסיס התבגר בחביות צרפתיות כ-14 חודש. מראה סגול-שחור חצי אטום. ארומות "שיראזיות" מוכרות – פרי שחור (אוכמניות, שוקולד, מעט ירקרקות ברקע). גוף מלא וסיומת ארוכה. יין מהוקצע ללא הפתעות – לטוב ולמוטב.

שיראז 2007, יתיר – 2% של ויוניה לבן הוספו לתירוש האדום, אשר לפי תיאוריות אחרונות אמורות למצות טוב יותר את צבעי השיראז ולשמר את טעמי הפרי הרען לאורך זמן. בכוס היין בצבעי ארגמן-סגול-שחור כהים. אכן באף הוא פירותי ורענן, הרבה יותר מהקאיומי. הטאנינים שלו מלטפים את חלל הפה בטעמי פרי אדום ושחור המתובלים בציפורן ומעט פלפל שחור. יין טרי וכיפי עם סיומת ארוכה ומצוינת.

והנה הגענו לשני הענקים:
לימיטד אדישן 2007, יקבי כרמל – בלנד מחמשת זני בורדו (57% קברנה, 31% פטי ורדו, 5% בלבד של מרלו, 5% מלבק ועוד נגיעה של 2% מקברנה פרנק – כולם מכרמי הגליל העליון), ולמרות זאת – לי הוא הזכיר קצת את יינות בורגון. כל כרם עבר את תהליכי הייצור וההתיישנות בנפרד והממסך נקבע רק לאחר כשנה ושליש של התבגרות בחביות. אף קמצן, כנראה בגלל שהיין לא נפתח מוקדם מספיק. ארומות פטל בשל, אולי אפילו תות גינה, יחד עם קפה בקליה מתונה. חומציות גבוהה וסיומת ארוכה. יין עולם ישן מצוין. רק שחבל לפתוח עכשיו. לקנות וליישן לפחות 3-4 שנים.

יער יתיר 2007, יקב יתיר – גם יין דגל זה נמסך מזנים בורדולזיים, אמנם באחוזים שונים (50% קברנה סוביניון, 36% פטי-ורדו, ומלבק ומרלו ביחס שווה של 7% בלבד. מה קורה למרלו בבלנדים האלה? לאן הוא נעלם?), אבל התוצאה ישראלית-קליפורנית בעליל. 16 חודשים של התבגרות נפרדת בחביות, כשליש מהן חדשות. היין נמזג לכוס – איזה צבע! דיו שחור ממש. ניחוחות פרי שחור בשל, מתקרב לקצה העליון אבל לא מגיע לריבתיות. רק על זה מגיע לערן שאפו. בחיך – יין לעיס וסמיך, שרירי ובשרני עם טאנינים מתונים וחומציות מאוזנת. סיומת ארוכה ומצוינת. גם ליין זה עתיד ארוך ומבטיח, אך ממנו כבר כעת ניתן ליהנות ביותר.

לחיים! לחיים טובים ולשלום!

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *