28/03/2009
מאת: דוד גונן
פורסם ב: פורום היין של האתר
ככל שאני מצליח לעקוב אחרי המתרחש במרחבי הרשת בישראל, נראה לי שאירוע אחד, יחיד ומיוחד, חלף עבר לו, מבלי שיזכה לתשומת הלב הראויה, לא מפרנסי האתרים, מנהלי הפורומים והבלוגרים, ולא מחובבי היין והעוסקים בו לפרנסתם. כוונתי לפרסום מילון היין של האקדמיה ללשון העברית. רשימת מונחי יין, פרי עבודתה של וועדה שפעלה באקדמיה, לאחרונה. מרבית האתרים/בלוגים/פורומים הסתפקו בציטוט הידיעה על המילון מ-"הארץ", להוציא "בקבוק" שאף צרף עותק של המילון. זאת, קרוב לודאי, בשל העובדה ששגיא קופר, עורך "בקבוק", היה אחד מחברי הצוות שעסק בנושא (אני מתנצל מראש בפני מי שפרסם פרסום מקורי ולא ציינתיו כאן). והעושים במלאכה, מלבד שגיא קופר שהוזכר, ולמי שטרם הספיק לקרוא: היו"ר והיוזם של הרעיון – שי שגב (ישר כוח!), מירה איתן, יאיר קורן, אסף פז, יותם שרון, עמוס הדס, עודד שוסיוב; חברי האקדמיה קציעה כ"ץ, עמינדב דיקמן ואברהם יבין; יוסף שטח ומזכירת הוועדה: צביה זמירי (מתוך: "בקבוק"). על-פי מה שידוע לי כל העושים במלאכה, מתחום היין ועיתונות היין, לפחות, פעלו בהתנדבות. אם כך הדבר – שוב – כל הכבוד ויישר כוחכם כפל כפליים.
עיינתי במילון עיון ראשוני ורחב לבי. איזה יופי! איזה תענוג לאוזן ולעין. בשומת ושיורת וערסול של יין ממסך, יבש בן יבש, או לבן בן לבן,…. המלים מתערסלות בפה, כמו בעת טעימה….כמו בעת לגימה…. מקובל הרי על כולנו כי בשתיית יין אנו נהנים מהצבע, מהריח ומהטעם ואף מצליל השקת הכוסות; והנה נוסף עוד ממד להנאתנו – המראה והצליל הנהדר של המלים הללו, בעת הקריאה והדיבור על היין. וסוף סוף נתנו לנו את אוצֵר היין והפרידו ברורות בינו ובין מלצר היין – מלצר יין הוא מלצר יין וסומאליה, אה… סליחה…. – אוצֵר יין הוא אוצֵר יין; ממש כמו אוצֵר של תערוכה – בוחר, מארגן, מציג ומציע יצירות אמנות מתחום היין…
בעיון הראשוני התבשמתי והתענגתי, כאמור, אך עלו גם כמה שאלות. הנה הן:
"בקבוק" הוא, למיטב ידיעתי, המקום היחיד שבו ניתן (היה) לקרוא את המילון במלואו, באופן חופשי, מבלי להזדקק להרשאת גישה לאתר האקדמיה עצמו; זהו עניין תמוה…..אם האקדמיה ללשון עברית רואה עצמה כמחדשת את השפה העברית וכמנחילה את השימוש היומיומי בה – מדוע אין היא מעודדת גישה למילון? מדוע אין היא פותחת אותו לעיון כל החפץ בכך ובכל אתר ואתר? לאקדמיה פתרונים.
עניין אחר הוא קיפוח הדקאנטר. עליו נאמר – "הוחזר לדיון בוועדה". תחילה קיבלו, כנראה, את המלה בּזִיךְ כמילה העברית עבור דקאנטר ואחר-כך (שוב, כנראה) התחרטו וניסו להסתיר את הבזיך. אני מנחש זאת, כי בשורה הקודמת לזו שעניינה הדקאנטר רשום הערך decanting, שגם עליו נאמר – "הוחזר לדיון בוועדה". אבל שכחו למחוק את הגדרתו. וכך נאמר בה: "מזיגת יין לבזיך כדי לאווררו". ואני שואל – מה רע בבזיך? אם גַּפְתָּה ושִׁפְקוּק ועֲרִיפַת בקְבוק נמצאו ראויים (ואכן כולם ראויים גם ראויים, לדעתי) במה נגרע חלקו של בזיך? יוחזר הבזיך אל המילון!!! וחסל סדר דקאנטר. אמור מעתה "בזיך"; איך נשמע לכם הדבר הבא – "זהו יין ממסך נושן. הוא נעול, מעקצץ ועז ויש למזגו לבזיך לפני שתיה". אה?….שוב לא לָעַז. עברית מלאה בְּשוֹמת.
ובענין הבשומת הזו, הערה נוספת. זוהי המילה העברית לארומה. ואכן, כבר מעצם אמירת המילה אפשר (כמעט) לחוש את הבשומת…. אבל, מדוע נגרע חלקו של הבּוּקֶה? שמעו נא שמעו את הגדרת הבוקה: " בְּשֹׂמֶת מִשְׁנִית [רוֹוח: בּוּקֶה; בשומת המתפתחת ביין בעת התיישנותו]". מה משנית? איפה משנית? למה משנית? בשומת היא בשומת וכבודה הרב במקומו מונח. מדוע מקפחים את הבוקה שיש לו זכות קיום עצמאית והרבה מאד כבוד? עם כל הכבוד לבשומת המהוללת, יכובד נא גם הבוקה ויקבל מונח עברי ראוי ומוצלח, לפחות כמו הבשומת.
ולסיום (שלאחר העיון הראשוני) – אין אקדמיה לסגנון כתיבה; אין מי שייצור מדריך לסגנון ולרהיטות כתיבה; אך אולי,… רק אולי, הצגת המונחים החדשים והעלאת העניין על סדר היום יתרמו גם לשיפור בסגנון הכתיבה ובתקינותה, בחלק מן המקרים, באחדים מהאתרים (ולא ארחיב בנושא, כי רבה כאן הבושה ולפעמים אפשר פשוט להתפלץ מהשיבוש והעילגות, לא עלינו).
שהרי לימדנו רבנו אברהם (אבי) הלוי את התובנה החשובה הבאה: ".. לפני שאנו לוגמים אנחנו מתענגים על מראהו של היין כולל הצבע ועד כמה שזה נוגע לי גם כולל הדמעות. מי שזה לא אומר לו כלום שידלג הלאה… שיגש ישר לריח ולטעם… אבל אל תקלקלו לנו את ההנאה..". ואגב, אבי – מעתה אל לך לומר דמעות, כשאתה מתענג על תיאורן, אלא אמור נְטִיפֵי יַיִן. ראה הגדרה 167 במילון: "נְטִיפֵי יַיִן – נוזלים הנותרים על צדי כוסית היין ומעידים על כהילות גבוהה ועל שיירי גליצרול; legs, tears [רוֹוח: רַגְלַיִם, דְּמָעוֹת]"
ובהקבלה לדברי אבי – הנאות החיים בכלל, וההנאה שבעיסוק ביין בפרט כוללות שימוש בעברית תקינה ומהודרת, כזו המוצגת לפנינו, במילון החדש (וכזו שנכתבת בסגנון ראוי). ואולי ישימו לכך לב גם העורכים במקומות השונים….
ושוב – תודה ליוזמים, למפרסמים ולכל העושים במלאכה.
